אולי זה לא פוליטיקלי קורקט להגיד את זה, אבל משהו במלחמה מכניס אותנו לפרופורציות. פתאום עם ישראל ערבים זה לזה (כלומר, כשהם לא הולכים מכות בכיכר הבימה) וסיפורים אנושיים נוגעים ללב יוצאים החוצה.
פתאום האנשים שאנחנו אוהבים לא נלקחים כמובנים מאליהם וכל הקיום שלהם ושלנו מוטל בספק. U2 מדברים על זה שאנחנו לא יכולים להרגיש אהבה רגילה יותר. לכו לאדם שאתם אוהבים ותגידו לו את זה.
אחר כך, תחזרו להתקוטט בכיכר הבימה.