העיר שלא ישנה לרגע יוצאת היום (שלישי) לבחור בבחירות לרשויות המקומיות. ראש העיר תל אביב רון חולדאי, שמכהן בתפקיד מאז 1998, ינסה לזכות בקדנציה שישית ברציפות ולסגור יותר מ-30 שנות כהונה. חולדאי צירף בקמפיין הבחירות את מי שהיה יריבו בבחירות הקודמות, חבר הכנסת לשעבר אסף זמיר, לשמש כמספר 2 ואולי אף להיות האיש שיירש את חולדאי ביום שיחליט לפרוש.
חולדאי ביקש להתרחק ככל הניתן ממראית עין של פוליטיזציה וגריפת הון פוליטי מהאסון. מאז תחילת הלחימה ועד לאחרונה הרחיק ממנו את היועצים הפוליטיים, השאיר אותם על הולד. במקום זאת, החליף את השבתות בקפלן בשבתות בשאול המלך, בעצרות לשחרור החטופים. הניסיון להראות מעורבות במאבק אחד התחלפה באחד אחר. התוכנית שעלתה לאוויר שבוע בדיוק לפני הטבח בעוטף ונגנזה מיד אחריו עשויה לאותת על הכיוון שאליו יילך. לאחר צירופו של זמיר, פתח רשמית את הקמפיין. "תל אביב חייבת להישאר תל אביב", נכתב במודעות תחת תמונתו. אז דיברו בביטחון על ניצחון. היום הם אולי אופטימיים, אבל מסתייגים מאמירות נחרצות, משתדלים להימנע משאננות.
מול חולדאי עומדת השרה לשעבר והאלופה הראשונה בצה"ל אורנה ברביבאי. הח"כית לשעבר פרשה מהכנסת, שם כיהנה מטעם יש עתיד, והחליט להתמודד לראשות העיר בניסיון להדיח את חולדאי מכיסאו. ברביבאי מנסה לעורר את סנטימנט המחאה אצל תושבי מוקד ההפגנות הישראלי. לרכוב על הגל של שנת החסימות, השיבושים והקריאות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שזכרונה התעמעם בבואו של אירוע גדול הרבה יותר. וליצור הקבלה בין הארצי למקומי. נתניהו = חולדאי. אם ישראל צריכה מנהיגות חדשה, במה שונה תל אביב? שואלת ברביבאי ברצף סרטוני בחירות. זו הסיסמה המרכזית והקלף שאיתו היא סבורה שתוכל, אולי, לייצר לעצמה סיכוי לגרוף את כל הקופה.
בתל אביב מתמודד עוד מועמד נוסף לראשות העיר. יובל צלנר, חבר הכנסת לשעבר מטעם קדימה, שרץ מטעם תקווה חדשה.