שוו בנפשכם לרגע קט שיום אחד אחרי הטבח, ב-8 באוקטובר 2023, הייתי אומר לכם שבשנה הרביעית למלחמה לא רק שלא תהיה ועדת חקירה ממלכתית, אלא שחמאס עדיין ישלוט בעזה, יחפור מנהרות חדשות וייערך לחטיפת חיילים. דמיינו גם שבנימין נתניהו יהיה עדיין ראש ממשלה בישראל, ובעוד פחות משבועיים יתייצב ויבקש את אמון העם מחדש, הוא וממשלת הטבח כולה. אני מניח שהייתם שולחים אותי להסתכלות, מתלחשים מאחורי גבי שהשתבשה עליי דעתי, ובצדק.
ברוכים הבאים למציאות. ברוכים הבאים לעולם השקר, הרמייה, המניפולציה והשרלטנות, לעולם של מנהיגות נטולת אחריות. לעולם שבו נתניהו אחראי לכל ההישגים שהצטברו והושגו בעיקר על ידי לוחמי צה"ל ואנשי קהילת הביטחון. באשר לכשלים ולמחדלים? עליהם כולם אחראים, חוץ ממנו.
כן, אני יודע שכבר התרגלנו ושיש כאן דור צעיר שלא מכיר משהו אחר; שככה זה בעולם החדש של הרשתות החברתיות, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית. אני יודע ומבין ששקר ורמייה ופייק ניוז הם כלים לגיטימיים לחלוטין בארגז הכלים של פוליטיקאים בעידן המודרני, אבל אני גם יודע שישראל איננה ככל המדינות.
זו מדינה צעירה, שברירית, שסועה, שכולה, פצועה, מדממת, עם הון אנושי מדהים ונוער נהדר. עם שמאותגר בכל החזיתות של ביטחון, כלכלה, קליטת עלייה, יוקר מחיה ולגיטימציה. מדינה עם הישגים מטורפים בתוך שכונה בעייתית. מדינה שטרם קבעה את גבולותיה. ולמדינה הזו ולעם הזה אין את הלוקסוס להמשיך ולהתנהל כך. היא זקוקה לסיבוב פרסה, לתיקון, לריפוי, לאחדות ולמנהיגות אמינה, סמכותית, בוטחת ומאחדת.
יש לנו הזדמנות לעשות את זה. לכו לקלפיות. דקה אחת מאחורי הפרגוד תביא לשינוי. מהבחירות הללו ישראל תצטרך לצאת אחרת: עם ממשלת שינוי או עם ממשלת אחדות רחבה, נטולת קיצונים וסחטנים, מעין חברת ניהול לארבע שנים. אין לנו ברירה אחרת.
הבחירות הקרובות אינן רק על "כן ביבי ולא ביבי". זה אומנם מתרכז באחראי העומד בראש, ובעיקר כשהוא נאשם בפלילים, וגם בגלל שמיום ליום מתבררת עוד ועוד אחריותו לטבח ה-7 באוקטובר. וזאת ועוד: גם לא מעט בשל כך שבתוך קודש הקודשים של לשכתו מתקיימת - לפי העדויות והטענות - תת-תרבות עבריינית והפקרות ביטחונית חסרת תקדים.
הבחירות הקרובות הן גם על בני נוער שהולכים לבית הספר עם סכין
הבחירות הקרובות הן על אובדן המשילות בנגב ובגליל, הן על רמת הפשיעה, על היעדר הביטחון האישי ברחובות, על הנרצחים בכל עיר ובכל יום, ועל בני נוער שהולכים לבית הספר עם סכין. הבחירות הן על המצב הביטחוני, על שש זירות מלחמה פתוחות לאחר שלוש שנות מלחמה ואינספור סבבי מילואים, ועל משפחות שקורסות פיזית, נפשית וכלכלית מהנטל הנורא.
הן על הלגיטימציה וחומת המגן שבנה נתניהו סביב עדת המשתמטים הענקית של שותפיו לקואליציה, על הזלזול בצורכי צה"ל ובזעקת הרמטכ"ל שאמור לתחזק גבולות מאיימים ומובלעות בתוך עזה, לבנון וסוריה, ולאבטח עוד ועוד יישובים ביהודה ושומרון.
ניהול שלומיאלי של ממשלת ימין עם שתי ידיים שמאליות
הבחירות הללו הן על הדמוקרטיה הישראלית, על עקרון הפרדת הרשויות ושימורו, על עליונות שלטון החוק ועל בית המשפט העליון. הן על רמת החינוך המידרדרת בקצב מסחרר, על שירותי הבריאות והתורים הנצחיים לניתוחים, על יוקר המחיה וכישלון הניסיונות להתמודד עמו, ועל הניהול השלומיאלי של ממשלת ימין עם שתי ידיים שמאליות. הבחירות הן גם על הרס השירות הציבורי שלנו ועל מינוי אנשים פוליטיים ולא מוכשרים לתפקידים מרכזיים בממשלה, על הפקרת זירת ההסברה, על מעמדנו בעולם ועל רצוננו וכמיהתנו לחזור ולהיות "אור לגויים" ו"עם הספר" ו"עם הבחירה".
הבחירות הן על היהדות הטובה ומאירת הפנים שנכבשה על ידי עסקני דת שהשתלטו עליה בחסות הממשלה וניהולה הכושל, והפכו אותה לנכס מניב של ג'ובים, כסף וכשרויות יקרות. הן על הפקקים הבלתי נגמרים בכבישי ישראל ועל שיקום הצפון שטרם שב לאיתנו; על סדר עדיפויות לאומי נכון, הוגן והגיוני, על שלטון החוק ועל המלחמה במפירי חוק יהודים שעושים פרעות בכפרי הגדה, באופן שיכול להביא אותנו אל פי אסון.
הבחירות הללו הן על דוגמה אישית של מנהיגות, על סמכות ואחריות, על המוסר היהודי, ועל דמותנו וערכנו ועתידנו מול אדם שנלחם על חייו הפוליטיים ועל הישרדותו נוכח משפטו.
אנחנו רוצים מנהיגות שנלחמת על המדינה ועל אזרחיה, על הדור הצעיר, על מעמדנו בעולם, על הביטחון, השלום, הכלכלה וההסברה. מנהיגות שתשדר אלינו "ממני תראו וכך תעשו". מנהיגות שתבין שהיא עובדת אצלנו, שהיא משרתת אותנו ולא את עצמה ואת הבייס שלה ואת הצרכים הפוליטיים של מרכיבי הקואליציה שהתיישבו ליד הבופה הפתוח ואוכלים ממנו ללא שובע לצורכיהם.
מגיעות לנו תשובות
ישראל זקוקה לשינוי ולממשלה אחרת שתגלה אחריות למדינה ולעם, שתחקור את טבח אוקטובר ולא תהפוך אותו ל"ניצחון המוחלט". ממשלה שתחקור את המחדל האווירי של הטיסה מדובאי שכמעט הביא לאסון המוני ולא תהפוך אותו ל"נס" באמצעות חלוקת משואות, שירה בציבור וצילומים עם הגיבורים (שהם באמת גיבורים).
מגיעות לנו תשובות לכל אלו ועוד, מגיעים לנו שינוי ותקווה, תיקון וריפוי. זה בידיים שלנו.
אני אוהב את העם שלי ללא תנאי. אם חלילה נתניהו ייבחר שוב, אני מצהיר כאן שהוא יהיה ראש הממשלה שלי, שלא ארד מהארץ, ושמשפחתי כולה תישאר כאן - ותתמודד.
"אנחנו מזרחים, אנחנו רק ביבי"
נולדתי ביד אליהו, גדלתי בשכונת התקווה ואני חבר קיבוץ עד היום. יש לי חברים בשכונות דרום תל אביב ובמגדלי אקירוב, בנתיבות, בקריית שמונה ובסביון ורשפון, בקיבוצים ובמושבים. יש לי חברים דרוזים וערבים מוסלמים ונוצרים. ככה יצא ואני אוהב את זה.
באחת המסעדות בדרום תל אביב שואל אותי בעל המקום "מה יהיה?". השבתי שאני מקווה לטוב, אך הוא פתח בקיטורים וסיפר עד כמה הכול חרבו-דרבו וכמה הוא חושש לעתיד הילדים.
"ולמי תצביע?", אני שואל אותו, והוא מחייך ומשיב לי "לנתניהו כמובן".
"איך ומדוע?", אני מקשה עליו, אבל לתשובה הזו לא ציפיתי: "אני מת לראות את הפרצוף של יונית לוי ושל אמנון אברמוביץ בלילה שאחרי התוצאות", אמר. עד לכאן הגענו עם ההסתה הפרועה של מכונת הרעל מבית נתניהו.
בקניון רמת אביב ניגש אליי בחור. "בניהו, גם אני מדמשק. אנחנו אחים, תן חיבוק". אני מתמסר מיד ואז הוא לוחש לי באוזן "אנחנו מזרחים, אנחנו רק ביבי". ותאמינו או לא, אני מחזיר לו חיבוק, מעמיד אותו על טעותו שביבי זה לא בגנים וממשיך.
אבל לא רק כאלה יש. אני חושב ששכנעתי השבוע שניים, אחד דתי ואחד חילוני, שגם נפתלי בנט וגם אביגדור ליברמן - ואפילו חלקים גדולים בסיעתו של גדי איזנקוט - הם ימין מובהק, ושיש שם ביטחוניסטים ובני סמכא שהיו ראשי ממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים וראשי שב"כ. שלא כל ביטחון ישראל שייך לנתניהו ושאם הוא כדבריו "חילץ אותנו מהשמדה", אזי מישהו די הביא אותנו לשם - וזה לא בן גוריון.
אחוז ההצבעה בחיפה עמד על 55% בלבד
אני אוהב את העיר חיפה ואת תושביה. בעיניי היא אחת הערים היפות, המרתקות, הנחבאות והמפוספסות שלנו. ודווקא על הרקע הזה, נדהמתי השבוע לגלות שבבחירות האחרונות אחוז ההצבעה בעיר עמד על 55% בלבד. מהנמוכים בישראל.
אני פונה לתושבות ותושבי חיפה ושואל: "ההשתבשה עליכם דעתכם?". התנהגות כזו של חוסר אכפתיות, חוסר מעורבות, חוסר השפעה והפקרה לא מתאימה בעיניי לעיר עם שתי אוניברסיטאות, שתי מכללות, שלושה בתי חולים, שני נמלי ים ונמל אווירי, עם תעשייה מזהמת ועם אתגרים כה רבים, עיר שעומדת בפני תוכנית אב ענקית (תמ"א 75), עם צומת מסילות רכבת.
חיפה צריכה להתייצב הפעם עם למעלה מ-80% הצבעה ולהוות דוגמה לעיר תוססת ומעורבת, שבה חיים בהרמוניה יהודים וערבים, חילונים, דתיים וחרדים, שרוצים עתיד ותקווה.
חיפאים, עורו.