מהקיבוץ לכלא שמור באמריקה: לוחם השייטת שהפך לרוצח מסוכן בארה"ב

מייסון, בן 56 היום, כלוא זה 21 שנה מאחורי סורג ובריח. מצבו הבריאותי התערער לאחרונה כשלקה בלבו. ביום הכיפורים האחרון הוא עבר ניתוח מעקפים מורכב, ושוב הוחזר לכלא, שם לטענת משפחתו הוא מוחזק בתנאים-לא-תנאים. "דני שלנו עבר ניתוח לב קשה, לבד ורחוק מאיתנו", אומרים ההורים המאמצים שלו בקיבוץ בית העמק, שלומית ועמנואל (מני) גרוס.

מייסון נולד בעיר ווסטר, בסך הכול 40 ק"מ מהמקום שבו הוא יבלה מעכשיו את שארית חייו. הוא עלה לארץ עם אמו לאחר גירושיה שם, כשהיה בן 13. הוא התחנך בישראל, שירת שירות חובה וקבע בצה"ל, השתחרר בדרגת רב-סמל ואז שב לארצות הברית. שם הוא גם התקרב ליהדות והתחיל לשמור מצוות. זה שנים שהוא רוצה "הביתה", לישראל, כדי להמשיך ולרצות את עונשו כאן, קרוב למשפחה. רשויות הכלא בארצות הברית ומדינת ישראל לא ממש מתעניינות.

"אני מודה לכולם על כל המאמצים ואם השם ייקח אותי, ממש לא נורא, ואולי אף חסד, כי קיומי אינו חיים, עייפתי מאד וישנם סופים גרועים בהרבה מלהירדם ולא להתעורר", כתב דני בימים האחרונים למשפחתו בארץ, באמצעות מערכת התקשורת של בית הכלא. הוא ביקש להיקבר בישראל אם לא ישרוד. בימים האחרונים המשפחה פתחה בקמפיין מימון המונים להעברתו לריצוי יתרת מאסרו בישראל, והיא זוכה לתגובות מעורבות. הקמפיין בינתיים לא ממש מתרומם.

דניאל "דני" מייסון מרצה עונש של שני מאסרי עולם שגזר עליו בית משפט במסצ'וסטס ב-2001, אחד מהם ללא אפשרות של שחרור מוקדם, לאחר שחבר מושבעים הרשיע אותו ברצח מדרגה ראשונה, בניסיון רצח ובעבירות נוספות.

האירוע שיוחס לו אירע לפנות בוקר ה-2 למרץ 2001, כמו בסרט פעולה על יחידות מיוחדות. קצת לפני השעה 5:30 בבוקר, כשאיש לא ראה או שמע ובדממה מוחלטת, מייסון חבוש כובע צמר שחור, לבוש מעיל גשם כהה, ועם שני אקדחים, טיפס במעלה המדרגות של בניין המגורים בשכונת ג'מייקה פליין. הוא חדר לדירת שותפים שכורה שבה ישנו הצעירים מייקל לנץ, משורר מתחיל בן 25, ושותפו לדירה, יועץ המחשוב ג'ין יאזגור, אז בן 28, שהיה היעד שלו.

תחילה הוא פנה לחדרו של לנץ וירה בו ברקה. יאזגור, בחדר הניצב לחדר של לנץ, התעורר לקול הירי, ניסה לסגור את דלת חדר השינה שלו, אך מייסון בעט בה, כך שנפתחה חלקית, וירה ביאזגור דרך הפתח. אחר כך הוא עבר לסירוגין במשך כמה דקות בין ירי לעבר לנץ לירי לעבר יאזגור, ותוך כך גם לעבר סימפסון, כלבו האהוב של יאזגור. רק כשיאזגור הפסיק לגנוח והעמיד פנים כי הוא מת, הוא יצא מהדירה. לנץ נורה בראש, בחזה וביד, ומת כשעתיים לאחר מכן.

אותו יום היה אמור להיות יומו הראשון של לנץ כמרצה באוניברסיטה. יאזגור, שספג שמונה יריות בפניו, בגבו, בידו ובירכיו, ובכל זאת שרד את האירוע, הצליח איכשהו להתקשר למשטרה. אך בשל הכדור שפגע בפניו וריסק לו את הפה, המוקדנית לא הצליחה להבין את הכתובת שעליה חזר שוב ושוב. למזלו, הגיעה לדירה שכנה אמיצה ששמעה את הירי והיא מי שכיוונה את השוטרים למקום. יאזגור הובהל לבית החולים האוניברסיטאי שבו באופן מקרי עבד מייסון, גם באותו יום, עבר ניתוחים מרובים והתעורר אחרי שבועיים וחצי שבהם היה מורדם ומונשם. הכלב סימפסון שספג חמישה קליעים לא שרד ונמצא מת בזירה. בגין הירי הקטלני בכלב הורשע מייסון גם בהתאכזרות לבעל חיים.

האקדחים מעולם לא נמצאו. תיק "המדינה נגד דניאל מייסון" היה נסיבתי והתבסס קודם כל על החשבון הפתוח שהיה למייסון נגד יאזגור. יום לפני האירוע הרצחני, הופיעו אנשי השריף בפתח דירתו של מייסון ומסרו לו הודעה מההוצאה לפועל על פסק דין במשפט אזרחי שקיבל נגדו יאזגור כמה חדשים קודם לכן. הוא חויב להתחיל מיד לשלם ליאזגור תשלומים על חשבון של יותר מ-100 אלף דולר פיצויים שנפסקו לו - או שייאסר.

פסק הדין היה בגין אירוע שהתרחש ב-1997, כשמייסון, שעד אז לא הכיר את יאזגור, תקף אותו ברחוב בסכין, על כך שחסם את התנועה עם ואן ההובלות שעמו עבד כסבל. הוא חתך לו חתיכה מהאוזן ופצע אותו בפנים. מייסון הורשע בגין התקיפה הזו ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר על תנאי. יאזגור גם תבע אותו אזרחית, ובית משפט פסק לו את הפיצוי הנכבד. פרקליטו האזרחי של יאזגור העיד במשפט הרצח שבתום דיון במשפט האזרחי "נהם" מייסון לעבר יאזגור: "לעולם לא תראה פני".

ג'יי די סמית', שותפו של מייסון לדירה שבה התגורר, תיאר שותף נדיב בצורה בלתי רגילה, אינטליגנט ובן שיח במגוון נושאים. ואולם, הוא העיד כי בשעות הבוקר המוקדמות של יום הירי התייחס מייסון להודעה על פסק הדין שקיבל יום קודם לכן, תפס את מפשעתו ואמר: "הנה ה-118 אלף דולר שלהם, הם לעולם לא יראו סנט אחד, אני אהרוג אותם קודם". התביעה טענה כי את האיום הזה הוא הוציא לפועל.

סמית', בעדותו בסרט תיעודי שנעשה על המקרה, סיפר כי למחרת האירוע החזיר לו מייסון כובע צמר שחור ששאל ממנו בלי רשות, ושאל אותו אם הוא מכיר דרך להתיך אקדח. הוא חשד שמשהו רע קרה, וכשקרא אותו בוקר בעיתון על הרצח הוא התקשר למשטרה וסיפר על מה שהוא יודע. הוא גם מי שאחר כך הסגיר למשטרה את מיקומו של מייסון, אחרי שנתן לו טרמפ לאוניברסיטה. המשטרה עצרה אותו שם, במעבדת בית הספר לרפואה. באופן מקרי לחלוטין, כמה קומות מתחת ותחת אבטחה משטרתית כבדה מחשש שיגיע המתנקש לסיים את העבודה, נאבקו אותה שעה רופאים על חייו של קורבנו ששרד, יאזגור.

יאזגור העיד במשפט כי היורה היה גבר נמוך וחזק, התואם את מבנה גופו של מייסון, אך הוא לא ראה את פניו. עד אחר מסר שבסביבות זמן הירי ראה גבר בגובה של כמטר וחצי, לבוש מעיל גשם שחור ארוך וחובש כובע כהה, שנשא תיק והלך ברחוב ליד הבניין של הקורבנות. אותו עד אישר בעדותו כי כובע, מעיל ושני תיקים שנתפסו בדירתו של מייסון דומים לביגוד שלבש האיש שראה ביום הירי, ולתיק שנשא.

פחות משעה לאחר הירי, היה מייסון מעורב בתאונה כשפגע במכונית שלפניו. הוא סירב למסור לנהג השני את שמו או את רישיון הנהיגה שלו, וניסה לשלם עבור הנזק במזומן. נוסע ברכב שבו פגע הבחין בשני תיקים ברכבו של מייסון. מייסון הגיע לעבודה באותו יום עם שני תיקים. התנהגותו הייתה חריגה כשהתקלח בעבודה. יומיים לאחר הירי, ביקש מייסון משותפו לדירה לומר כי מייסון לא יצא מהדירה בליל הירי וכי מעולם לא ראה בדירה נשק או אמצעי לחימה.

כלי הרצח לא נמצאו, אך התביעה הציגה ראיות לכך שלדודו של מייסון היו שני אקדחים התואמים לכדורים ולתרמילים של הכדורים שהתגלו בזירה, וייתכן שהוא אחסן אותם בדירתו של מייסון. אחר כך התברר שיום לאחר הרצח טס מייסון לבית דודו.

"החיים שלנו השתנו לנצח", כתבו הוריו של מיייקל לנץ, רוב וקתי, בהודעתם לבית המשפט. "כשאנחנו חושבים על כל מה שהוא השיג בחייו הקצרים, אנחנו יכולים רק לדמיין מה צפן לו עתידו". בהתייחסות לגזר הדין בתקשורת הם אמרו שאין להם כך ספק שמייסון רצח את בנם. המניע של מייסון, פעולותיו המוזרות סביב זמן הפשע וההיסטוריה של האלימות שלו, שכנעו את רוב וקתי לנץ באשמתו. עם זאת, ציינו כי ראיות לטבעו האלים לא הותרו במשפט. "זה היה מתסכל", צוטט רוב בתקשורת, "כי שמענו כל מיני דברים שחבר המושבעים לא יכול היה לשמוע".

בין היתר הם שמעו על הסתבכות מוקדמת של מייסון, שהדהדה בתקשורת בבוסטון וקשורה במעצר שלו כבר ב-1988. בעת שלמד היסטוריה בדארטמות' קולג' עם שובו מישראל. הוא התקוטט על שימוש במשקולות במכון כושר. הוא לא הורשע בגין אירוע זה, אבל נשלח לבדיקה פסיכולוגית. ב-1993, השנה שבה סיים את הלימודים בניו המפשיר, הוא נעצר על שפרץ לבית החברה שלו דאז ואיים לרצוח אותה. ב-1994, שנה אחר כך, הוא החל את לימודי הרפואה שלו.

בסרט תיעודי על הפרשה, "אומן להרוג", מספר עורך הדין של יאזגור כי בהמתנה לפגישה עם קצין המבחן שלו חודשים לאחר שנעצר, תקף מייסון גבר רק משום שהתעצבן שענה לו "תתעסק בעניינים שלך" כשהעיר לו על שהקים רעש לטענתו. מייסון זינק עליו ופצע אותו בעין עם צרור המפתחות שהיה בידו. הוגשה נגדו תלונה, אבל לא נפתח תיק בגין האירוע הזה.

גם מכרים שלו בשייטת 13 אמרו שהוא "חמום מוח", "פעם כמעט הרג נהג משאית", "חששנו שזה ייגמר אצלו יום אחד ברצח", "הכתובת הייתה על הקיר".

בחלוף כמעט שני עשורים מאותם אירועים אלימים, דחה בית המשפט העליון של מדינת מסצ'וסטס ב-2020 את ערעורו של מייסון על הרשעתו ואת דרישתו למשפט חוזר בטענות בגין טעויות לכאורה של סנגורו דאז, של התובע ושל השופט. בית המשפט העליון הותיר את ההרשעות ואת גזר הדין על כנם, תוך שדחה את כל סעיפי הערעור אחד לאחד. הוא דחה את הטענות לאנטישמיות או אנטי-ישראליות וטענותיו כי כיהודי שומר מצוות היה על בית המשפט לתחקר את המושבעים על עמדותיהם כלפי היהדות, צה"ל ומדינת ישראל. ההרשעה וגזר הדין קיבלו חיזוק נוסף.

"נער מקסים, לוחם, רופא, חשוד ברצח", היא כותרת דף מימון ההמונים לדני מייסון שלפני כמה ימים פתחו ההורים המאמצים מהקיבוץ, בליווי יועץ ליחסי ציבור, כאילו זה עתה נעצר לראשונה. "כשדני (דניאל) מייסון היה בן 13, פתחנו לו את ביתנו בקיבוץ בצפון בארץ, את לבנו והכנסנו אותו לתוך חיינו. הנער שנולד בארצות הברית, התאהב במולדתו החדשה, ספג ערכים, הפך לאח בוגר לילדינו הביולוגיים, סיים את לימודיו, ובחר להתגייס לשירות משמעותי - לשייטת 13. בתום חמש שנות שירות מפרכות כלוחם, שכל עתידו היה לפניו, יצא ללימודי רפואה בבוסטון".

"ברגע אחד הכול השתנה", אמרה האם המאמצת שלומית גרוס. "הוא הואשם ברצח על סמך ראיות נסיבתיות בלבד ונגזר עליו מאסר עולם. מאז חלפו 23 שנים. לא קל להיות יהודי מאמין בכלא זר, כל יום זה הישרדות. לפעמים צריך ללכת מכות כדי להגן על עצמך. אבל הוא לא אמר נואש, גם לא שגנבו לו את תליון מגן-דוד ונפשו התרסקה".

גם האחות זוהר גרוס כתבה בפייסבוק כי "עשרות אירועי התעמרות בכלא, שני ניסיונות רצח, אלימות על רקע אנטישמי, הגנה עצמית ששלחה אותו לחודשים ארוכים לצינוק והמון בדידות". "אנחנו מתפללים בשבילו, מחכים לאות חיים ורוצים אותו כאן לידנו, שימשיך לרצות את העונש בישראל, ליד מי שהוא אוהב ואוהב אותו", הוסיפה האם בקידום הקמפיין. "זה מאבק לא קל, גם לא זול, אבל אנחנו נחושים להצליח ב'מבצע דני', נשמח ונודה לכל תמיכה כדי להחזיר את דני הביתה, לישראל".

לדבריה, "אנחנו פנסיונרים, אנשים פשוטים, יש לנו שישה ילדים ביולוגיים ועשרה נכדים. לאורך השנים, שמרנו על קשר עם דני שלנו באמצעות מכתבים ומיילים ואף ביקרנו אותו בכלא כמה פעמים. עקב גילנו ומצבנו הבריאותי אין באפשרותנו לנסוע לשם שוב. אנו מייחלים לראות את זיו פניו, לתת לו חיבוק כדי שלא יישבר, כדי שתישאר לו סיבה לחיות. ניסיונותינו להעבירו לכלא ישראלי, כשלו עד כה. כעת, אנו מבקשים לעשות ניסיון, כנראה אחרון, עבורו ועבורנו. להחזיר את דני לישראל. אנו זקוקים למימון 'מבצע דני' שמוערך ב-250 אלף שקל, למימון עו"ד דין אמריקני וגופים משפטיים נוספים. קבענו יעד ראשון - 160 אלף שקל". היא קוראת לסיוע "מתוך חמלה ומידת רחמים", לאיחוד עם הבן המאומץ "כאן, על אדמת המדינה בה גדל ועליה הגן".

עו"ד עודד סלע, חברו ליחידה של דני הקורא לציבור לתמוך ולתרום, טוען כי "חלק מהפרסומים על הפרשה, היו מגמתיים ומעוותים. בתקשורת בחו"ל ובהמשך בישראל". לדבריו, "דני הוצג כצלף שאומן ביחידה לרצוח אנשים. כך זה גם הוצג בפני חבר המושבעים. בלי להיכנס לפרטים למה אומן ומה עשה, מדובר בשקר גס שנועד למכור עיתונים במקרה הטוב".

אלא שעד סוף השבוע נאספו רק כעשרת אלפים שקלים מ-50 תומכים, כ-6% בלבד מהיעד הנכסף. בפייסבוק יש לא מעט המודים כי סיפורו "נשמע טראגי", אבל תמהים בצורה זו או אחרת על הרציונל, "לנסות להחזיר לכלא הישראלי על חשבון משלם המיסים הישראלי פושע אמריקני-יהודי רק בגלל ששירת בצה"ל".

במשרד החוץ אמרו לוואלה! כי "מכירים את הנושא", ומציינים כי "הקונסוליה בבוסטון בקשר עם האסיר זה כשני עשורים וקשובה למצוקותיו". גורם רשמי אמר לוואלה! כי בקשתו ובקשת המשפחה להעבירו לישראל מוכרת, ואף זוכה לתמיכה במשרד החוץ ובמשרד המשפטים על בסיס הומניטרי. ואולם, לוואלה! נודע שאחד הגורמים המקשה על קידום הבקשה הוא הסתבכויותיו החוזרות של מייסון במעשי אלימות אף בכלא.

יוג'ין יאזגור, שהיה יעד החיסול ושרד את הירי, אמר בשיחה מבוסטון עם וואלה! כי "זה קמפיין הזוי שכבר מכעיס אותי מאד. זה לא הולך לקרות. נקודה. אם ישאלו לדעתי אני אתנגד, כמובן".

"התורמים כנראה לא מכירים את הסיפור האמיתי. האיש הרע הזה רצח בנאדם חף מכל פשע בשנת הלילה שלו. הוא בא להרוג אותי והרג את השותף שלי לדירה, הרג את הכלב שלי, נעמד מולי וירה בי באמצע הלילה בבית שלי שמונה כדורים. ב-20 השנה שחלפו מאז עברתי עד היום 72 ניתוחים שעלו מיליוני דולרים".

"עברתי ניתוח שיקומי גם בחודש שעבר. גם אני יהודי. שכל התורמים האלה יימצאו עם הכסף שלהם דרך לפצות את המשפחה של מייק השותף שלי לדירה שנרצח או לחשבונות הרפואיים שלי. האנשים שתורמים מנותקים מהמציאות. הוא מנסה כבר שנים להשיג הקלות בכל מיני דרכים וכולן נדחו. הוא לא הולך ולא ילך לשום מקום. הוא ימות כאן, בכלא".