עם שובם של נטלי ומורדי אוקנין לישראל אתמול, נוסף עוד צ'ק לרשימת ההישגים של ממשלת בנט-לפיד: ניהול מוצלח של משבר בינלאומי ראשון וסוף טוב לדרמה אנושית גדולה שריתקה את המדינה במשך שבוע. פגישה בבית הלבן, ביקור חשאי בירדן או קבלת פנים בשארם מרגשים מאוד את המעונבים, אבל לא בהכרח פורטים על נימי הציבור; החילוץ של משפחת אוקנין מחלום הבלהות הטורקי הוא קודם כל סיפור אנושי ונוגע ללב, שקשה להישאר בפניו אדיש.
הסיום המהיר והשקט למשבר, שהיה לו פוטנציאל הידרדרות עצום ויכול היה להיגמר לגמרי אחרת, גם מבסס את מעמדה של הממשלה, שמבקשת להוכיח שלא-רק-ביבי יכול לנהל גיאו-אסטרטגיה מורכבת ולהתמודד עם שועי עולם כוחניים ובלתי צפויים.
בנט ולפיד נכנסו לנעליים מדיניות גדולות של נתניהו הוותיק והמהוקצע, סלבריטי ברמה העולמית. מאז שהוקמה הממשלה הם מנסים לנתץ את מיתוס הליגה האחרת ולהוכיח שהנה, הוא הלך, והשמים לא נפלו על מקומה של ישראל בין העמים: ראש הממשלה זכה לכבוד מלכים מביידן, התארח אצל פוטין בסוצ'י, ואפילו קיבל חיבוקים חמים מראש ממשלת הודו, מודי, בוועידת האקלים בגלזגו. שר החוץ מסתובב בין מדינות המפרץ ופותח שגרירויות, בשבוע הבא שר הביטחון יצא לביקור היסטורי במרוקו, היחסים עם ירדן ומצרים בפריחה של שיתופי פעולה והסכמים, ועכשיו גם האירוע עם ארדואן, שהסתיים בשלום ואפילו בשיחת טלפון ראשונה בין ראש ממשלת ישראל לנשיא הטורקי מאז 2013.
בלשכת רה"מ ולשכת החליפי שקלו לעשות מסיבת עיתונאים כדי לחגוג את סיום המשבר הטורקי, אבל אז הבינו שזה מה שהיה עושה קודמם. נתניהו נסע עד לקרמלין כדי להחזיר את נעמה יששכר יחד איתו במטוס, בנט ולפיד שלחו את אנשי משרד החוץ והסתפקו בשיחת טלפון מצולמת עם בני הזוג אוקנין, עטורת תודות וחיוכים והרמוניה. בלי קרבות קרדיט, גם לא עם הנשיא הרצוג או ראש המוסד, ששיחקו תפקיד משמעותי מאחורי הקלעים.
אז הסגנון שונה, אבל לא במאה אחוז: בדיוק כמו קודמם, גם בנט ולפיד מעדיפים ומתעדפים את הזירה המדינית על פני כל זירה אחרת, והיא כיסא המפלט שלהם מטרדות היום-יום של הקואליציה. בעיקר ראש הממשלה, שיש פער עצום בין הכבוד לו הוא זוכה בבירות בעולם והקללות שהוא סופג בשגרה מהליכודניקים בכנסת. רק שבסוף כל שטיח אדום יש גם נחיתה כואבת, ובזמן שבנט ולפיד ניהלו את המשבר הטורקי הצרות הפנימיות הולכות ומצטברות על שולחנם.
זה היה בסך הכל עוד שבוע בחיי הקואליציה, אבל אחרי התקציב הגיע ועמו גם שלל שריפות קטנות שמאיימות להתלקח. רע"מ ואיילת שקד רבים על חוק החשמל, שרן השכל ושר הבריאות ניצן הורוביץ מתווכחים על הסדרת קנאביס רפואי ומרב מיכאלי ומתן כהנא על תחבורה ציבורית בשבת. בישיבת הממשלה בתחילת השבוע היה ריב צעקות בין הורוביץ ליפעת שאשא ביטון על תקנות הקורונה, ובסוף השבוע היא חטפה מכל חברי מרצ על שלילת פרס ישראל מפרופ' עודד גולדרייך. בשמאל התחילו לחמם מנועים לקראת קרב על שינוי אזורי העדיפות הלאומית, ועוד קודם לכן, מפעילים לחץ לאשר מחדש את מתווה הכותל.
לולא המשבר הטורקי, בנט ולפיד היו נאלצים להתמודד עם כל כאבי הראש האלה. במקום זה, הם יידחו לשבוע הבא. ולעומת החברותא המדינית של רה"מ והחליפי, שמנהלים את יחסי החוץ קרוב לחזה ואת רוב ההחלטות הגדולות מקבלים במשולש עם שר הביטחון גנץ, בקואליציה הרבה יותר קשה להגיע להרמוניה, והיא זקוקה לניהול ותחזוק מתמיד. לאורך זמן, ההישגים המדיניים הנוצצים לא יחפו על שגרה קבועה של ויכוחים ועימותים.