ארצות הברית השלימה היום (רביעי) את נסיגת כוחותיה מהבסיסים האחרונים בעיראק, ובכך חתמה פרק של יותר משני עשורים של נוכחות צבאית אמריקנית במדינה. הנסיגה בוצעה בהתאם להסכם שאליו הגיעו וושינגטון ובגדאד בשנת 2024, בתקופת ממשל ג’ו ביידן, והיא הושלמה כעת תחת ממשל דונלד טראמפ.
היציאה האמריקנית מתרחשת 23 שנה לאחר הפלישה לעיראק ב-2003, שבמהלכה הופל משטרו של סדאם חוסיין. בהמשך ניהלו הכוחות האמריקניים מלחמה ממושכת נגד ארגוני מורדים ואל-קאעדה, על רקע מלחמת האזרחים העדתית במדינה. ארה”ב הסיגה את כוחותיה בסוף 2011, אך שבה לעיראק פחות משלוש שנים לאחר מכן, בעקבות השתלטות דאעש על שטחים נרחבים במדינה ובסוריה. הכוחות האמריקניים סייעו לצבא העיראקי ולכוחות הכורדיים במערכה להבסת “החליפות” של הארגון בין 2014 ל-2017.
במהלך יותר משני עשורים של לחימה בעיראק נהרגו כ-4,500 חיילים אמריקנים. גם במהלך המלחמה הנוכחית בין ארה”ב לאיראן הפכה עיראק שוב לזירה מרכזית: שבעה מתוך 18 אנשי השירות האמריקנים שנהרגו במהלך העימות נהרגו בשטח עיראק. האחרון שבהם היה סמל בצבא שנהרג ביולי במהלך פיצוץ מבוקר של כטב”ם בבסיס סמוך לארביל.
הנסיגה זוכה לתמיכה רחבה יחסית בעיראק, שם היא נתפסת כחלק מהחזרת השליטה המלאה על ביטחון המדינה לידי הממשלה בבגדאד. עם זאת, גורמי ביטחון ומומחים עיראקים מזהירים כי המדינה עדיין תלויה ביכולות אמריקניות משמעותיות, בעיקר בתחומי המודיעין, המעקב האווירי והסיוע הלוגיסטי.
לפי רויטרס, הכוחות האמריקניים סיפקו בשנים האחרונות לכוחות הביטחון העיראקיים מודיעין קריטי על תנועות של פעילי דאעש, וכן יכולות תצפית וסיור מן האוויר. גורמים בעיראק ובחבל הכורדי חוששים כי היעלמות היכולות האלה עלולה להעניק לארגון הזדמנות להתארגן מחדש. דאעש אמנם איבד לפני קרוב לעשור את השטחים שבהם שלט, אך עדיין מפעיל רשת של תאי שינה במדינה.
“השאלה החשובה ביותר כעת היא האם מוסדות הביטחון של עיראק הכינו חלופה מעשית לשלב שאחרי הקואליציה”, אמר לרויטרס הגנרל העיראקי בדימוס מוחמד אל-ג’ובורי, שפיקד על חטיבה במלחמה בדאעש. לדבריו, אחד התרחישים המסוכנים ביותר הוא מצב שבו דאעש ישיג כטב”מים חמושים או רחפני נפץ, בשעה שלעיראק עדיין אין מערך הגנה אווירית מספק להתמודדות עם איום כזה.
גם מפקדים כורדים דיווחו על סימנים מדאיגים בשטח. סירוואן ברזאני, מפקד כורדי, אמר לרויטרס כי בשבועות שקדמו לנסיגה נרשמה תנועה מוגברת של תאי דאעש. לדבריו, עצם הידיעה שהקואליציה הבינלאומית עומדת לעזוב חיזקה את המורל של פעילי הארגון. כוחות הביטחון העיראקיים הודיעו גם כי חשפו תא דאעש שלפי החשד נערך לביצוע פיגועי התאבדות במקביל לנסיגה.
בטהרן חוגגים: “ניצחון לציר ההתנגדות”
מי שרואה במהלך הישג אסטרטגי ברור היא איראן. בטהרן הציגו את יציאת הכוחות האמריקניים כניצחון של “ציר ההתנגדות” ושל הארגונים החמושים המזוהים עם איראן ברחבי האזור. איראן הצהירה במשך שנים כי אחת ממטרותיה האסטרטגיות היא הוצאת הכוחות האמריקניים מעיראק ומהמזרח התיכון כולו.
המיליציות השיעיות הפרו-איראניות בעיראק חוגגות אף הן את הנסיגה. אבו מוג’תבא אל-יאסירי, מפקד ב”ההתנגדות האיסלאמית בעיראק”, כינה אותה “ניצחון היסטורי” של ארגוני ההתנגדות העיראקיים. לדבריו, 30 בספטמבר מסמן מבחינת הארגונים “סגירת דף שחור” בהיסטוריה של עיראק וכישלון של ארה”ב לכפות את רצונה על המדינה.
החשש המרכזי בוושינגטון ובקרב גורמים עיראקיים הוא שהמיליציות המקורבות לטהרן ינסו כעת לתרגם את יציאת האמריקנים להגדלת השפעתן בתוך המדינה. אנליסטים מציינים כי בהיעדר נוכחות צבאית מערבית משמעותית, הארגונים עשויים לנסות לחזק את מעמדם בקבלת החלטות ביטחוניות ופוליטיות ולהעמיק את אחיזתם במוסדות המדינה.
במשך שנים הייתה עיראק אחת המדינות היחידות באזור ששמרה במקביל על קשרים ביטחוניים ופוליטיים קרובים הן עם ארה”ב והן עם איראן. המתח בין שתי המעצמות הפך לא פעם את שטחה לזירת עימות עקיפה: ארה”ב חיסלה בבגדאד ב-2020 את מפקד כוח קודס קאסם סולימאני, בעוד שמיליציות הנתמכות בידי איראן תקפו לאורך השנים בסיסים אמריקניים בעיראק ובאזור.
כעת, עם יציאת החיילים האמריקנים האחרונים, האחריות להתמודדות עם שני האתגרים המרכזיים עוברת במידה רבה לממשלה העיראקית: מניעת התחזקות מחודשת של דאעש, ובמקביל ריסון המיליציות הפרו-איראניות, שחלקן נטועות עמוק במערכת הביטחונית והפוליטית של המדינה.
הנסיגה מסיימת את הפריסה הצבאית האמריקנית שהחלה עם הפלישה ב-2003, אך היא אינה מסיימת את המעורבות האמריקנית בעיראק. שתי המדינות צפויות להמשיך לקיים קשרים ביטחוניים, דיפלומטיים וכלכליים, בעוד וושינגטון מותירה מאחוריה מדינה שבה מאזן הכוחות השתנה משמעותית מאז כניסת החיילים האמריקניים לבגדאד לפני יותר משני עשורים.