בין סכיפהול לשומרון: איך הפכנו לשבויים בידי קומץ טרוריסטים?

מצד אחד אנחנו נגעלים מהם, מצד שני - לפעמים כיף לרכב על גב הנמר: הם מרתיעים את אוהדי הקבוצה היריבה, מהלכים אימים על השופטים ומעודדים גם כשהקבוצה בפיגור.

גם בפוליטיקה יש "קומץ": מצד אחד מדובר באנשי שטח מסורים, בפוקדים יעילים, בטוקבקיסטים נמרצים שלפעמים חוצים את הגבול מרוב להט. הנטייה היא לחבק אותם או לכל הפחות להימנע מעימות ישיר עמם.

הסוף ידוע: נגעת-נסעת... כלומר, בראשך נדמה לך שאתה שולט בהם ויכול להתנתק מתי שרק תרצה, בפועל זה נגמר גם בצילום של אבי דיכטר למשל (פעם ראש שב"כ מוערך) עם מרדכי דוד - וגם בדחיקה למקום לא ריאלי ברשימה לכנסת.

לציבור המתנחלים קרה דבר נהדר במעט יותר משלושים השנים שחלפו מאז הסכמי אוסלו. הם הפכו לקונצנזוס. מ"לא הצלחנו להתנחל בלבבות" (כשם המאמר המכונן שפרסם הרב יואל בן נון, בכתב העת "נקודה" לאחר בחירות 1992), הגיע מפעל ההתנחלות למצב שבו "גושי ההתיישבות" (לכל הפחות) הפכו למקובלים גם על מה שנחשב פעם שמאל ישראלי.

הבעיה היא שגם למתנחלים שקידמו את מעמדם, עקב בצד אגודל, יש "קומץ" משלהם. בהתחלה הם חיבקו אותו - "נערי הגבעות" היו הראשונים להתייצב לכל הפגנה או להיאחז בכל גבעה חשופה.

כך זה נמשך עד שמבלי משים הפך מה שניתן היה לפטור פעם כ"משובת נעורים", לאלימות, הזלזול ברשויות החוק הפך לזלזול בצה"ל ובהנהגת המתנחלים הוותיקה, ואהבת ישראל לגזענות חשוכה.

בעוד הנהגת המתנחלים מתלבטת האם לגנות גינוי רפה בנוסח "כן, אבל" (למשל להגיד "מתפרעים" אבל לא "טרוריסטים") או להיות נחרצת יותר, הלכו השוליים והתעבו, הלכו והקצינו, גייסו לעזרתם חברי כנסת והפכו לא רק לכוח משימה של פורעים יהודים, אלא גם לכוח פוליטי.

כוח פוליטי לא נמדד רק במצביעים, שכן סביר להניח שהפורעים היהודים לא מייצגים אלא כמה אלפים. הוא נמדד ביכולתו לשלוט במערכות אכיפת החוק: בשר לביטחון לאומי האוהד או בשר הביטחון הפחדן - ודרכם במשטרה ובצה"ל.

נתניהו, כ"ץ ואפילו סמוטריץ' יכולים לגנות עד מחר, בפועל הם אינם עושים דבר כדי למגר את התופעה, למרות תחנוני אלוף הפיקוד - ונזכיר כי לא מדובר באלוף "שמאלני", אלא אחד קשוח, משלהם.

הלילה שוב התפרעו הטרוריסטים היהודים בשומרון, מנעו חזרה של משפחה פלסטינית לביתה שבכפר ג'אלוד, שרפו כלי רכב ותקפו באבנים את כוחות הביטחון.

המילה "טרור" מקוממת רבים, אפילו אם הם סולדים מהמעשים של אותם קיצוניים. אלא שמפיהם למדנו שאבן עלולה להרוג - ועל כן היא אמצעי טרור, בין אם היא מושלכת על חייל צה"ל על ידי מפגין פלסטיני ובין אם היא יוצאת מידו של "נער גבעות".

בחלק מהמקרים מסתובבים פעילי הטרור היהודיים בפנים גלויות, ללא שום חשש. העובדה שאינם עצורים לפיכך, אינה מבטאת חוסר יכולת (כנהוג לומר: "הטכנולוגיה קיימת") אלא חוסר רצון להתעמת עמם.

חלק מבעלי התפקידים חוששים מהפגנות אלימות ליד בתיהם, אחרים מנסים לרצות את הפוליטיקאי הממונה. אסון הוא רק שאלה של זמן.

אפשר לדבר על המחיר המוסרי, אפשר להזכיר קורבנות חפים מפשע, אבל מאחר שערבים מתים אינם מרגשים כאן אף אחד, אפשר וכדאי לדבר לפחות על הנזק למדינת ישראל ולמפעל ההתיישבות מעבר לקו הירוק.

"אזהרת המסע" שפורסמה אתמול לישראלים שטסים להולנד היא כבר הרבה יותר מכרטיס צהוב שמזהיר מפני הנזק שצפוי לישראל בגין מעשי אותו "קומץ".

ההולנדים, כמו רוב מדינות אירופה, מעולם לא אהדו את המתנחלים ואתת ההתנחלויות. כמי שדוגלים בפתרון שתי המדינות, הם התנגדו (למשל) גם לבניית שכונה חדשה באריאל - כדוגמה ליישוב שהוא כמעט קונצנזוס ישראלי.

הם גם לא הכירו בסיפוח רמת הגולן והחלת החוק הישראלי בשטחה. מבחינתם כל השטחים שבהם מחזיקה ישראל מאז תום מלחמת ששת הימים הם כבושים: מרום גולן או תל רומידה, אחת היא להם - התנחלות בלתי חוקית.

אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד: למרות אי הכרה בהתיישבות יהודית-ישראלית בשטחים הכבושים, קל וחומר בריבונות ישראלית עליהם, הסתפקו מדינות אירופה לרוב בגינוי רפה, לעיתים לפרוטוקול בלבד ולעיתים מלווה בצעד "ענישה" סמלי כלפי ישראל.

הבעיה היא שמה שעבר בתמונות של דחפור המיישר את הקרקע להקמת שכונה חדשה בפאתי התנחלות קיימת או כרם שניטע בגולן, לא עובר בתמונות של פרעות שמבצעים מי שבטוחים שהם גזע עליון בתושבים בלתי חמושים, וכאשר כל זה מתבצע - אם לא בחסות צה"ל, אזי לפחות בהעלמת עין מצידו, זה כבר יותר מדי.

תגובת משרד החוץ להחמרת הפיקוח על ההחלטה ההולנדית להגביר את אכיפת החרם על תוצרי ההתנחלויות (גירוש של כמה דיפלומטים מרמאללה), היא מטומטמת וילדותית.

הנימוק לפיו נדרשת תגובה קשה כדי למנוע את התפשטות החרם, היא מטופשת עוד יותר. האם זה מה שימנע מבריטניה, צרפת ומדינות אחרות באירופה, ללכת בעקבות הולנד?

נפתח כאן סוגריים דמיוניים ונגיד שהצעד ההולנדי, כמו חלק גדול מהביקורת על ישראל (הלגיטימית לכשעצמה, כמובן) נגועה במוסר כפול, בניסיון "לפתור" באמצעות אנטי-ישראליות את המחיקה ההדרגתית של הזהות הלאומית ברחובות אמסטרדם, פריז ולונדון.

זאת ועוד: מי שירצה להוסיף שחלק מהמדיניות האנטי-ישראלית נגוע אף באנטישמיות קלאסית - לא יטעה בהכרח.

ואחרי שאמרנו את כל זה - ומאחר שאנחנו יכולים להיות אחראיים רק על מעשינו, נשאל: עד כמה מטומטמת יכולה מדינת ישראל להיות?

הרי מה שהיה עד אתמול חרם דקלרטיבי בלבד, שהתבטא לכל היותר בפרישה מצערת של הולנד מהאירוויזיון, הפך לחרם כלכלי - ומחרם שמתקיים בעיקר על הנייר, הוא הפך לחרם מעשי - ומכזה שמתקיים רק על מדפי הסופרמרקטים הוא הפך לחיפוש משפיל בכלי תיירים מישראל...

אל תחשבו שזה הסוף: הצעד הבא יהיה החרמה של מוצרים שרכיב כלשהו בהם מיוצר מעבר לקו הירוק (מה שעלול לחסל כליל את כל הייצור שיש לו קשר לייצוא שמתבצע ביהודה ושומרון או ברמת הגולן), ויחייב יצואנים ישראלים חפצי-חיים לנתק כל קשר עסקי עם אחיהם.

אפילו זה לא הכל, כי בקנה כבר נמצאים ניתוק של כל קשר עם מוסדות פיננסיים למשל, שחשודים במימון מפעל ההתנחלות: בהתחלה בנקים מלווים של פרויקטים בתחום הנדל"ן, אחר כך אפילו מי שיאפשרו - כמו כל הבנקים בישראל - ניהול חשבון עו"ש השייך למתנחלים...

עכשיו תגידו שיש גבול לתכתיבים שיכולה מדינה ריבונית לקבל ממדינות זרות - וזה ברור. הן לכאורה מחר יכולים ההולנדים, הצרפתים, השוודים, האנגלים (וביום אחד אפילו האמריקנים) חזרה ישראלית מלאה לגבול 1967 והקמת מדינה פלסטינית (חזון שכל המדינות דלעיל, כולל חלקים נרחבים בציבור האמריקני ומיעוט בקרב הציבור הישראלי, שותפים לו).

רק שאחרי שהבהרנו את המובן מאליו, צריכים הנהגת המתנחלים, ממשלת ישראל וצה"ל לחשוב האם פרעות גזעניות שמבצעים מי שמכונים בסלחנות "נערי גבעות", הם הבריקדה שנכון לטפס עליה במלחמה נגד שאר העולם?

היום זה סכיפהול, מחר זה שארל דה גול, מוחרתיים זה הית'רו - ואם נמשיך כך נגיע גם לג'יי. אף. קיי, כי ככה זה כשרוכבים על גב הנמר, כשמוסרים את המפתחות לקומץ.

מדינת ישראל צריכה להתנחל מחדש בלבבות דעת הקהל בעולם, במקום זאת אנחנו צועדים בעיניים פקוחות אל העיירה הפלסטינית הקרובה כדי לשרוף בה כלי רכב בשם העליונות היהודית, פוגעים בתדמית ובכיס, והכי חמור: מזהמים את המעשה הציוני כולו.