פוליטיקאי בכיר הרכיב ממשלה - וזז הצידה לטובת מנהיג אחר. זה כבר קרה ב-1961

במפא"י כבר היו מוכנים להתפשר על שוויון בחלוקת תיקים בין המפלגה ושותפותיה. בן גוריון כעס על רצונה של מפלגתו להתגמש, וכאות מחאה החל להיעדר מישיבות מזכירות מפא"י. ב-7 בספטמבר הודיע לנשיא המדינה יצחק בן צבי כי הוא מחזיר לידיו את המנדט שנתן לו להרכיב ממשלה ומסר איגרת פרידה. "אני נפרד מצה"ל בהוקרה ואהבה", נכתב. "לצערי הרב איני מוכן לקבל על עצמי, בתנאים הקיימים, [את] הרכבת הממשלה. זהו צו חרדתי לביטחונה ולכבודה של ישראל".

חבריו לצמרת המפלגה נדהמו ולוי אשכול אמר לו שהוא "נדהם מהודעתו". גם גולדה מאיר לא הסתירה את אכזבתה. "את לא צריכה להטיף לי מוסר", אמר לה בן-גוריון וסירב לחזור בו מהחלטתו.

הרכבת הממשלה הועברה לידיו של שר האוצר, לוי אשכול, אך היה ברור שתפקידו הוא רק להוציא את הערמונים מהאש עבור בן-גוריון. ב-1 בנובמבר, חודשיים וחצי אחרי הבחירות, הודיע אשכול כי עלה בידיו לגבש קואליציה. למחרת ב-05:00 בבוקר הודיע אשכול לנשיא בן צבי על סיום תפקידו, ובהמשך היום הציג בן גוריון את ממשלת ישראל העשירית.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שאדם אחר הקים עבור בן-גוריון ממשלה. זה קרה כבר 11 שנים לפני כן: הממשלה הראשונה נאלצה להתפטר שנה ושבעה חודשים אחרי שקמה. הסיבה לכך הייתה רצונו של ראש הממשלה, בן גוריון, להחליף את שר המסחר והתעשייה. החוק אז חייב את התפטרות הממשלה במצב שכזה.

אולם, אחרי שפיזר את הממשלה, התקשה בן גוריון להקים קואליציה חדשה. איתו היו רק ארבעת חברי רשימת הספרדים ועדות המזרח ושני נציגי מפלגת "רשימה דמוקרטית של נצרת", שהייתה מפלגת לוויין של מפא"י.

הנשיא חיים ויצמן הטיל אז את הרכבת הממשלה על פנחס רוזן, שר המשפטים וחבר המפלגה הפרוגרסיבית - מפלגת המרכז של אותם ימים. כעבור כשבוע ימים עלה בידיו של רוזן להקים קואליציה שהייתה דומה מאוד בהרכבה לזו שהרכיבה את הממשלה הראשונה. עם סיום מלאכתו הוא החזיר את המנדט לנשיא ובן גוריון הוצב בראשות הממשלה, שאגב מנתה 13 שרים בלבד.