חברי יהדות התורה התפטרו. האם הולכים לבחירות? | התרחישים

ש"ס, שעד לאחרונה הובילה בעיקר בתדרוכים ובפרסומים למיניהם את הלחץ לפרישה, נעלמה לפתע מהזירה התקשורתית - מה שמעלה שאלות בנוגע לאחדותה של החזית החרדית, וגם לכוונותיו של אריה דרעי.

נכון לעכשיו, הקואליציה מחזיקה ברוב צר של 61 ח"כים: גבול מסוכן אך מספיק כדי לשרוד, לפחות עד פגרת הקיץ בעוד כשבועיים.

למרות הפרישה, החרדים טרם הכריזו על מעבר לאופוזיציה. נראה כי מדובר במהלך טקטי ולא אסטרטגי, במטרה להפעיל לחץ - אך מבלי לפרק בפועל את הקואליציה. בסביבת נתניהו כבר התחילו להזכיר (שוב) את שמו של בני גנץ כגלגל הצלה פוליטי.

גם לפני המשבר, הממשלה התקשתה להעביר חוקים, מצב שנמשך מאז אפריל. חוסר התמיכה החרדי משאיר את הקואליציה במצב של שיתוק חקיקתי, אך לא מחייב את פירוקה. עבור נתניהו, מדובר במחיר סביר כדי להימנע מהליכה לבחירות עד מרץ 2026 - מועד התקציב הבא.

פרישת יהדות התורה מערערת את יציבות הממשלה, אך לא מהווה בשלב זה איום ממשי ומיידי על קיומה. נתניהו שוב מגלה גמישות פוליטית, אך ייתכן שייאלץ לשלם מחיר יקר בעתיד הקרוב.

אבל הדילמה עמוקה בהרבה מהוויכוח הטכני על פרטי החוק - היא נוגעת לשאלות היסוד של הזהות הישראלית. בזמן שמדינה שלמה עוצרת נשימה לקראת עוד "הותר לפרסום", עוד שלושה שמות של לוחמים שנפלו בעזה. דווקא ברגע הזה קמה סיעה קואליציונית ואומרת: איננו יכולים להישאר. יש בזה ממד סימבולי שקשה להתעלם ממנו.

ולכן השבר הוא לא רק פוליטי - אלא גם מוסרי ורגשי. קשה להכיל את הפער בין אלה שמוסרים את נפשם על הגנת המדינה, לבין אלה שמסרבים אפילו לעמוד בשער.

ראש הממשלה נתניהו, שבשבועות האחרונים וביתר שאת ביממה האחרונה עשה כל מאמץ לגשר, לשדל, לפייס, מצא את עצמו שוב במלכודת הקלאסית של ממשלות ימין-חרדים: כשנראה שנותנים הכול - זה עדיין לא מספיק, והפער לא באמת מצטמצם.

הוא ויו"ר ועדת חוץ וביטחון, יולי אדלשטיין, נתפסו כמי שניסו לשווק "פשרה", אבל מבחינת החרדים הדבר נתפס לא כפשרה, אלא כבגידה, או קרוב לזה. מבחינת שותפיו הפוליטיים - זו כניעה. ההתפטרות הקרובה של סגן השר אורי מקלב תהיה אות הפתיחה. לראשי ועדות הכנסת לא ימונה מחליף - ומשם הדרך לקריסה פתוחה.