יממה לאחר הפיצוץ שהרעיד את איסטנבול וגבה את חייהם של שלושה ישראלים, נראה אמש (ראשון) כי רחוב איסתיקלאל שבו אירע הפיגוע מנסה לשוב לשגרה. ההמולה והצעקות בכיכר טקסים שבכניסה לרחוב, הגיעו דווקא מאוהדי הכדורגל שהתכוננו לדרבי של העונה בין הקבוצות פנרבחצ'ה לגלאטסראיי משחק שבוטל בעקבות המצב הביטחוני. ליד בית מספר 133, מוקד הפיגוע, מתקבצים תיירים, אוהדי כדורגל שנקלעו למקום ואזרחים ומתעדים את הגלעד המאולתר. בין היתר, הוצבו במקום כמה שלטים בטורקית ובעברית "עם ישראל חי וקיים" ולצדם דגלי הסהר הטורקיים, שושנים, ונרות שכבר כבו בשל הרוח של סוף החורף.
יום ראשון נחשב דרך קבע ליום רגוע בקרב בתי העסק באזור מאחר שמדובר ביום השבתון במדינה. ואולם, המסעדות המקומיות ודוכני המזון, שבדרך כלל פתוחים גם ביום זה, היו כמעט ריקים מתיירים. רק כמה אוהדים בחולצות כתומות מצאו מקום להתיישב ולקנות לאפה עם בשר ויוגורט.
"אתם, הישראלים, לא אוהבים אותנו, אבל מה שקרה כאן לא היה צריך לקרות", אומר לי בעל דוכן שווארמה שהיגר מסוריה לטורקיה. "סוריה כבר לא מה שהייתה", הוא מוסיף בצער ומגיש לי במבוכה את האוכל, במסגרת מפגש בין שני אזרחי מדינות אויב בנסיבות עצובות. גם בעל המסעדה הסמוכה מתמודד עם תורים קצרים וסועדים מעטים. "הטרור לא טוב לאף אחד", הוא אומר.
לאחר שהשמש עולה, מתחילה לפעול הטראם, הרכבת הקלה שנעה ברחבי העיר. יותר ממאה שנים היא נוסעת על בסיס יומיומי בכל תנאי מזג האוויר, ואף נחשבת לאחת האטרקציות ברחוב, אך הפיגוע השבית אותה לכמה שעות. גם כששבה לפעול, הייתה ריקה מהרגיל.
השעות נוקפות ודוכני הרחוב לקליית ערמונים נפתחים. ריח הקלייה מציף את האוויר ומנסה לדחוק את ריח המוות ואת אימת הטרור. המחשבות על דאעש, פיגועי התאבדות ועתיד המקום, נסחפות הרחק מהרחוב שאנשיו מנסה לשדר עסקים כרגיל אך נאלצים להתמודד עם הפחדים והמציאות שהכתה בהם שלשום.
(עדכון ראשון: 22:30)
