עונת סיכומי השנה מזמנת לנו הזדמנות לצאת למסע במנהרת הזמן ולחזור בדיוק שנה אחורה, לשבוע האחרון של 2020. באותו שבוע, נפתלי בנט זימן את התקשורת כדי להכריז רשמית שהוא מתמודד על ראשות הממשלה. אף אחד לא ממש לקח אותו ברצינות.
הקמפיין האופוזיציוני שהוביל בשנה שעברה בנט על הקורונה והפרנסה אמנם הביא אותו לשיאים של פופולריות ותמיכה, אבל בסוף השנה, המהלכים של גדעון סער, שפרש מהליכוד והקים מפלגה חדשה, הפכו אותו בן לילה ללא רלוונטי ולא מעניין. סער זינק כמו מטאור בסקרים הראשונים, עקף אותו וכיווץ אותו בחצי. אפילו באותו ערב, בו בנט נשא את הצהרת המנהיגות ההיסטורית, גנבו לו את ההצגה; זאב אלקין הטיל פצצה, הודיע שהוא עוזב את הליכוד ומצטרף לתקווה חדשה, ובנט ושאיפותיו להגיע לבלפור היו החדשות של אתמול.
מנהרת הזמן מאפשרת לסכם את השנה בשאלה אחת פשוטה: איפה הם היו אז ואיפה הם היום? בנט, שמקבל את 2022 ממקום מושבו החדש בלשכת ראש הממשלה, עשה את הקאמבק והאקזיט הגדול בתולדות הפלונטר: הקריירה הפוליטית שלו כבר נקברה תחת אחוז החסימה בבחירות הראשונות, אבל בחסות הסבבים החוזרים הוא הצליח לעשות קאמבק ולשדרג את כוחו ומעמדו בעקומת שיפור מסחררת: ב-2019, עם 3 מנדטים, הוא הפך לשר הביטחון. שנה וחצי ושתי מערכות בחירות אחר כך, עם 6 מנדטים, הוא הפך לראש הממשלה.
בדרך, הוא הפר את הבטחות הבחירות שלו והפך לסמל להונאה לדיראון עולם אצל רבים בגוש הימין, אבל הוא קיבל הזדמנות, אולי חד פעמית, להגשים את פסגת שאיפותיו הפוליטיות. לא קל לבנט שם בלשכת ראש הממשלה. המנדטים החדשים שהוא קיווה לגרוף ממאנים להגיע, והוא גם לא ניצח עדיין את המגיפה, כפי שהבטיח. אבל הוא כן ניצח את השיטה.
בדיוק לפני שנה, בשבוע האחרון של 2020, בנימין נתניהו הצטלם עם המחוסן החצי מיליון, והתגאה שישראל היא אלופת העולם בחיסונים. הוא גם שוחח עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ומלך מרוקו מוחמד השישי, איים על איראן בטקס סיום קורס טיס, וקיבל את פניו של ג'ונתן פולארד בנתב"ג. זו הייתה סיומת ראויה לשנה מעולה, בה הוא הקים ממשלה, חתם על הסכמי אברהם והוביל את מבצע החיסונים, פירק את כחול לבן והיה בדרך לפרק גם את הרשימה המשותפת. הוא שרד בכסא שלוש מערכות בחירות, ולא חשש שבפעם הרביעית זה יהיה אחרת.
"הרבה פוליטיקאים, מנהיג אחד", נכתב על אחת מכרזות הקמפיין הראשונות של נתניהו, כשלצד תמונתו התנוססו פניהם של בנט, לפיד, ליברמן, סער, גנץ ואחמד טיבי. בדיעבד, הוא ראה את הנולד: הרבה פוליטיקאים התאחדו כדי להחליף מנהיג אחד. אחרי 12 שנים בבלפור, הוא מסיים את השנה בספסלי האופוזיציה בכנסת, מתרוצץ בין סרטוני טיקטוק ומלחמות הליכודניקים החדשים.
האקדמיה ללשון קבעה שטרלול זו מילת השנה של 2021 וגם בפוליטיקה זו הייתה שנה מטורללת בה התברר שהכול אפשרי: ראש ממשלה עם שישה מנדטים, וקואליציה של מתנחלים עם אנשי בצלם והתנועה האסלאמית הביאה למהפך שלטוני ותזוזות טקטוניות ביחסי הכוחות. ככלל, כל בעלי המניות ואדריכלי ממשלת בנט-לפיד שדרגו את מעמדם וכוחם לעומת מקומם אשתקד, ואילו נתניהו ובעלי בריתו החרדים נפרדו ממושכות ומנעמי השלטון לטובת אפרוריות האופוזיציה ומסיימים את השנה בגירעון.
בשנה שעברה עוד צחקו על חלומות ראשות הממשלה של יאיר לפיד. עכשיו הוא בתפקיד חלומותיו במשרד החוץ וסופר את החודשים עד הרוטציה. אביגדור ליברמן הוא האיש החזק בממשלה ששולט ביד רמה ממרום מושבו במשרד האוצר. גדעון סער, שהוגלה בשנות נתניהו מעמדות השפעה וכוח, מנהל כעת את הממשלה והכנסת ממשרד המשפטים. בסוף 2020 יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, היה בדרך להיות החבר הכי טוב של הליכודניקים. בשנה שחלפה הוא גזר את הקופון, רק עם בנט ולפיד, איתם הוא חתום על שותפות יהודית-ערבית לא פחות מהיסטורית.
חזרה למנהרת הזמן: בשבוע האחרון של 2020, מרב מיכאלי בילתה בבתי המשפט, ונאבקה בעמיר פרץ שניסה, רגע לפני שפרש, לבטל את הפריימריז ולהמליך יורש מטעמו. מיכאלי הייתה אז ח"כית אופוזיציונרית במיעוט בסיעתה, ובאותו זמן, לא ממש היה ברור על מה היא נלחמת. העבודה הייתה רחוקה מאוד מאחוז החסימה, ואינספור מפלגות חדשות במרכז-שמאל איימו לחסל את דרכה ההיסטורית. רגל אחת בקבר.
מיכאלי נאבקה והתעקשה להנשים את מה שכולם תפסו כבר כגוויה, ומסיימת את השנה כשרת התחבורה וראשת המפלגה היחידה בקואליציה, ובעיקר - כמי שהחזירה את מפלגת העבודה מהמתים. גם מרצ, שחזרה לשלטון אחרי שנים ארוכות של גלות באופוזיציה, שבה ב-2021 להיות שחקן משמעותי ורלוונטי.
כך שזו הייתה גם שנה של תחיית מתים. הקאמבק של בנט, הרנסנס של מרצ והעבודה, והאתחול מחדש של בני גנץ, שבשבוע האחרון של 2020 היה ממש בשפל. התפרקות הממשלה עם נתניהו ניפצה את חלומות הרוטציה לרסיסים, ובכירי כחול לבן נטשו בזה אחר זה את הספינה הטובעת. הוא בקושי עבר את אחוז החסימה ונדמה כנחלת העבר.
בדיוק שנה אחר כך, גנץ חזר לחיים. ממשלת בנט-לפיד אמנם דחקה אותו מהתור ללשכת ראש הממשלה ועוררה בו תחושת חמיצות ראשונית ומיתולוגית, אבל היא מאפשרת לו לשקם את האמון הציבורי ולבנות ממשרד הביטחון את תדמיתו כמבוגר אחראי.
הפגישות עם אבו מאזן, הדיאלוג האינטימי עם ארצות הברית, הביקור ההיסטורי במרוקו. עם נתניהו הוא יכול רק היה לחלום על מעמדים מכובדים שכאלה. במנהרת הזמן של גנץ יש גם מידה רבה של צדק פואטי: שנה אחרי שנתניהו הפר את ההסכם עמו, והחרדים שכחו שהבטיחו להיות ערבים לו, הוא נשאר באותו מקום - והם אלה שהודחו ושילמו את המחיר.