תודה לאיתמר בן גביר, שגרם למחנה מנומנם לפקוח את העיניים

הוא, שלא תפקד ברגעים הראשונים לאחר שהתבררו ממדי האסון - היה פועל אחרת לגמרי "לו רק היו מעירים אותי בזמן".

הוא שמנחיל לעמו אכזבה כמעט בכל חזית לחימה - ולא השיג את אותו "ניצחון מוחלט", שהבטיח - מנסה לשווק לנו "תיקו רב נפגעים" כהישג אדיר... ובכלל, טוענים חסידיו (ההולכים ומתמעטים), כשכלים כל טיעוניהם: "תראו לנו אחד שיחליף אותו!".

המדהים הוא שזה הולך לנתניהו, כלומר - באופן יחסי: אמנם הסקרים מנבאים לליכוד שפל חסר תקדים, אבל התמיכה בו עדיין גבוהה מזו שלה ציפו מתנגדיו. כלומר הוא חוטף, אבל בשום אופן לא קורס, מנהל מה שמכונה בעגה הצבאית "קרב נסיגה והשהייה" ומרכיב-משריין לו רשימה שבה כל ח"כ נשבע לו אמונים וחייב לו את הקריירה שלו, כדי למנוע עריקה מהמחנה.

עיקר ההצלחה היחסית הזאת היא מיקוד הבחירות בשאלת הראש. כלומר - זהות האיש שירכיב את הממשלה הבאה, שם היתרון של מתנגדיו עליו הוא הקטן ביותר (לפי סקר חדשות 12, איזנקוט מוביל בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה ב-41% לעומת 38% לנתניהו).

והנה בא איתמר בן גביר, שלו יש צרכים פוליטיים משלו והזכיר לכולנו שאפילו ראש ממשלה שמכהן כבר כמעט נצח, לא פועל בחלל ריק. תכף נשוב לגול העצמי (למחנה) שהבקיע בן גביר, אבל קודם כל קצת על סביבת ראש הממשלה.

דווקא על רקע ממשלת החגבים שהנהיג נתניהו, בלטה מאוד השפעתם של בעלי התפקידים האחרים: מירי רגב אחראית לשפיכות הדמים הנוראית בכבישי ישראל - בעוד בכל העולם קטן מספר הנפגעים בתאונות הדרכים, אצלנו הוא מאמיר לשיא של 20 שנה, העיקר שהשרה הממונה מצטלמת כשהיא גוזרת סרטים, רצוי בחברת איזה "יהלום" בדמות קבלן קולות ממפלגתה.

שר המשפטים המכהן, יריב לוין, הביא עלינו את המהפכה המשפטית שמשולה לניסיון לשנות במחצית את כלליו של משחק כדורגל שכבר מתנהל. אפילו תומכי נתניהו לא הבינו את פשרה של זו, אובססיה של שר משפטים שבא להחריב מערכת (שזקוקה לרפורמה!) מבלי שתהיה לו את היכולת או הכישורים הנדרשים להניח במקומה אבן על אבן.

שרי הימין הקיצוני מתגאים בכל שהצליחו לסכל "עסקאות מופקרות" בעניין החטופים, בעוד אלה נרצחים, נאנסים, מורעבים ומעונים בשבי, ואחרי כל אלה, מה נאמר על יואב קיש, שירש מערכת חולה מאוד ואיכשהו הצליח להביא אותה לשפל חדש? או על שרים פיקטיביים כמו עידית סילמן, מאי גולן - והרשימה עוד ארוכה.

לתשומת לב מיוחדת ראויים החרדים, שכן-מלחמה, לא-מלחמה, שום דבר לא יעצור אותם מלחמוס את כספו של הציבור העובד והמשרת. עד כדי כך רב הרהב, שגולדקנופף בשבתו כשר שיכון, התגאה בפומבי בקומבינות שהוא עושה למען חסידים, על גבם של חיילים משוחררים, זה היה לא הרבה אחרי שרקד בחתונה לצלילי שיר שמבזה את הציונות ואת מדינת ישראל וחוקיה.

מה עשה נתניהו בתגובה? פעל ללא לאיות כדי להעביר חוק השתמטות, כזה שיעגן בחוק אפליה בין יהודים ליהודים - אלה לצבא ואלה (ברובם) ל"כאילו-ישיבה".

לא באה כל הרשימה הארוכה - ועם זאת המאוד חלקית הזאת - אלא כדי להראות שלשותפים הקואליציוניים של נתניהו יש השפעה מכרעת על מדיניות הממשלה: גם כשהוא מבקש להצטייר כמי שמושך בחוטים, מתברר שהוא המריונטה של בן גביר, סמוטריץ' (שמעביר מיליארדים למשרד ההתיישבות של אורית סטרוק, בעוד יוקר המחיה שובר כל שיא), גולדקנופף, דרעי ואחרים.

איכשהו הצליח נתניהו לצמצם מאוד את הרושם שהותירה ממשלתו - המתלהמת בתקשורת אך הרופסת בשטח - ולמקד חלק מרכזי בשיח, בשאלת זהות ראש הממשלה, גזרה שבה הוא בונה על השמרנות הישראלית המסורתית, תרתי משמע.

והנה בא איתמר בן גביר ו"הרכיב" לו ממשלה: הוא (שלא שירת בצה"ל אפילו דקה, אבל בונה על התקדים שהוא עצמו יצר של עבריין מורשע שחולש על המשטרה) ידרוש את תיק הביטחון, ואת תיק המשפטים - כאילו יריב לוין לא היה מופרע מספיק - ייתן לטלי גוטליב: רוקמת עלילות הדם אודות בגידה, בעודה חוסה בצל החסינות המשפטית.

במחנה השינוי קפצו על המתנה שהגיש להם בן גביר כמוצאי שלל רב - וייעדו כבר אתת תיק התקשורת ליעקב ברדוגו, ומשם אפשר להפליג על כנפי הדמיון לעבר הסיוט: תיק השוויון החברתי לאבי מעוז למשל ותיק האוצר לדרעי (שהיה אמור לכהן במשרה כבר בממשלה היוצאת אך נפסל משפטית. לא נורא, יתקנו למענו את החוק אם צריך).

אין לי ספק שיש מי שמייחלים ליום שבו ייכנס בן גביר למשרד הביטחון וטלי גוטליב למשרד המשפטים. למרבה המזל, עוד לא פסה שפיות מעם ישראל ויש עדיין יותר ישראלים שנחרדים נוכח מה שנתפס בעיניהם כתסריט של סרט אימה שעלול להפוך לתכנית ריאליטי שבה כולנו משתתפים: האח הגדול על אמת!

בליכוד הבינו את עוצמתו הפוטנציאלית של הפיגוע האלקטורלי הזה ומיהרו להנמיך את הלהבות, תוך שהם רומזים שהדרישות של בן גביר מופרכות.

הבעיה: קשה למכור את אותו השקר פעמיים אפילו לקהל אוהד - ונתניהו כבר נשבע, קבל עם ועדה, שאיתמר בן גביר לא יהיה אפילו שר זוטר בממשלה שיקים... רוצה לומר: אם ינצח שוב ה"בלוק", אפשר כבר להכין את הקריה בתל אביב לבואו של בן גביר שבטוח שיש לו את מלוא הכישורים לתת הוראות לרמטכ"ל אייל זמיר, על אף שלא שירת בצה"ל אפילו דקה.

אם ינצח נתניהו, לא נזכה בו שוב כראש ממשלה (כמו שרוצים, על פי הסקר, כ-38% מהעם) אלא בבן גביר כמפקד העליון של הצבא ובטלי גוטליב כאחראית על מערכת המשפט - מה שגורם לצמרמורת של אימה לא רק ל-41% שמעדיפים את בני גנץ, אלא גם רבים מאלה שעדיין דבקים בנתניהו.

זה מזיק לליכוד פעמיים: פעם אחת מפני שזה מפנה מבט לא רק אל ראש הממשלה אלא אל הגלריה שמקיפה אותו (ואם כבר גלריה: דווקא שם בנט מנצח בנוק אאוט).

הגזרה השנייה של הנזק היא לקמפיין ההפחדה שמנהלת לשכת נתניהו: איזנקוט יקים ממשלה עם יאיר גולן, עם הערבים... והנה, בעוד את הרכב הקואליציה של איזנקוט, אם וכאשר, אנחנו יכולים רק לנחש, הרי שהרכבה של זאת שעלול להקים נתניהו הוא ברור וודאי הרבה יותר.

זאת ועוד: אצל גדי איזנקוט אפשר לקוות שימשול ביד רמה ויידע להשתיק קולות אינדיבידואליים מדי בממשלה שאולי יקים.

אצל נתניהו אנחנו כבר יודעים עד כמה הוא לחיץ וניתן לסחיטה: גם בקדנציה הבאה שלו, אם תהיה, הוא לא יהיה יותר מבובת גרב בעוד לאצבעות היד שמתפעלת אותו קוראים: בן גביר, גוטליב, ברדוגו, גולדקנופף ודרעי.