עשרות בני אדם הגיעו לבית העלמין ברמת השרון כדי לחלוק כבוד אחרון לצביקה פיק, אחד היוצרים החשובים בתולדות המדינה, שהלך אתמול לעולמו בגיל 72. ההלוויה הייתה סגורה לתקשורת והשתתפו בה רק בני משפחה וחברים קרובים. אשתו הראשונה מירית שם אור, אשתו השנייה שירה מנור ובנותיו שרונה ודניאלה, הגיעו לבית העלמין. בין האמנים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון לפיק: אביב גפן, צחי נוי, הראל מויאל.
פיק, מחלוצי הפופ הישראלי שהיה פעיל במשך חמישה עשורים, היה אחראי לעשרות להיטים מוכרים כמו "נאסף תשרי", "אהבה בסוף הקיץ", "אין מדינה לאהבה", "מוזיקה (מעלה מעלה)" ו"דיווה", שזכה באירוויזיון 1998. לפני ארבע שנים עבר אירוע מוחי.
לפני שנכנס להלוויה סיפר השחקן צחי נוי על צביקה שאותו הכיר בצילומי התכנית "גולסטאר". "הוא היה רך מבפנים כמו ילד", אמר לוואלה! תרבות. "כששמעתי על מותו אתמול הייתי המום. עצרתי את הרכב בצד וצלצלתי לחברים כדי לוודא שזה באמת נכון. עצוב מאוד".
ראש הממשלה יאיר לפיד ספד לו אתמול: "צביקה פיק שר 'מוזיקה ללב היא חודרת' - משפט שמתאר בדיוק רב את שיריו ומנגינותיו שחדרו ללב ולתרבות הישראלית והפכו לנכס צאן ברזל. צביקה היה אמן מהפכני בדורו, מעמודי התווך של הפופ הישראלי. צביקה הלך היום לעולמו, אך השירים והמנגינות שהותיר אחריו ימשיכו להתנגן עוד שנים רבות. שולח ניחומים חמים למשפחתו ולכל מעריציו". גם הנשיא הרצוג ספד: "כשרונו יוצא-הדופן כיוצר הניב לתרבות הישראלית פנינים יפהפיות. הוא היה ישראלי כל כך, והתחבר באופן עמוק לשורשים העבריים העשירים שלנו, ובה בעת שיקף את יופי פניה של מדינת ישראל בעולם כולו".
פיק נולד בורוצלב, פולין, בשם הנריק פיק. הוא היה בן 8 כשעלה עם משפחתו לישראל, וכבר כילד למד מוזיקה באופן סדיר בקונסברטוריון רמת גן. בנעוריו שימש כקלידן, גיטריסט וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה". פריצתו לתודעה התרחשה ב-1970, אז נבחר לגלם את דמותו של קלוד במחזמר "שיער". על תפקיד זה זכה פיק בתואר שחקן השנה. דמותו האניגמטית של פיק, שכללה ססגוניות בלבוש ומיניות מופגנת, הפכה אותו לחביב התקשורת הישראלית של אותן שנים.
אלבום הבכורה שלו, "זוהי הדרך שלי" מ-1972, כלל שלל להיטים כ"שני תפוחים" ו"המנהיג" מאת אהוד מנור, "אני הולך לאן שאן" ו"אין מדינה לאהבה" מאת יהונתן גפן, וכללו שילוב של פופ ורוק. השיר "אחד ועוד אחד" אף נפסל לשידור בשל מה שהוגדר כ"מיניות יתרה". בהמשך שנות השבעים הקליט כמה מלהיטיו הגדולים ביותר, ובהם "אהבה בסוף הקיץ", "נאסף תשרי" (שאף זכה בשיר השנה), "לגור איתו", "דם חם", "הרקדן האוטומטי", "אני לא יכולה בלעדיך", "אני אוהב אותך לאה", "אין מדינה לאהבה", "מעלה מעלה" ועוד. על שירים אלה זכה בפרסים רבים. במקביל התפרסמה הביוגרפיה "מלאך או שטן", שנכתבה אודותיו על ידי העיתונאי דודו אורן, שהפכה לרב מכר.
את החותמת הרשמית על הקאמבק לתודעה הביא השיר "דיווה", שהלחין עבור דנה אינטרנשיונל. השיר זכה במקום הראשון באירוויזיון, עובד לשלל גרסאות ברחבי העולם ויצר עניין בינלאומי רב סביב פיק. ב-2003 הלחין שיר נוסף לזמר אירוויזיון, הפעם לנציג האוקראיני אלכסנדר פונומיירוב, בשם "Hasta La Vista". השיר הגיע רק למקום ה-14 באותה שנה. פיק הוא האמן הישראלי שהופיע הכי הרבה פעמים בקדם אירוויזיון - 7 פעמים - כאשר המקום הגבוה ביותר אליו הגיע היה המקום השני ב-1979, אז הפסיד את המקום הראשון ל"הללויה".
קריירת הבידור של פיק כללה גם הופעות טלוויזיוניות מוצלחות. בין היתר כיכב בסדרה "סיטי טאוור", שימש כשופט בעונות השלישית והשביעית של הריאליטי "כוכב נולד", וכיכב בריאליטי אודותיו בשם "המאסטרו", שעקב אחרי חייו הפרטיים ומערכת היחסים עם בת זוגו, שירה מנור. פיק כיכב גם בריאליטי "גולסטאר". ב-2009 הופיע בתפקיד אורח במיני-סדרה "תמיד אותו חלום", שעלילתה התבססה על שיריו. בנוסף כיכב בשלל קמפיינים פרסומיים לאורך השנים.
פיק היה נשוי בעבר לפזמונאית מירית שם אור, ששיתפה עמו פעולה במרבית להיטיו. לשניים שלושה ילדים: בן לי, דניאלה ושרונה. האחרונות הרכיבו יחד את הצמד המוזיקלי "האחיות פיק", הזכור בעיקר בשל הסינגל "השיר הזה" שיצא ב-2003. פיק ושם אור התגרשו ב-1995. הוא הותיר שני ילדים גם מבת זוגו השנייה, שירה מנור.