תהיה או לא תהיה עסקה, זו השאלה השייקספירית שעולה בימים אלה כמעט בכל שיחת חולין ברחבי המערכת הפוליטית. הטמפרטורה של הדיווחים והתדרוכים על הסדר הטיעון של בנימין נתניהו אמנם הלכה והצטננה תוך שבוע, מאופטימיות יתרה למשחקי האשמות עם פרקליטות המדינה, אבל היא גם נמדדת בחשדנות כטקטיקה במשא ומתן. כך גם ההתייעצויות הליליות המתוקשרות של נתניהו עם משפחתו ומקורביו, ביעני-פפראצי בשידור חי, בדיוק בשעת המהדורות, שהוסיפו למגעים נופך של רצינות ודרמה.
רק שככל שהתרבו הפרסומים על המגעים, הדינמיקה בין הצדדים הלכה והידרדרה: מצד אחד נתניהו מתגלגל בין עורכי הדין שתומכים בעסקה לבין בני המשפחה שפחות, ברקע קמפיין גיוס ההמונים של ינון מגל שאסף מתומכיו למעלה מ-3.5 מיליון שקלים, ומהצד השני - היועמ"ש מנדלבליט שגם חטף בבית ואחרי ההתייעצויות עם הפרקליטים הבכירים הקשיח עמדות. במוקד המחלוקת - שאלת הקלון שיתלווה להסדר ויקבע את הרחקתו של נתניהו מהזירה הפוליטית, והאישומים הספציפיים שבהם הוא יודה, ועל שעון הכהונה של מנדלבליט נותר עוד שבוע וחצי. לכאורה, חלון ההזדמנויות לפריצת דרך הולך ואוזל.
אבל גם אם המו"מ לא יבשיל בתקופת מנדלבליט, זה לא אומר שזה נגמר: מי שיחליף או תחליף אותו בתפקיד יוכל לחדש את המגעים עם נתניהו בדיוק מאותה נקודה. דווקא ליועמ"ש חדש, שיגיע עם דף חלק שלא נגוע במחלוקתיות כמו מנדלבליט, יכול להיות קל יותר לקבל את ההחלטה. את התשתית להסדר הוא כבר הניח, ואפילו קיבל את תו התקן של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק, והם ספגו גם את החיצים הקטלניים הראשוניים של דעת הקהל, שתוך כמה שבועות או חודשים יכולה להתחיל להתרגל לרעיון. נתניהו, כך נראה, כבר ממילא חצה את הרוביקון, והסכים עקרונית להודות בחלק מהאישומים ולקבל על עצמו הרחקה מהזירה הפוליטית, ויסתכן אם ינסה לחזור לאחור. לכן בהחלט ייתכן שהשאלה בעצם אינה אם תהיה או לא תהיה עסקת טיעון - אלא רק מתי.
אבל משחקי הקלון של נתניהו והפרקליטות כבר גררו את המערכת הפוליטית לסחרור, וככל שההמתנה לעסקה תתארך, היא תיכנס לאזור דמדומים עם גבולות וחוקים לא ברורים. בליכוד אצו רצו השבוע לאולפנים ולפעילים ולמשפטנים והחלו להיערך למאבקים משפטיים פנימיים על הליכי הבחירה של היו"ר הבא, כדי שברגע שהוא יתן את האות - אפשר יהיה להשיק את קרבות הירושה. אם העסקה תתעכב, המפלגה יכולה להיתקע בוורטיגו של חילופי דורות: מצד אחד, החגיגות והמזימות של ניר ברקת, ישראל כץ ויולי אדלשטיין יתבררו כמוקדמות, אבל גם נתניהו, שכבר מסומן על פי הודאתו עם כוונת פרישה ותווית פג תוקף, עלול להיחלש ולסבול מתסמיני "ברווז צולע". לא מן הנמנע שהוא יחפש להוביל אקט מנהיגותי חד וזריז כדי לבסס מחדש את הכוח והשליטה, כמו לחדש את מאמציו להקדים את הפריימריז על ראשות המפלגה.
גם בקואליציה נכנסו לאזור הדמדומים של משחקי הקלון. עסקת טיעון שכוללת פרישה של נתניהו פותחת בפני חברי הפלג הימני בממשלת בנט-לפיד עולם חדש של אפשרויות. בקרב בכירי הקואליציה יש הסכמה רווחת שיש בפניהם לפחות עוד כמה חודשים ספורים של חיים משותפים, עד שהליכוד יתארגן ויבחר יו"ר, אבל האופק הפוליטי העתידי מערער את הדינמיקה כבר עכשיו. לחלק מחברי הממשלה - גדעון סער, איילת שקד, זאב אלקין, יועז הנדל ושות', וגם בני גנץ - יש קלף היפותטי שאין לחבריהם ממפלגות השמאל: נתיב לממשלת ימין חלופית בכנסת הנוכחית. הם ינסו להשתמש בו כדי לחזק את מעמדם וכוחם ולנסות לקצור הישגים ימניים בקואליציה הנוכחית. וכל שריר ימני בממשלה נענה בתגובה שמאלנית הולמת.
השבוע, לראשונה מאז הקמת הממשלה, ראש הממשלה החליפי יאיר לפיד הגיש ערר על החלטה של ועדת שרים לחקיקה לתמוך בחוק האזרחות של שמחה רוטמן מהציונות הדתית. זה קרה אחרי ששקד וסער אישרו את החוק, על הראש של מרצ ורע"מ. הסכר נפרץ: יומיים אחר כך גם מרצ הגישה ערר משל עצמה, כדי לתקוע באותו הליך גם את החוק הממשלתי הזהה ששקד מנסה לקדם. בתווך, ח"כ ג'ידא רינאווי זועבי ממרצ מרדה במשמעת הקואליציונית והפילה את חוק הגיוס, במחאה על חוק האזרחות ועל משבר הנטיעות בנגב בשבוע שעבר. הקואליציה שואפת להעביר את חוק הגיוס מחדש בהליך מהיר בשבוע הבא, זועבי למדה את הלקח וצפויה לתמוך, אבל עכשיו שוב יש סימני שאלה בנוגע לתמיכת רע"מ.
המתח בין ימין ושמאל בקואליציה גואה כבר שבועות בלי קשר לנתניהו, כמו גם רצף ההפסדים והמשמעת המתרופפת בכנסת. משחקי הקלון של נתניהו הוסיפו רובד נוסף של לחץ וחוסר ודאות על ממשלת בנט-לפיד, שיקשה על תפקידה. ואם הם יבשילו לעסקה, כנראה שלא רק עליו יהיה תאריך תפוגה.