"מעושרות": לאה שנירר עשתה מאייל גולן אקססורי

החיים של לאה שנירר הם ערמה של פאנים מרשרשים, והיא לא מתביישת לחלוק בהם בפסטי-שנירר שהיא עורכת לעצמה בכל פעם שמולאים לה עוד 365 ימי בוטוקס. כל זה נכון, אלא אם אתם "חומים", שבתרגום ללאה שניררית זה אותו שם תואר שיקשר כל אדם אחר עם השלכות המונח "גזענות". אבל לשנירר יש יוצא מהכלל: אם אתה "חום", אז כדאי שתהיו אייל גולן או מרגול – כי אם כבר איתרע מזלך להיוולד חום, לפחות כדאי שתדע לעשות שמח והשם שלך יהיה שווה כמה דולרים. זה כבר יזכה אותך בהזמנה למסיבה של שנירר.

לאה שנירר עשירה מספיק כדי לומר על אייל גולן שהוא "חום, אז מה? עם חום נסתדר". הו תודה לך, לאה שנירר הטובה והמיטיבה שהסכמת להכניס תחת קורת גגך המצופה אבק יהלומים את החומי הזה, ולא שלחת אותו לעשות כלים. כל אישה באשר היא אישה יודעת שהכי חשוב זה אקססוריז, ולאה'לה מתקשטת באקססורי הכי הכי – חום שיודע לשיר יפה. כי כזו היא, עממית; אכפת לה חום, לא חום? אכפת לה שכולם יכתבו אחר כך שאייל גולן היה במסיבה שלה.

שנירר, מחוזקת בתסרוקת גיישה מרושלת (הפעם האחרונה שהיא ראתה אחת כזו היתה כשזו עשתה לה פאנלים, אבל למה להתקטנן), ומשקיפה מהמרפסת על האורחים ונראה שהיא עומדת לדפוק סצינת "זו המסיבה שלי ואני אבכה אם בא לי".

אבל או-אז מגיע החומי שלה ומציל את הערב - "עכשיו שאתה כאן אני יכולה לרדת", היא מגרגרת בפה מלא ריר ושולחת מבטים מצועפים לאייל גולן המבועת מלפיתת החנק השניררית. למעשה – אייל גולן מעולם לא נראה יותר מבוהל או מנוצל, ואז נזכרים שהוא הסכים לשחק עבורה את המשחק הזה, ולהיות עבורה החום הייצוגי במגדל השן הזה.

מאוחר יותר, שנירר תוכל לזעוף (כמה שאפשר כבר לזעוף עם כל כך הרבה עבודה על שרירי הפנים)– מה זה שמרכלים עלי ככה בעיתון? פויה. אני עושה את זה כדי לראות ולהיראות? אני הסכמתי שיתעדו את חיי חסרי הבושה בסדרת ריאליטי? אל תתבלבלו לכם מעשרות צמידי היהלומים שעל זרועות הפילאטיס שלי, אני הרי עדיין לאה פרום ד'ה בלוק.

"למה כל הטוב הזה מגיע לי?" (לאה שנירר היא קולו של העם)

"בוא נוסיף קצת ספריי כדי שזה יבריק מכסף" (לאה שנירר לא סגורה על מה זה 'אירוניה')

"יש לי נטייה לבחור דברים נורא יקרים, אז צריך לעצור אותי בזמן" (ניקול ראידמן מדגימה מהו ה"תחזיקו אותי" של המיליארדרים)

"סער שיינפיין הוא החברה הכי טובה שלי" (דפנה פלג ממציאה מחדש את "אמור לי מי הם חבריך")

"מה, אני אתן פרנסה לאירנים שבכסף הזה ייצרו פצצות שייפלו על החנות שלי?" (ניקול ראידמן היא טקסט פוליטי)

לאה שנירר: "אני אומרת שכל מה שממציאים אני מוכנה להיות שפן נסיון" (חוץ ממודעות עצמית. שאת זה ינסו על עכברי מעבדה)

"כמה קול, כמה פשוט, כמה זורם, זה נקרא לשלקלק" (טלי סיני ריקליס מלמדת את אתי דודאי סטייל וטירלול בפעולה אחת)

"מעושרות": הגרסא האשכנזית והעשירה של "חי בלה לה לנד"
"מעושרות" - אורנה בן דור, יוצרת הסדרה בראיון
"מעושרות": דברו על זה בפייסבוק שלנו