כשנפתלי בנט הגיע השבוע לוועידת "וואלה", אי אפשר היה לפספס את ההבדל הביצועי בינו לבין שאר הפוליטיקאים. כל מי שנקרה בדרכו, מעיתונאים ועד עובדי הפקה, שמע ממנו את אותה פנייה ישירה, כמעט חסרת בושה: תצביע בשבילי.
הפרלמנטים שלו הפכו למרענן הרשמי של מערכת הבחירות המנומנמת משהו.
את הז'קט המחויט ונעלי האלגנט החליפו טי-שירט פשוטה ונעלי ספורט. מי שהחל את המרוץ כפוליטיקאי מעונב שנתקע תודעתית לאחר האיחוד עם יאיר לפיד, מגיע לישורת האחרונה בנעלי ריצה. אנשיו מדברים על אלפי אנשים שפגש פנים אל פנים בשבועות האחרונים - כל זאת תחת מערך אבטחה כבד שהופך כל הליכה ברחוב למבצע לוגיסטי מורכב.

הנתונים מול הצל של 2019
מאחורי הקלעים, במטה בנט מצביעים על נתונים שלפיהם שיעורי האהדה אליו בקרב מצביעי הגוש זינקו ביותר מפי שניים. בקרב מצביעי 'יש עתיד' מ-2022 (אותם 24 מנדטים של לפיד) זינקו בצורה משמעותית, ונעים כיום סביב כ-89% וכמחצית ממצביעי המפלגות השכנות, ובהן מפלגתו של גדי איזנקוט, מסמנים אותו כעדיפות השנייה שלהם. על בסיס הנתונים האלה, התזה במטה פשוטה: מה שמזיז בוחרים ברגע האחרון הוא אלטרנטיבה מוחשית - "תכל'ס, מה תעשו".
השאלה המתבקשת: אם המדדים כל כך חיוביים והאהדה בשמיים - למה המחט בסקרים עדיין לא זזה?
במטה הקמפיין משיבים כי שינוי תודעתי במדדי עומק קודם תמיד לתזוזה בקלפי, ושחלק מהמצביעים יגבשו את ההכרעה רק בשניות האחרונות מול הפתק. אלא שהניסיון הפוליטי מלמד שחיבה בסקרים אינה שקולה להצבעה בפועל.
עבור בנט, הנתונים האלה הם ניסיון לבנות נרטיב של מומנטום - דבר שחסר לו כמעט בכל מערכת בחירות בעבר. הזיכרון הפוליטי שלו עדיין צרוב בדרמת הבחירות שבה מצא את עצמו מחפש 1,500 קולות אבודים בפחי האשפה של ועדת הבחירות המרכזית, רק כדי לעבור את אחוז החסימה.
האסטרטגיה של בנט נשענת על פירוק התנגדויות באופן פרטני. בעוד המערכת הפוליטית סוערת סביב ספקולציות על ממשלות אחדות וגוש חוסם, בנט מצליח יחסית להתרחק מהסערה וממשיך לחרוש את השטח. הוא מחפש את המתלבטים ואת כ-12 המנדטים של המצביעים החדשים והצעירים - קהל שקשה מאוד לדגום בסקרים הטלפוניים והדיגיטליים הרגילים.

נפתלי בנט של סוף הקמפיין מזיע, מנגיש את עצמו, בא במגע ישיר עם האזרח ברחוב ועובד בלפרק התנגדויות וביצירת מומנטום חיובי. כל הניתוחים, הטבלאות ונתוני העומק של המטה יתנקזו בסופו של דבר אל רגע אחד ביום הבחירות.
השאלה שנותרה פתוחה אינה כמה כפות ידיים בנט לחץ השבוע בחולון או בפתח תקווה, אלא האם הרצף הכמעט אובססיבי הזה של צעדים שנראים נכונים בשטח - מסוגל לפרוץ את תקרת הזכוכית. בנט יודע מצוין מהניסיון המר שלו: את החשבון האמיתי מגיע בקלפי.