המדענית ד"ר סופיה רוזנפלד, אזרחית רוסיה המחזיקה גם באזרחות ישראלית, נידונה ביום רביעי שעבר בבית המשפט גגארינסקי במוסקבה לשלוש שנות מאסר וחצי במושבת עונשין, כך נודע היום (שני). זאת לאחר שהורשעה במימון "ארגון קיצוני". על פי האישום, מדובר בשתי תרומות בסך 1,000 רובל כל אחת, כ-30-35 שקלים לקרן למאבק בשחיתות המזוהה עם אלכסיי נבלני.
נבלני, מנהיג אופוזיציה רוסי ומבקר חריף של הנשיא ולדימיר פוטין, הקים את הקרן, שפרסמה לאורך השנים תחקירים על שחיתות שלטונית ברוסיה. הארגון הוכרז ברוסיה "קיצוני" ב-2021; נבלני מת בכלא הרוסי בפברואר 2024.
לפי דיווח של "מדיאזונה", עיתון מקוון עצמאי ברוסית, מאולם בית המשפט, רוזנפלד אמרה כי לא התכוונה לתמוך בקיצוניות, אלא ביקשה לסייע במאבק בשחיתות. "אפילו בעבודתי, הקשורה למחקר מדעי ולשמירת טבע, ראיתי אילו צורות מפלצתיות יכולה הרעה הזו לקבל", אמרה. כשהשופט שאל אותה: "מה, אין לנו גורמי אכיפת חוק בשביל זה?", השיבה כי גם לעזרה ציבורית יש מקום.
רוזנפלד טענה שהייתה מנותקת קשר במסגרת משלחת מדעית בצפון הארקטי, בעת שההעברות בוצעו מחשבונה, וכי ביטלה את הוראת הקבע מיד כשנודע לה שהקרן הוצאה מחוץ לחוק. לפי מדיאזונה, היא המקרה השלישי הידוע של אישה שנידונה למאסר בפועל בגין תרומות קטנות לקרן זו.
מיד בתום הדיון היא נלקחה למאסר. בשלב זה היא מוחזקת במוסקבה, עד להחלטה על העברתה למושבת העונשין. עורכי דינה מתכוונים להגיש ערעור. ערעור כזה יישמע רק בעוד מספר שבועות, לכל המוקדם.
רוזנפלד, בת 50, היא בעלת דוקטורט מתקדם בביולוגיה - תואר רביעי - וחוקרת בכירה במכון לאקולוגיה ואבולוציה של האקדמיה הרוסית למדעים. היא עלתה לישראל עם משפחתה ב־1990, כשהייתה בת 14, אך התקשתה להיפרד מחייה במוסקבה ומלימודיה. בישראל למדה מספרים שנשלחו אליה בדואר, כדי שלא לפגר אחר תוכנית הלימודים ברוסיה, ולאחר כשנה וחצי שכנעה את הוריה לאפשר לה לשוב. היא חיה מאז במוסקבה, תחילה עם סבתה ודודתה.
"היא מאוד אהבה את הלימודים ברוסיה ורצתה לחזור", סיפר אביה, בוריס רוזנפלד, בן 78, המתגורר בישראל. "אני מרגיש מאוד גרוע. זה הלם רציני בשבילי וגם בשבילה. היא לא ציפתה שהעונש יהיה כל כך קשה".
למרות שד"ר סופיה רוזנפלד בנתה את חייה המקצועיים ברוסיה, היא שמרה במשך כל השנים על אזרחותה הישראלית, על קשר הדוק עם משפחתה ועל ביקורים תכופים בארץ. לדברי האב, היא הגיעה לישראל מדי שנה. בצעירותה אף ייצגה את ישראל בתחרויות רכיבה בינלאומיות. היא עבדה בעבר עם חוקרי טבע בישראל, התנדבה במרכז הצפרות בחולה, ומוכרת גם לאנשי מרכז הטיבוע באילת.
לפני כשלוש או ארבע שנים היא ובן זוגה ארתור, בן 53, שהוא גם עמיתה למחקר, יצרו סרט טבע על ישראל בשם The Country Without Hunting ("מדינה ללא צייד"), הזמין ברוסית ובאנגלית ביוטיוב. לשניים אין ילדים.
היא סיימה ב-1998 את לימודי הביולוגיה באוניברסיטת מוסקבה, התמחתה בזואולוגיה של חולייתנים ומאז היא חוקרת במכון לאקולוגיה ואבולוציה. עבודתה מתמקדת בעופות מים ארקטיים - ובהם אווזים, ברווזים וברבורים - וכוללת משלחות לאזורים נידחים בחוג הארקטי. בתחילת דרכה עבדה גם באי וורנגל. לצורכי מחקרה נבנה במיוחד עבורה מטוס קל, שמטיס טייס, והיא נעזרת בו כדי לספור ציפורים ולעקוב אחר נתיבי נדידה. "בעשר עונות מחקר היא וצוותה גמאו במטוס הקל יותר מ-100 אלף קילומטרים במרחב הארקטי ובדרכם אליו", סיפר אבא שלה.
אביה, מתמטיקאי ופנסיונר של התעשייה האווירית וחברת הבת אלתא, עבד במשך 25 שנה בתעשייה הביטחונית והיה שותף בפרויקטים "חץ" ו"כיפת ברזל", לצד פרויקטים בטחוניים נוספים. אמה של סופיה, מהנדסת אלקטרוניקה, נפטרה לפני תשע שנים. אחיה, לב, בן 49, מתגורר בישראל.
השיחה האחרונה בין האב לבתו הייתה יום לפני הדיון. "היא אמרה לי שהיא מקווה שזה ייגמר בקנס או בעבודות שירות", סיפר. "אמרתי לה: 'בהצלחה'. גם היא וגם עורכי הדין לא ציפו למאסר בפועל".
מאז גזר הדין הקשר ביניהם מתנהל במייל בלבד, במשורה ובאופן מוקפד ביותר. האב אומר שהוא פסימי באשר לסיכויי הערעור: "אני מתקשה להאמין שהיא תזוכה. אולי יורידו כמה חודשים, אני לא יודע. התקווה היא שההד הציבורי ישפיע לטובה".
לאחר הגשת כתב האישום פנתה סופיה לשגרירות ישראל במוסקבה בבקשת סיוע. האב פנה לאחר מעצרה למשרד החוץ. לדבריו, נמסר לו שקונסול ישראלי יוכל לבקר אותה אם תגיש בקשה רשמית. "אני רוצה שהיא תהיה פה בארץ", אמר. "זה מה שאני מבקש - שיעזרו לה לצאת מרוסיה ולבוא לישראל".
טרם נתקבלה תגובה של משרד החוץ או של לשכת ראש הממשלה לדברים.