בין טבח ל"רצח עם בעזה": כך העולם מסקר את 7 באוקטובר

הפער ניכר כבר בכותרות. בעוד שחלק מכלי התקשורת חזרו אל קיבוצי העוטף, שורדי השבי ומשפחות הנרצחים, באחרים הופיעו ביום השנה ביטויים כמו "רצח עם", "טיהור אתני" ו"דה-הומניזציה של הפלסטינים". אחרים, ובהם רויטרס וה"ניו יורק טיימס", בחרו להציב את הזיכרון הישראלי ואת המציאות בעזה זה לצד זה.

באוסטרליה הקדיש תאגיד השידור ABC חלק נרחב מסיקור יום השנה לישראלים שחייהם השתנו ב-7 באוקטובר. בכתבה שכותרתה "כאב, כעס והחיפוש אחר תשובות ביום השנה השלישי למתקפות 7 באוקטובר", חזר כתב הרשת לנחל עוז ולדני רחמים, חבר הקיבוץ מאז 1975. על זרועו קעקע רחמים חמנייה, את המילים "הדרך לתקווה" ואת התאריך 7 באוקטובר 2023. "אני בצד ששומר על התקווה", אמר. "כי אם איבדת את התקווה, שום דבר לא ישתנה". ABC פרסם בנפרד גם סיקור של מאות בני אדם שהתכנסו בבונדי שבסידני, עטופים בדגלי ישראל, ועמדו דקת דומייה בשעה 6:29 בבוקר.

בבריטניה הקדיש "הגרדיאן" כתבת עומק לטראומה שממשיכה ללוות את שורדי הטבח והשבי. הכתבה, שכותרתה "'כל מה שאני רוצה לעשות הוא לבכות': הטראומה של שורדי 7 באוקטובר שלוש שנים אחרי המתקפה", נפתחת בסיפורו של קית' סיגל, שבמשך 484 ימיו בשבי חמאס ניסה לשנן את המקומות שבהם הוחזק ואת האירועים שעבר, בתקווה שהמידע יסייע בעתיד לחילוץ חטופים אחרים. גם לאחר ששב לישראל, סיפר, הזיכרונות אינם מרפים: "אני חי מעין חיים כפולים. חלק מהזמן אני כאן, וחלק מהזמן אני בעזה". הכתבה חוזרת גם לניר עוז ולדילמה שמלווה את שיקום הקיבוץ: כיצד לבנות מחדש קהילה חיה, ובמקביל לשמר את הבתים השרופים ועדויות הטבח לזכר הנרצחים.

אלא שלא בכל כלי התקשורת עמד הזיכרון הישראלי במרכז. בחלק מהסיקורים שפורסמו דווקא ביום השנה לטבח עבר מרכז הכובד מאירועי 7 באוקטובר למלחמה בעזה, ובכמה מהם גם לביקורת חריפה על ישראל ועל השינויים שעברה החברה הישראלית מאז.

ב"אל פאיס" הספרדי פורסמה כתבה תחת הכותרת "ישראל, אומה מפולגת, חווה מחדש את כאב מתקפות חמאס מ-2023". לצד תיאור האבל והטראומה בישראל, הקדיש העיתון מקום נרחב לשינויים שלטענתו עברה החברה הישראלית. ב"אל פאיס" נכתב כי מתקפת חמאס האיצה תהליך שנמשך כבר שני עשורים: תנועה "ימינה, לעבר הדת, דה-הומניזציה של הפלסטינים ונרמול של שיח רצח עם ותמיכה בטיהור אתני". בהמשך נטען כי נתניהו טיפח במשך שנים את הישארות חמאס בשלטון ברצועה כדי לפצל את הפלסטינים ולהחליש את הרשות הפלסטינית. ביחס למדיניותו מאז הטבח נכתב: "במקום ועדת חקירה, נתניהו מציע נקמה".

באל-ג'זירה היה המסגור חריף עוד יותר. אחת הכתבות המרכזיות שפורסמו באתר נשאה את הכותרת "שלוש שנים של רצח העם של ישראל בעזה: במספרים". כבר במשפט הפתיחה נכתב כי "שלוש שנים חלפו מאז שישראל פתחה ברצח העם שלה נגד הפלסטינים בעזה". עיקר הכתבה הוקדש למספר ההרוגים והפצועים הפלסטינים, לעקורים ולהרס ברצועה, לצד מפות ונתונים על הפגיעה בתשתיות, בבתי החולים ובבתי הספר. מתקפת 7 באוקטובר הוזכרה כרקע למלחמה, אך מרכז הכובד הועבר למחיר ששילמה עזה בשלוש השנים שחלפו מאז.

גם העיתון הצרפתי "לה מונד" הקדיש מאמר מערכת ליום השנה, ובו קשר בין הטראומה של 7 באוקטובר לבין הכיוון שאליו הלכה ישראל מאז. בעיתון נכתב כי הטבח הותיר "טראומה עמוקה ומתמשכת" בחברה הישראלית, אך נטען כי הממשלה ניצלה אותה לקידום מדיניות שהובילה להרס נרחב בעזה ולהעמקת הבידוד הבינלאומי של ישראל. המאמר מתח ביקורת גם על התחזקות הימין הקיצוני ועל הקריאות ל"טיהור אתני" של הרצועה, וטען כי שלוש שנים לאחר המתקפה ישראל עדיין לא ערכה את חשבון הנפש הנדרש בנוגע לכשלים שהובילו אליה.

בין שני הקצוות היו גם כלי תקשורת שבחרו להציב את הזיכרון הישראלי ואת המלחמה בעזה זה לצד זה. כך עשתה סוכנות הידיעות רויטרס, והבחירה ניכרה כבר בכותרת: "ישראלים מציינים שלוש שנים ל-7 באוקטובר, בעוד פלסטינים מתאבלים על חורבנה של עזה". הדיווח נע בין טקסי הזיכרון בישראל לבין החיים ברצועה. מצד אחד תוארו משפחות וניצולים שהתכנסו באתר פסטיבל נובה וביישובי העוטף, והודגש כי לראשונה מאז הטבח מצוין יום השנה כשאין עוד חטופים ישראלים בעזה. מנגד, הובאו סיפוריהם של פלסטינים החיים בין ההריסות, לצד נתונים על היקף ההרס וההרוגים ברצועה.

בחירה דומה ניכרה גם בעמוד הבית של ה"ניו יורק טיימס". לצד כתבה על חטופים ישראלים ששבו מעזה ועל ההתמודדות שלהם שלוש שנים אחרי הטבח, הוצבה כתבה נפרדת תחת הכותרת "כך נראים החיים בעזה עכשיו", שתיארה את המציאות ברצועה שלוש שנים אחרי תחילת המלחמה.