רבים מאזרחי ישראל מייחלים לסיום שלטונו הממושך, בעיניהם, ממושך מדי - של בנימין נתניהו. חלק אחר, קטן יותר על פי הסקרים, אך כלל לא מבוטל, חפץ בהמשך שלטונו.
הדבר היחיד שמשותף לשני המחנות הוא התקווה שביום הבוחר יתבהרו הדברים, העם יאמר את דברו - וביום רביעי, 28 באוקטובר, בדיוק בעוד ארבעה שבועות, נקום לבוקר של הכרעה ברורה.
אלא שכל הסימנים מעידים שהכרעה כזאת לא תהיה. לכל היותר נקום באותו הבוקר למציאות מבלבלת שבה הכל יכול להיות, בתוך פאזל שהחלקים שלו, לפחות על פי הצהרות המועמדים השונים וראשי המפלגות, פשוט לא מתחברים.
שנתחיל לצמצם? ובכן, האפשרות הכי לא סבירה כרגע נראית ניצחון גורף לבלוק של נתניהו, שיצליח לזכות ב-61 מנדטים, אם לא למעלה מזה. עד כה בסקרים (שאינם מטעם), משייט גוש נתניהו בטווח של בין 50 ל-54 מנדטים.
הסוקרים טוענים שהמצב הזה משקלל כבר את העובדה שבאופן עקבי הימין זוכה בתוצאות האמת ליותר מנדטים מאשר בסקרים. אבל גם אם מדובר בהערכת חסר, קשה לראות איך גוש נתניהו מגיע ל-60 מנדטים, לא כל שכן עובר את המספר הזה.
אין כמו נתניהו כדי להבין זאת, על כן הוא נערך כבר עתה לקרב בלימה - בניסיון לא רק לשפר את מצבו של הליכוד ומפלגות הלוויין בקלפי, אלא כדי למנוע אפשרות של עריקה לצד המנצח, במקרה של הפסד.
ללא שינוי
אז נתניהו לא, אבל מי כן? עכשיו ננקה מהשולחן את תמונת המראה של האפשרות הכי פחות סבירה - ונעבור אל האפשרות השנייה מבחינת חוסר הסבירות שלה: ניצחון גורף של גוש השינוי, שיזכה ב-61 מנדטים ומעלה, ללא המפלגות הערביות.
גם כאן הסיכוי של התסריט הזה להתגשם הוא נמוך: גוש השינוי נע בסקרים בין 52 ל-57 מנדטים וגם אם יצליח להחיות את המומנטום שקצת אבד לו בשבועות האחרונים, קשה לראות את המספר הזה הופך לניצחון מוחלט (אם לשאול מטבע לשון מהצד השני).
למה בכל זאת הסיכויים שלו להתגשם הם גבוהים יותר? כי על גבול אחוז החסימה נמצאות הפעם יותר מפלגות ימין - ואובדן של 3 מנדטים לגוש נתניהו, עשוי להיות קריטי. על זה חולמים בלילות בגוש השינוי, אך ספק גדול אם החלום הזה יתגשם.
כלומר, לא רק אחרי שיתפרסמו המדגמים אלא גם אחרי שייספרו כל הקולות, תעמוד תמונת הגושים - ללא המפלגות הערביות, על תיקו (בתסריט החלומות של נתניהו) או על יתרון קל לגוש השינוי, נניח 57 מול 53, עם 10 מנדטים למפלגות הערביות.
מה זה אומר, כלומר - מלבד זה שגם ב-28 באוקטובר נקום לבוקר מבלבל, בלבול שיימשך לפחות עוד מספר שבועות? שהשאלה העיקרית היא האם נתניהו יצליח למנוע הקמת ממשלה חליפית.
שני נתונים משחקים לטובתו של נתניהו: הראשון הוא ניסיונו הפוליטי הרב. בגוש השינוי משתווה לניסיון הזה רק אביגדור ליברמן (אנא זכרו את השם). הנתון השני הוא הבטחות הבחירות של "ביחד" ו-" ישראל ביתנו", שלא להישען על הקול הערבי, מה שאומר, לכאורה - שהולכים לסיבוב בחירות נוסף.
לרבע את המעגל
מה האלטרנטיבה? ממשלה אד-הוק: ממשלת "רק לא נתניהו" שתכהן רק את פרק הזמן שיידרש לחקיקה שתותיר אותו מחוץ למשחק הפוליטי.
לממשלה כזאת לא דרושות ארבע שנים מלאות, די לה במחצית התקופה כדי להקים ולהוציא לדרך ועדת חקירה ממלכתית ו"לתקן" את הלכת דרעי-פנחסי כך שתכלול לא רק את המיניסטר אלא גם את הפריים-מיניסטר.
איך תוכל ממשלה כזאת לקום הלכה למעשה? בשיתוף פעולה של "ישר", "ביחד" ו- "ישראל ביתנו" (כ-45 מנדטים) ותוספת של "עמך" של וינטר, אם תעבור את אחוז החסימה (ולמרות שווינטר מבטיח להמליץ על נתניהו, כפי שייעשה בוודאי בסיבוב הראשון בבית הנשיא).
גם אז לא יהיה מדובר, סביר להניח, ביותר מ-50-52 מנדטים, אבל שימו לב למי שיביעו אמון בממשלה מבלי להצטרף אליה: לא רק רע"ם המוקצה על שום ערביותה, אלא גם "הדמוקרטים" של יאיר גולן.
הפיתוי לווינטר לפיכך, יהיה לא רק בדמות תיק ביטחוני בכיר (נניח ביטחון לאומי) אלא גם בהרחקה של "הדמוקרטים" מהקואליציה - והנה לנו ממשלת מיעוט שלא נשענת על אצבע ערבית, רחמנא לצלן, אלא על אלה של הדמוקרטים (ובל נשכח גם את סגלוביץ' מטעם רע"ם).
מפתה? חכו, כי הפיתוי הגדול באמת יהיה בתפקיד ראש הממשלה: לא איזנקוט ולא בנט, אלא אביגדור ליברמן - מתנחל, ימני עם קבלות, שיש לו לא רק קילומטרז' פוליטי כשל נתניהו, אלא גם ניסיון בכהונה כשר אוצר ושר ביטחון.
הרווח של גולן
כדי שהתסריט הזה יקרום עור וגידים, צריכים לקרות כמה דברים. נלך מן הקל אל הכבד: יאיר גולן אולי לא יהיה שותף בכיר לקואליציה, אבל הוא יהיה שותף בכיר למהלך - ויש לו מה להרוויח.
הוא ייזכר במחנה כמי שאפשר להפיל את שלטון נתניהו ולא "יזדהם" בחבירה אל גורמים המזוהים כימין, עמדת פתיחה לא רעה לקראת מערכת הבחירות הבאה, שתהיה, לראשונה אחרי נצח, נטולת נתניהו.
גם עופר וינטר כמובן, צריך להסכים למהלך - וגם לו יש כאמור רק מה להרוויח: בסיבוב הראשון בבית הנשיא הוא ימליץ על נתניהו, שממילא לא יוכל להרכיב ממשלה - וכך יצא ידי חובתו להבטחת הבחירות שלו.
בהמשך הוא יהיה לא רק בורג מרכזי בממשלת ליברמן, אלא גם יסומן כמי שמנע כניסה לממשלה לא רק של הערבים, אלא גם של השמאל. ווין-ווין.
את מי לא הזכרנו? את איזנקוט ובנט. הם המפסידים הגדולים כתוצאה מהמלך, אך לא תהיה להם ברירה: איש מהם לא ישרוד אפילו דקה בחיים הציבוריים אם ייכנס לדפי ההיסטוריה כמי שמנע הקמת ממשלה ללא נתניהו.
ועוד משהו שרצוי שיקרה: מספר מנדטים גבוה ל"ישראל ביתנו", שכן ההבדל בין 8 מנדטים ל-10, עשוי לשחק תפקיד משמעותי בלגיטימיות של ראש המפלגה להרכיב את הממשלה, בעיקר אחרי תקדים בנט.
אפילו המהלך הזה אינו הסוף, אלא רק ההתחלה של משחק פוליטי מכוער שבו ינסה כל צד לגנוב-לקנות עריקים מהצד האחר. כאן חוזר היתרון אל נתניהו: לא רק שהוא משחק במשחק הזה כבר שנים, אלא שהצד השני נראה פגיע יותר.
שולי הרשימות של וינטר, בנט ואיזנקוט נראים רכים ורחבים יותר מאלה של הליכוד, שבו עמל כה רבות על שריונים שיהיו מחויבים אליו אישית. החלום הרטוב שלו הוא שיימצאו שיקלי וסילמן חדשים.
למישהו יש "אס"?
זה לא יהיה לו קל בעיקר מפני שיש לו פחות מה להבטיח: העריקה לא תבטיח תפקיד שר בממשלה הבאה, שלא נראה שיצליח להקים גם אם יצליח לכפות סבב בחירות נוסף.
מה יכול לטרוף את הקלפים, כמעט בכל תסריט אפשרי? חידוש הלחימה מול איראן, גילוי דרמטי שאולי מצוי כ"אס" בשרוולו של אחד השחקנים או מעבר של אחוז החסימה לא רק של וינטר, אלא גם של הנדל-זליכה, או לחילופין, אי-מעבר של סמוטריץ'.
מבולבלים? בצדק, כי נדמה שהפעם גם הפוליטיקאים המשופשפים ביותר פוסעים, ממש כמונו, אל הלא-נודע, במערכת בחירות שכמוה כמשוואה עם יותר מדי נעלמים.
דבר אחד כנראה כן ודאי: חוסר הוודאות אליו נקיץ בבוקר יום רביעי, 28 באוקטובר, בדיוק היום בעוד ארבעה שבועות.