
אלו ימים גדושים ומלאי אפשרויות עבור חובבי הקולנוע בוורשה. במשך מספר שבועות בלט שם במיוחד סרט אחד, "נז"א", פרויקט שישראלים רבים היו מעדיפים לשכוח, אבל עשוי לשוב ולהעסיק אותנו בינואר הקרוב, אם יקבל את המועמדות המסתמנת לאוסקר.
בתחילת נובמבר הצטרפה לאולמות הוורשאיים סנסציה תיעודית חדשה, שלא ידעה את יובל אברהם. מדובר ב"לראות את הכל (You Can See Everything), סרטם החדש של הקומיקאי נייתן פילדר ושותפו הבמאי הצעיר לאנס אופנהיים, שיעלה לאקרנים בארץ ב-26 בנובמבר.
הטור הזה נכתב בפולין, המדינה שלימדה אותנו להימנע מלהשוות דברים שאין צורך להשוות ביניהם. למרות זאת, מפתה בכל זאת להשוות בין שני הסרטים. באופן אירוני, גם נז"א וגם "לראות את הכל" מציפים שאלות על אחריות מוסרית. בשניהם הטכנולוגיה מאפשרת לבני האדם להתרחק מהמחיר האנושי של מעשיהם. ומאחורי שני הסרטים עומד צמד במאים יהודיים שבאו לעשות בלאגן.
גיבורת הסרט של פילדר ואופנהיים היא הממציאה אליזבת הולמס. "הממציאה" זה כינוי שהולמס העניקה לעצמה והיא אכן ראויה לטייטל. כמנכ"לית של חברת תראנוס היא יצרה מכשיר מהפכני שאמור היה לשנות מהיסוד את כל מה שאנחנו יודעים על בדיקות דם. הולמס הפכה לאחת המיליארדריות הצעירות בעולם. עם טייטל כה מרשים, המצאה כה גאונית וסריג גולף כה שחור וצמוד, לא פלא שהיא כונתה סטיב ג'ובס של עולם הרפואה.
הייתה רק בעיה אחת בכל הסיפור: המכשיר המהפכני הזה מעולם לא באמת עמד בהבטחות שיוחסו לו. הולמס סחפה אחריה שורה של מאמינים ושותפים לחזון, ממנהלים בכירים באפל ועד לשרי חוץ לשעבר (מזכיר המדינה האמריקאי ג'ורג' שולץ ז"ל לא עבר מפח נפש כזה מאז שניסה לשכנע את יצחק שמיר לקדם את יוזמת השלום שלו). אלא שאחרי שנים ארוכות של שקר מתגלגל המזימה נחשפה, המעבדה נסגרה וכך גם החברה, הולמס הועמדה למשפט, הורשעה וקיבלה עונש מאסר של 11 שנים בכלא פדרלי בטקסס.
מה הייתם עושים אם הייתם ניצבים לפני 11 שנים בכלא פדרלי בטקסס?
להולמס ובן זוגה הצעיר בילי אוונס הייתה תשובה מעניינת: הם בחרו לנצל את 34 ימי החירות האחרונים שלה כדי להכניס לביתם את פילדר, אחד הקומיקאיים הכי מופרעים בעולם, האיש שיצר את הסדרות ״החזרה הגנרלית״ (The Rehearsal) ־״נייתן בשבילך״ (Nathan for You) ו"הקללה". טשטוש הגבולות בין מציאות לבדיון הפך לפועל המרכזי של חייו. למה הולמס בחרה דווקא בו כמתעד/שותף לדירה? זו אחת השאלות הפתוחות והמסקרנות שנשארו גם אחרי צפיה 174 הדקות של הסרט (כן, הוא ארוך נורא. וכן הוא שווה את הזמן הזה).

זמן קצר אחרי הקרנת הבכורה שלו בפסטיבל טלורייד, כבר היה ברור ש"לראות את הכל" יהיה אחד הפרויקטים המדוברים של השנה. הוא הכניס כבר קרוב ל־90 מיליון דולר, הפתיחה הקופתית המצליחה ביותר לסרט תיעודי מאז ״פרנהייט 9/11״ של מייקל מור ב-2004. ומה שיותר מעניין מהרווחים הוא שחברת ההפקה שלו, A24, מקדמת אותו לאוסקר לא רק בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, אלא גם לסרט הטוב ביותר ולשחקנית המשנה. אם תצליח בכך (יש עוד שלל מכשולים ביורוקרטיים וכשירותה עוד עומדת בספק), יהיו אלה תקדימים היסטוריים: מעולם לא היה סרט דוקומנטרי שזכה למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר, ואף הופעת משחק בסרט תיעודי לא זכתה למועמדות.
אז מה יש בסרט הזה שיצר את כל הרעש? ואיך שחקנית שמופיעה בו מועמדת להיות מועמדת לפרס השחקנית שמשוייכת עקרונית רק לסרטים עלילתיים?
הנה כמה תשובות. וגם כמה ספוילרים.
"לראות את הכל" מתחלק לשני חלקים. בראשון פילדר מתחזק מעין סצנת אגרוף או משחק שחמט מתמשך מול הולמס ובן זוגה בניסיון להבין אם הוא יכול לסמוך על השקרנית המפורסמת שתאמר לו את האמת ועד כמה היא מודעת למעשיה. ברוח ההקלטה המפורסמת של בנימין נתניהו מתיק 2000, ניתן לומר שפילדר "מדבר עם רב אמן בתור רב אמן". והולמס היא אכן אמנית מתעתעת והחיוך המשונה שלה תורם לבלבול הכללי. כשפילדר שואל: "את אמיתית איתי עכשיו?" היא משיבה: ״אני תמיד אמיתית. למה שארמה אותך?״ ואז מוסיפה את השורה שהפכה ויראלית ובצדק: "אני מתקשרת איתך כיצור אנושי".
הולמס ובן זוגה בילי אוונס מעניקים כאמור לצוות הצילום גישה כמעט בלתי מוגבלת לחייהם ואפילו מפנים לפילדר את המיטה נטולת הכריות בחדר האורחים שלהם. בתחילת הסרט אוונס מתועד כשהוא מתקלח (בעירום מלא, יש לומר. כך נהוג להתקלח). בהמשך יאשר אוונס שהוא זה שהציע ליוצרים לצלם בחופשיות את המקלחת והוא אף יתרברב שהוא "מצוין במיטה". עד כדי כך השקיפות היא נר לרגלו. אוונס יתגלה כדמות חד פעמית במובן הבעייתי ביותר של המילה. הוא אוהב את זוגתו מאוד. אהבה שמשתווה רק, אולי, לאהבתו לעצמו.
בהמשך הסרט, אחרי שהולמס אומרת לו שמעולם לא שיקרה, ניכר שהתסכול של היוצרים כבר מתחיל לחלחל. כשאוונס אומר לפילדר ״אני יודע איך אתה מרגיש״, הבמאי משתהה לרגע ומשיב: ״לא, אתה לא״. זו כנראה הנקודה הכי מצחיקה בסרט ויעידו על כך 200 הצופים באולם קינוטה שבוורשה.
העימות החזיתי הזה היה יכול להחזיק סרט תיעודי באורך מלא. אלא שפילדר, כדרכו, מסרב להסתפק בכך. בחלקו השני הופך הסרט למשהו אחר לגמרי, מוצלח אפילו יותר, חלק שמרחיב את גבולות הקולנוע הלא בדיוני לאיזורים שלא היכרנו.
בשנת 2025, כשהולמס בכלא כבר קרוב לשנתיים, פילדר ואופנהיים ממשיכים לערוך את הסרט ומתמודדים עם בעיה מהותית: הם עדיין לא הבינו אם הולמס משקרת במודע, מאמינה לשקריה או פשוט אינה מסוגלת להבין כיצד אחרים תופסים אותה. אבל איך ממשיכים לחקור גיבורה שכבר מוחזקת בכלא פדרלי בטקסס?
התשובה מגיעה בדמות השחקנית אמנדה סייפריד, שגילמה את הולמס במיני סדרה המצוינת של הולו ״עלייתה ונפילתה של אליזבת הולמס״ (The Dropout), וזכתה על תפקידה בפרס אמי מוצדק עד מאוד. והנה המלצה חד משמעית: יש לכם עוד קצת זמן עד ש"לראות את הכל" יגיע לישראל. צפו בסדרה לפני שתראו את הסרט.
הבמאים מזמינים את סייפריד לצפות בחומרים וגם לחזור ולהיכנס לנעליה של הולמס בשחזור סצנה בכלא שלא ניתן היה לצלם. אם בחלק הראשון ניסה פילדר לצפות ברגעים מהסדרה העלילתית יחד עם הולמס ואוונס (צפיה שהולמס עצרה בדמעות אחרי זמן קצר בטענה שאין קשר בינה לבין הדמות), בחלק השני הלולאה מסתבכת – זוהי סייפריד שצופה בהולמס צופה בסייפריד, סיטואציה מופרכת ומסחררת שמייצרת מנגנון פילדרי שמוכר לכל מי שצפה ביצירות הקודמות שלו.
סייפריד ללא ספק גונבת את ההצגה. דווקא השחקנית שאמורה לשקר מתוקף המקצוע שלה, מצטיירת כאדם האותנטי ביותר בסרט, היחידה שאינה מנסה לשכנע אותנו שהיא אמיתית. גם אם לא תזכה למועמדות על משחק מגיע לה פסלון על היכולת לשהות כל כך הרבה שעות בין כל כך הרבה מטורפים ולהצליח להיות בהירה וחדה מכולם.
סייפריד אינה מסתפקת בצפייה, בשחזור ובפרשנות על המתרחש. היא פוגשת את אוונס, שאותו היא מתעבת באופן גלוי ומשעשע, ואף משוחחת עם הולמס בטלפון מהכלא. אבל הרגעים החזקים ביותר מגיעים כשהיא מפנה את שאלותיה אל פילדר עצמו ומנסה להבין האם הוא מבין שאיכפת לו מהולמס יותר מכפי שהוא מודה.

היה ניתן לצפות שאמן שההסתכלות הפנימית שלו דרך היצירה היא אחד מכוחות העל שלו, ינצל את המפגש עם הולמס להתבוננות בעצמו ובשיטותיו, שיטות שגבו מחירים מלא מעט אנשים. ברור שאין מה להשוות בין חומרת מעשיו של פילדר לאלו של הולמס (כבר אמרנו שאנחנו בפולין ולא מומלץ להשוות) ובכל זאת שניהם הצליחו לסחוף אנשים באמצעות נראטיב שלא תמיד תאם את המציאות. אלא שפילדר שהציב בפני הולמס מראה כל כך רחבה, מתקשה להביט בהשתקופותו שלו דרך המראה שמציבה בפניו סייפריד. וניכר שהוא בעצמו לא מצליח להבין האם הוא קורבן נוסף של הממציאה המבריקה.
הסרט לא נותן לכך תשובות חד משמעיות. והוא גם לא מתייחס לפיל נוסף שבחדר - הקשר הרגשי שנוצר בין פילדר להולמס והדרך שבה הוא מביט על הזוגיות ביניהם. פילדר, שכל יצירתו עוסקת בקושי ליצור קשר אנושי בלתי אמצעי ושבמהלך הסרט בעצמו עבר פרידה מטלטלת, מגלה שאישה שהורשעה בהונאה זוכה לאהבה שהוא מתקשה לבטל. האם הוא מקנא בה? האם החיבה שפיתח כלפיה משפיעה על האופן שבו הוא תופס אותה, את אמיתותיה, שקריה והבית שבנתה?
הסיום מהדהד את השאלות הרבות שנותרו פתוחות. אנחנו נעים בין שוט כמעט זוגי של פילדר והולמס ששוחים יחד בחוף הסמוך לביתה הקודם לבין שוט שבו הולמס בחצר הכלא לצד בעלה, אוכלת את החטיף שפילדר קנה לה. המצלמה מביטה בה מבחוץ. פילדר חופשי, אך הסרט משאיר אותו לבדו. זו אמת נוספת שהוא לא הצליח לשלוט בה. ועוד מרחב שבו הוא לא הצליח לראות את הכל.
ניתן להעריך שבאולמות בארץ הסרט יתקבל באהבה גדולה לא פחות משקיבלו אותו בוורשה. גם במשרדי הממשלה, אם תקום בדרך נס, יחזיקו לו אצבעות בתקווה שיצליח בכלל הקטגוריות. הדבר האחרון שרה"מ הבא ירצה לעשות הוא לברך את יוצרי ״נז״א״ על זכייה באוסקר.