מלחמה על הליב"ה או ביטול כיתה י"ב: הבטחות המפלגות בקרב על החינוך

הוויכוח הראשון מתמקד בצפיפות בכיתות ובתנאי ההעסקה של אנשי ההוראה. בליכוד מציג שר החינוך, יואב קיש, את תוכנית "הניו דיל בחינוך" המבוססת על מסקנות ועדת שפירא. לדבריו, מדובר במתווה בהיקף של 15 מיליארד שקל לעשור הקרוב שגובש בתיאום עם משרד האוצר, וכולל הקטנת כיתות לכ-20 תלמידים, לצד בניית מוסדות והכשרת מורים.

מולו מציבות המפלגות שורת יעדים מספריים שאפתניים: מפלגת המילואימניקים-הכלכלית מציבה יעד של 18 תלמידים בלבד בכיתה במימוש מדורג שייתן עדיפות לכיתות הצעירות ולאזורים מוחלשים, לצד העלאת שכר למורים מתחילים ובמקצועות במחסור, תגמול מצוינות וצמצום בירוקרטיה.

מפלגת ביחד מציעה יעד של 20 תלמידים בממוצע, לצד העלאת רף הכניסה להוראה וקביעת שכר התחלתי של 12 אלף שקל למורה. מפלגת נעם מציעה רף של עד 22 תלמידים בכיתה והגדלה משמעותית של השכר, ואילו עמך ישראל מכוונת ליעד של עד 25 תלמידים בכיתה בחטיבות הביניים בתוך חמש שנים, תוך קביעת שכר וקידום על בסיס איכות ההוראה ותוצאות.

במקביל, מפלגות אחרות מתמקדות במבנה ההעסקה: ישר מציעה מסלול העסקה לבחירה המבוסס על איכות ותפוקות, שכר פתיחה גבוה והכרה בניסיון קודם; ישראל ביתנו מציעה מעבר לחוזים אישיים למורים מצטיינים ותגמול לפי איכות וחדשנות; מפלגת הדמוקרטים מציגה תוכנית חומש לבינוי ולהקטנת כיתות לצד שיפור תנאי השכר למורים ולמנהלים; ואילו מפלגת ש"ס מדגישה את הצורך בצמצום הצפיפות, שיפור תנאי המורים ומתן כלים דיגיטליים ופדגוגיים, ללא נקיבה ביעד מספרי מוגדר.

שאלת הריבונות הפדגוגית חושפת תהום אידיאולוגית בין גישות ממלכתיות לגישות של ביזור והפרטה.

בצד הממלכתי המבוזר, מפלגת ישר מציעה להקים מועצה סטטוטורית שתקבע ליבה לאומית מחייבת ותוכנית חומש, לצד מתן גמישות תקציבית למנהלים ולרשויות. מפלגת ביחד מציגה מפתח חלוקה קשיח: מועצה לאומית מקצועית תקבע בסיס משותף של 60% מתוכנית הלימודים, 20% ייקבעו בידי הזרם החינוכי, ו-20% הנותרים בידי הרשות או בית הספר. חלוקה דומה מציעה עמך ישראל: 50% ליבה ממלכתית, 30% באחריות הרשות המקומית ו-20% באחריות צוות ההוראה והמנהל. מפלגת הדמוקרטים מציעה מועצה לחינוך ממלכתי שתתווה חלק מהתוכנית ותשמש שומרת סף מול גורמים חיצוניים, ישראל ביתנו מבקשת להרחיב את עצמאות המנהלים, ואילו המילואימניקים-הכלכלית דורשים להחזיר את האחריות למדינה תחת מסגרת פיקוח אחת לכלל המוסדות המתוקצבים, תוך שמירה על זרמים וקהילות.

מנגד, ניצבות המפלגות הדורשות להעביר את הכוח ישירות לידי ההורים: במצע הציונות הדתית-זהות מוצע לעבור למודל שוברי חינוך, שבו התקציב הציבורי צועד עם התלמיד וההורים בוחרים את המוסד לפי ערכיהם; מפלגת נעם מדגישה פתיחת אזורי רישום, בחירה חופשית ושקיפות ומעורבות הורית; ובמפלגת ש"ס מדגישים כי לצד בסיס לימודי איתן, יש לשמור על האוטונומיה, הערכים והזהות של כל זרם חינוכי.

הקו המפריד בסוגיית החינוך החרדי והמוסדות שאינם ממלכתיים מתחדד בשאלת הסנקציות הכלכליות.

ישראל ביתנו מובילה קו נוקשה הדורש חוק לימודי ליבה מחייב ושלילת תקצוב מלאה ממוסדות שלא ילמדו את התוכנית. מפלגת ביחד מציבה יעד שלפיו בתוך שמונה שנים כלל התלמידים החרדים ילמדו ליבה מלאה מ-א' ועד י"ב, תוך התניית מימון ציבורי. מפלגת ישר דורשת מסלול הצטרפות לחינוך הממלכתי-חרדי (ממ"ח) וצמצום משמעותי של התקציב למי שלא יעמוד בתו התקן, ואילו הדמוקרטים מציעים להפסיק לחלוטין את תקצוב הרשתות המפלגתיות ולהפוך את הממ"ח למסלול המרכזי. דרישה ללימודי ליבה מלאים – הכוללים עברית, מתמטיקה, אנגלית, מדעים, אזרחות והיסטוריה ציונית – מציבות גם עמך ישראל (השוללת תקצוב מתכנים אנטי-ציוניים) ומפלגת המילואימניקים-הכלכלית.

מן העבר השני, מפלגת נעם מתנגדת נחרצות לשימוש בתקציב ככלי לכפיית תכנים ודורשת תקצוב שווה לכל ילד, ובש"ס דוחים שלילת תקציבים ומדגישים כי יש להעניק בסיס לימודי איתן תוך שמירה מלאה על זהות הזרמים.

בגילאי לידה עד שלוש ובגני הילדים, מציגות המפלגות תוכניות שנוגעות ישירות בכיסם של ההורים הצעירים:

ביטול תשלומים וסבסוד: מפלגת הדמוקרטים מתחייבת לבטל לחלוטין את תשלומי ההורים בבתי הספר, להרחיב את יום הלימודים הארוך ומפעל ההזנה, ולהרחיב מסגרות מפוקחות לגיל הרך. מפלגת ביחד מציעה מערך ציבורי מסובסד לגילאי לידה עד 3 בתוך שמונה שנים, עם מעונות חינם למשפחות מילואים מהיום הראשון.

הסדרת הרגולציה ואיכות הצוותים: מפלגת ישר מציעה לאחד את האחריות על גילאי 0–3 תחת משרד החינוך כדי להפסיק את הפיצול הבין-משרדי, לצד תו איכות, טבלת שכר ייעודית לגננות ותמריצים למטפלות. ישראל ביתנו מציעה להגדיל את ההשקעה בגילאי 0–6, לשפר את שכר הצוותים, לקצר זמני המתנה להתפתחות הילד ולהתאים את חופשות מערכת החינוך לחופשות במשק.

תוכניות הממשלה וסיוע למשרתים: הליכוד מציג השקעה מהגיל הרך ומעבר ארצי לשבוע לימודים של חמישה ימים לצד ביטול יוח"א; המילואימניקים-הכלכלית מציעים סל תמיכה ותגבור ייעודי לילדי מילואימניקים ונפגעי מלחמה הניתן לפי צורכי הילד ולא לפי חוזק הרשות; ובמפלגת נעם שמים דגש על פיצול כיתות ומעורבות הורים.

המחלוקת האחרונה נוגעת למבנה שנות התיכון ולמענה לתלמידי החינוך המיוחד והמשולב.

במבנה הלימודים, ביחד וישראל ביתנו מציעות מהלך זהה: סיום מרבית הבגרויות כבר בכיתה י"א, והפיכת כיתה י"ב לשנת מכינה, חוסן, התנדבות ושירות במימון המדינה. לצד זאת מציעות ישר ועמך ישראל לצמצם את משקל הבגרויות לטובת עבודות חקר ומיומנויות (כאשר בעמך ישראל מציעים גם תוכנית להכפלת תלמידי מתמטיקה מוגברת), ובישראל ביתנו מציעים לעגן בחוק תקצוב קבוע לחינוך הבלתי-פורמלי ולתנועות הנוער.

בתחום החינוך המיוחד והתלמידים המשולבים:

מפלגת ש"ס רואה בנושא יעד מרכזי ודורשת שינוי מבני: הרחבת מענים בקהילה, תוספת כוח אדם מקצועי והכשרות ייעודיות לשילוב נכון ללא עומס על המשפחות.

מפלגת ביחד מציעה להפוך את השילוב בחינוך הכללי לברירת מחדל – ללא כפייה ותוך שמירה על מסגרות נפרדות – לצד הכשרת צוותים והקמת מערך תמיכה בהובלת רכזות הכלה.

המילואימניקים והכלכלית תומכים בזכות בחירה מלאה להורים בין שילוב למסגרת נפרדת, המגובה בסל שירותים תקציבי שאינו תלוי ברשות המקומית.

מפלגת נעם מציעה רפורמה בחינוך המיוחד לצד הנגשה מלאה של מוסדות וחומרי לימוד והסדרת מערך ההסעות.

המפלגות יהדות התורה, עוצמה יהודית, הרשימה המשותפת ורע"ם לא העבירו את עיקרי מצע החינוך שלהן ותשובות לשאלות עד למועד פרסום הכתבה. עמדותיהן ישולבו בכתבה ככל שיתקבלו.