המועמד שחיסל את עצמו והחיפוש אחר מחליף: ביום שאחרי סערת המגרסה של שטרן

הבחירות לראשות הסוכנות מורכבות משלל אינטרסים מפלגתיים, ארגוניים, עסקניים ויהודיים והמינוי של שטרן היה רחוק מבטוח גם כך. הפה שלו, שכבר ניפק בעבר אי אלו פנינים מעוררי סקנדל, עורר מלכתחילה בסוכנות חשש והסתייגות, ויו"ר יש עתיד יאיר לפיד העביר מסרים מרגיעים שהוא התבגר ויהיה בסדר. בישורת האחרונה של המירוץ, רגע לפני הריאיון המכריע לתפקיד, הוא נתן תצוגת תכלית שהתעלתה על כל חששותיהם.

ריאיון המגרסה ניפק כותרת שוביניסטית, ארכאית ומיושנת, שמעידה על האווירה והיחס לנשים בצה"ל ובכל החלונות הגבוהים עד לפני מספר עשורים. במקום לפרסם הודעת הבהרה והתנצלות ולרדת לבונקר עד השערוריה היומית הבאה, שטרן רץ לשלושת אולפני המהדורות, שם הפה שלו הכשיל אותו שוב בהתפתלויות לא קוהרנטיות. העדויות שהגיעו אחר כך, של חיילות לשעבר בבה"ד 1 שטוענות שהוא טייח והשתיק תלונות על הטרדות מיניות, הוסיפו לתערובת המבוכה גם אלמנט של שקר, ולא נותרה לו ברירה אלא לפרוש מהמירוץ.

גם אחר כך, אגב, הוא לא השכיל להתרחק מהאש: יממה אחרי הודעת הפרישה, שטרן עלה להשיב במליאת הכנסת להצעת חוק ההגירה, במקומה של שרת הפנים איילת שקד, וספג מספסלי הליכוד קריאות "בושה". לפחות חלק מהצועקים כיוונו את גרונם לעבר ח"כ איתן גינזבורג מכחול לבן, שניהל את הישיבה ולטענתם עיכב את ההצבעה, אבל המראה של שטרן על הדוכן עם פסקול של מקהלת הליכוד היה חזק יותר מהקונטקסט הפרלמנטרי הספציפי, וכמו כל שאר הדברים שעשה השבוע - בעיקר היה מיותר. שטרן אמר בשיחות סגורות שנעשה לו עוול תקשורתי, מקורביו דיברו על "ציד מכשפות" ורמזו שמאחורי הסערה עומדים גורמים פוליטיים שרצו לסכל את מינויו; האמת היא שיריביו לא היו צריכים לעשות דבר - הוא פשוט חיסל את עצמו. שוב ושוב ושוב.

הנפילה של שטרן היא לא רק גול עצמי, היא גם בעטה לשער של לפיד ובנט שני כדורים משבריים - חיפוש אחר מועמד חליפי לראשות הסוכנות וחשש מערעור היציבות של הקואליציה, לאור האיום בהתפרקות עסקת אלי אבידר, במסגרתה הוא היה אמור לעבור למשרד המודיעין. לפיד נתן גיבוי ראשוני לשטרן, וסגר את ישיבת הסיעה של יש עתיד באופן חריג כדי להתחמק משאלות. שעות לפני שעלה על טיסה לביקור יוקרתי בוושינגטון, פורסמה העדות השניה על פועלו. הוא המשיך להתחמק משאלות בין הביקורים בבית הלבן והפסגה המשולשת עם שרי החוץ של ארצות הברית והאמירויות, אבל ניהל את המשבר מרחוק וסימן לשטרן את הדרך החוצה מהמרוץ.

אבידר, ששהה גם הוא כל השבוע בביקור באמירויות, שיגר משם בחדשות 12 באמצעות עמית סגל איומים מעורפלים על רצונו בתיק משמעותי וסמכויות, אבל את כאב הראש שלו אפשר יהיה לפתור עד מועד אישור התקציב, בחודש הבא. המשימה הדחופה יותר על שולחנו של לפיד, עם שובו לארץ, היא בסוכנות: ראשי הארגון סירבו לבקשת הדחייה לבחירות ונתנו לו ולבנט דדליין קשוח עד יום ראשון בו יאפשרו להציג מועמד חדש במקום שטרן. למרות הפיאסקו, לפיד נחוש למצוא מועמד אחר, ולא רוצה לתמוך באף אחד משמונת המועמדים הנוספים במירוץ. ובינתיים, בזכות הפיאסקו, המרוץ לראשות הסוכנות מעולם לא היה מתוקשר יותר.

הפוליטיקה של המוסדות הלאומיים היא יקום נפרד, עם חוקים, כללים ודילים עצמאיים, ומארג פוליטי מורכב ביותר של מפלגות, ארגונים יהודיים וזרמים דתיים. כדי להיבחר לראשות הסוכנות, צריך רוב של תשעה מבין עשרה חברים בוועדת הבחירה, ועל אוזנו של כל אחד מהם לוחשים ימנים, שמאלנים, חרדים, סרוגים, רפורמים, קונסרבטביים, ושלל פוליטיקאים ועסקנים שמיצגים קשת רחבה של עמדות ואינטרסים.

בראש הוועדה עומד הליכודניק יעקב חגואל, יו"ר ההסתדרות הציונית, שנמצא תחת לחץ מבית לסכל את מועמדי ממשלת בנט-לפיד ולהביא לבחירת איש ימין. חגואל נחשב למקורב לשניים מהמועמדים הבולטים במרוץ, השגריר לשעבר דני דנון ואירינה נבזלין, יו"ר מוזיאון "אנו" ורעייתו של ח"כ יולי אדלשטיין (הליכוד). היה מי שקשר בין הודעת ההתמודדות של אדלשטיין מול נתניהו השבוע למרוץ של רעייתו על התפקיד. אדלשטיין מכחיש ואומר שאין כל קשר.

עוד אנשי מפתח הם מייקל סיגל, יו"ר חבר הנאמנים האמריקאי של הסוכנות, וראשי הפדרציות היהודיות בארצות הברית, שקידמו שגריר אחר של נתניהו לשעבר, מייקל אורן, שגם נחשב למתמודד בולט. יו"ר כחול לבן בני גנץ עשה לובי למען השרה לשעבר עומר ינקלביץ', נתניהו עשה שיחות טלפון עם חברי הוועדה בשביל עוזי דיין. הסוכנות היא גם הגוף היחיד מבין ארבעת מוסדות הלאומיים שנותר בידי גוש המרכז-שמאל-ליברלי. ואחרי הבחירות האחרונות לקונגרס הציוני בשנה שעברה בו הימין השתלט כמעט על כל מאחזי הכוח, נציגי הזרמים הרפורמים והקונסרבטיביים ואנשי יהדות התפוצות מעוניינים במועמד שייצג את המחנה שלהם וצפויים להערים קשיים על כאלה שמזוהים עם הימין.

כל אחד והחוטים והקשרים שלו, אבל בשביל לזכות בתפקיד צריך קונצנזוס פוליטי-דתי חריג ורחב, וקשה מאוד להשגה. בעבר, המלצת ראש הממשלה היתה תנאי הכרחי ומספיק ומועמד ראש הממשלה היה זוכה אוטומטית במינוי. תקדים יצחק הרצוג, שנבחר בלעדיה ב-2018, יצר את הרושם שהמסורת הזו נשברה. אבל הרצוג, שבאותה הצטיינות עבר מהסוכנות לבחירות לנשיאות שם זכה לתמיכה הגדולה ביותר אי פעם, היה מקרה נדיר של אשפות פוליטית פנימית ואהדה ומוכרות גם בקרב יהודי התפוצות, ונתניהו אמנם הריץ מועמד אחר - אבל גם לא באמת התנגד מאוד לבחירתו. לא בטוח שהפעם יש בוז'י שבגללו שווה לסוכנות להיכנס לעימות חזיתי: הממשלה היא הפרטנר המרכזי שלה, בתוכניות, ובעיקר בכסף. אין להם בהכרח אינטרס להתריס ולבחור במישהו בניגוד לעמדת ראשיה.

כך שלמרות שבקשת הדחייה של לפיד סורבה, לא מן הנמנע שהנסיבות יגרמו לדחיית הבחירות באופן טבעי. אם אף אחד מהמועמדים לא יגייס את הרוב הדרוש, הבחירות יידחו בחודש-חודשיים והממשלה תקבל ארכה לחיפוש אחר מועמד חדש שיאפשר לה לנסות לסיים את הפיאסקו של שטרן במוצא של כבוד.