ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד, ירד אתמול (חמישי) עם מנסור עבאס לביקור מתוקשר בפזורה הבדואית בנגב. לצדו של יו"ר רע"מ הוא הכריז על מחויבותו להסדרת שלושה יישובים בדואים בדרום, וחיבור יישובים נוספים לחשמל, במקביל לאישור תוכנית החומש החדשה לחברה הערבית כבר בשבועות הקרובים. כל ההתחייבויות האלה נכללו בהסכם הקואליציוני שעליו חתמה רע"מ עם הקמת הממשלה, והעיכוב במימושם גרם למורת רוח רבה, בלשון המעטה, אצל השותפה ההיסטורית של ממשלת בנט-לפיד. אפילו על הביקור של לפיד עם עבאס בנגב, מתברר, סוכם לפני יותר מארבעה חודשים, עוד בימי המו"מ הקואליציוני.
אלה ימים של כיבוי שריפות בקואליציה, לקראת אישור התקציב בתחילת החודש הבא. בתחילת השבוע, בפתח ישיבת הממשלה, ראש הממשלה נפתלי בנט, ביקש מהשרים "להמעיט במחלוקות ולחשוב על המטרה הגדולה יותר" ולדחות את הריבים וההתנצחויות בעוד כמה שבועות. הממשלה הציבה לעצמה דדליין אופטימי במיוחד: לפי החוק, התקציב יכול לעבור עד 14 בנובמבר, אבל הם מכוונים עכשיו להצבעות הסופיות כבר בשבוע הראשון של החודש, עם מרווח ביטחון של שבועיים לתסבוכות של הרגע האחרון.
הביקור של לפיד בנגב נועד לפייס את רע"מ, שהגבירה השבוע את הטונים המאיימים עד כדי השבתת ועדת הפנים שבראשות ח"כ ואליד טאהא. עם רוב דחוק של 61 אצבעות, זה הזמן של כל ח"כ וח"כ להעלות דרישה שתעשה חגיגה ושגרת העימותים היומיומית של הקואליציה מייצרת מלכתחילה הרבה אזורי חיכוך וסכנה. לא עובר יום מבלי שתישמע טרוניה אחת לפחות מכיוון רע"מ או מרצ, שחולקות במרמורים וכעסים כלפי איילת שקד, שמצדה פתחה במסורת דו-שבועית של פוסטים נגד יאיר לפיד. המאמץ העיקרי של בנט ולפיד בשבועיים הקרובים יהיה להרגיע את כל החזיתות ורק להעביר את התקציב בשלום.
ההערכה הרווחת במערכת הפוליטית, על שני קצותיה, היא שאף אחד מהרעשים המאיימים והמתנצחים לא יביא להפלת הממשלה. התקציב מסומן ומדומיין על ידי בכירי הקואליציה כיעד נכסף, שיעניק לממשלה את היציבות המספקת כדי להתרווח בנוחות בכסא, לפחות לשנתיים. רק שבינתיים, על שולחנה של הממשלה הולכות ומצטברות משימות ובעיות לטיפול "אחרי התקציב", בדחיינות האופיינית ל"אחרי החגים". כל הויכוחים הקטנים עכשיו הם רק קדימון. כאבי הראש הגדולים צפויים להתחיל דווקא אחרי שהתקציב יעבור.
להלן מדגם מייצג: שרת הפנים איילת שקד הפיצה בתחילת החודש מחדש את חוק האזרחות השנוי במחלוקת, שיציף מחדש את המשבר הישן מול רע"מ ומר"צ. שר המשפטים גדעון סער התחיל לקדם את חוקי הגבלת הכהונה ומניעת כהונה מנאשם בפלילים, ויחד עם שר הביטחון בני גנץ מחכה לקדם גם החלטה על הקמת ועדת חקירה לפרשת הצוללות, בניגוד לעמדת בנט ואיילת שקד. מפת אזורי העדיפות הלאומית, שתנחת על שולחן הממשלה כחודשיים אחרי העברת התקציב, צפויה להפוך לזירת מאבק פוליטי קשה בין ימין ושמאל. גם בבית הלבן מחכים לאחרי התקציב כדי להציב לממשלה דרישות כמו פתיחה מחדש של הקונסוליה לפלסטינים בירושלים או ריסון של הבניה בהתנחלויות. אחרי התקציב הממשלה תצטרך גם להתמודד עם בעיית אלי אבידר, ועם ההבטחה למנות אותו לשר לעניני מודיעין שקרסה יחד עם קריסת המועמדות של אלעזר שטרן לראשות הסוכנות. אבידר הבהיר שהוא לא מתכוון להישאר בתואר המומצא "השר לתכנון אסטרטגי".
מכל כאבי הראש המתבשלים בקואליציה ובסביבתה, בליץ החקיקה של סער מעמיד את בנט במבחן פוליטי מאתגר במיוחד. לחוק הנפיץ ביותר שהוא מקדם, שימנע מנאשם בפלילים לקבל את המנדט להרכבת הממשלה, יש אבות רבים: כמעט לכל השותפות בקואליציית רק-לא-ביבי יש הצעת חוק דומה בנושא מכנסות קודמות של מלחמה בנתניהו מספסלי האופוזיציה - חוץ מלמפלגתו של בנט, שבהיותה במחנה הימין נלחמה במהלכים דומים בעור שיניה. גם סער כליכודניק התנגד ליוזמות חקיקה פרסונליות, ורק כשהקים את "תקווה חדשה" גילה את הקושי הטמון בכהונה של ראש ממשלה נאשם בפלילים.
מאז, סער אימץ את הנושא אל לבו בכל הכוח וחוד החנית העיקרי של המהלך. כבר במו"מ הקואליציוני, הוא ניסה להכניס את החוק להסכמים, אך בנט, ובעיקר שקד, הטילו וטו. ובכל זאת, לפני כחודשיים הוא קיבל מבנט אור ירוק להתקדם בעבודה על החוק במשרד המשפטים, משם הצטייד בברכת הדרך של היועץ המשפטי לממשלה. והשבוע, החוק יצא לדרך.
שקד מילאה את תפקידה כמצופה ולמחרת ההודעה של סער התייצבה להשבית שמחות ולהבהיר שהיא מתנגדת לחוק שיתן ליועמ"ש את הכוח להכריע מי יעמוד בראשות הממשלה. שקד התפטרה בחוק הנורבגי, ולמעשה אין להתנגדות שלה משמעות מבחינת גיוס הרוב בהצבעה, אבל היא לא היחידה ב"ימינה" שלא מתלהבת מהמהלך - איתה גם מתן כהנא, ניר אורבך ואביר קארה, ולא ברור אם יש אפילו קול אחד בסיעה שרוצה לתמוך בחוק, שנחשב לגט כריתות נצחי ממחנה הימין אליו השתייכו שנים כה ארוכות.
בנט שומר בינתיים על עמימות ודוחה את הדיון בנושא ל"אחרי התקציב", ואז, בין סער לשקד, הוא יצטרך לבחור את אחת ההחלטות הפוליטיות המשמעותיות בחייו. סער צפוי ללחוץ על בנט להעניק חופש הצבעה שיאפשר לו להעביר את החוק בתמיכת הרשימה המשותפת, בעוד שקד תדרוש ממנו להפעיל את הוטו שיש לכל שותפה בקואליציה על שינוי בחוקי יסוד, ולהרוג את החוק בממשלה, עוד לפני שיגיע לכנסת.
עבור סער, לפיד, גנץ, ליברמן, מיכאלי והורוביץ - החוק שימנע מנאשם בפלילים לכהן בראשות הממשלה הוא הגשמה של הבטחת קמפיין. עבור בנט - זו תהיה עוד עמדה שהתהפכה ועוד הבטחת בחירות מופרת. מאז הקמת הממשלה, הרשת גם כך מוצפת בסרטונים מביכים מהארכיון של בנט ושקד, אבל תמיכה בחוק של סער, שמעורר גינויים קולניים בליכוד ובכלל בימין, היא צעד ענק נוסף לעבר חציית הרוביקון למחנה הנגדי. שקד תנסה לשכנע אותו שזה צעד אחד יותר מדי ולשמור על נתיב מילוט אפשרי הביתה.
ההתעקשות של סער על קידום החוק, על אפה וחמתה הידועה של שקד, דוחקת את בנט לפינה של הכרעה על עתידו הפוליטי וקהל התומכים והבוחרים שהוא מחפש לפייס או לגייס. היא גם מעמידה אותו במבחן מנהיגות מול שאר השותפים בקואליציה, שמחבקים את בליץ החקיקה בזרועות פתוחות: ההחלטה שלו תכריע אם הוא עומד בראש ממשלת בנט, או רק בראש ממשלת רק-לא-ביבי.