אם כל הפצצות: האם טראמפ מכין את מכת הסיום באיראן?

ה-MOAB, שמשקלה כעשרה טונות, נועדה ליצור הדף הרסני על פני שטח נרחב. טראמפ כבר השתמש בה באפגניסטן בשנת 2017 נגד מתחם מנהרות של דאעש. אלא שכאן מתעוררת שאלה מקצועית חשובה. הפצצה איננה חודרת בונקרים עמוקים כדוגמת פצצת ה-GBU-57, אלא נשק שעוצמתו מתבטאת בעיקר בהרס על פני השטח. לפיכך, האזכור של הר המכוש, Pickaxe Mountain, סמוך לנתנז, שבו על פי הערכות מודיעיניות מצוי מתקן גרעיני מבוצר בעומק ההר, מעורר ספקות באשר ליכולתה להשמיד את המתקן עצמו.

אבל ייתכן שהשאלה איננה מה הפצצה מסוגלת להרוס, אלא מה עצם האיום בהפעלתה, נועד להשיג עבור טראמפ וארצות הברית.

טראמפ ניצב בפני דילמה אסטרטגית. מצד אחד, המצור על יצוא הנפט האיראני והיכולת האמריקאית לאבטח חלק ניכר מתנועת הנפט במפרץ שוחקים את מנופי הלחץ של טהרן. מצד שני, המשטר האיראני אינו נכנע. הוא ממשיך לאיים על השיט במצרי הורמוז, מפעיל לחץ על שכנותיו ומבקש להוכיח כי גם מעצמה אמריקאית אינה יכולה לכפות עליו את רצונה במחיר נסבל.

מכאן צומחת האפשרות למהלך אמריקאי חדש: מלחמה קצרה, אולי בת שלושה ימים, שבמהלכה יותקפו מתקני גרעין, תשתיות אנרגיה ומוקדי עוצמה של המשטר. לא מערכה שנועדה לכבוש שטח, אלא מכה שתשנה את חישובי ההישרדות של ההנהגה האיראנית.

אולם אין לבלבל בין תוכנית מגירה לבין החלטה מבצעית. טראמפ טרם הורה לתקוף. אפשר שהדבר נועד להפעיל לחץ פסיכולוגי נוסף על טהרן, ואפשר שהוא משקפים הכנות ממשיות לקראת מהלך שיבוצע לפני בחירות האמצע או לאחריהן. העמימות משרתת את הנשיא. היא מאפשרת לו להחזיק את האיראנים באי-ודאות, מבלי להתחייב עדיין למלחמה.

החידוש המעניין ביותר הוא האפשרות שהתקיפה תשמש הקדמה ליציאה אמריקנית מן המערכה. כלומר, וושינגטון מבקשת אולי להחליף נוכחות צבאית מתמשכת במכת סיום שתאפשר לטראמפ להכריז על ניצחון.

ההיסטוריה מלמדת כי אפשר לקבוע את מועד פתיחתה של מלחמה, אך קשה הרבה יותר לקבוע את מועד סיומה. איראן מסוגלת להגיב באמצעות טילים, פגיעה בתשתיות המפרץ והרחבת מעגל הלחימה. שלושה ימי תקיפה אמריקנית עלולים להפוך לשבועות של תגובות איראניות.

היכן ישראל? היא איננה צופה מן הצד. ישראל מחזיקה במודיעין, בניסיון מבצעי ובאינטרס ישיר למנוע מאיראן לשקם את יכולותיה הגרעיניות והצבאיות. היא עשויה להיות שותפה לתכנון, לספק מודיעין או לפעול בזירות משלימות, אך אין בידינו אישור לתפקידה בתוכניות החדשות. מבחינתה, השאלה החשובה איננה רק עוצמת המכה האמריקנית, אלא מה ייוותר ביום שאחריה.

תקיפה שתותיר את המשטר על כנו, את יכולת התגובה שלו פעילה ואת מתקני הגרעין העמוקים ללא פגיעה מכרעת, עלולה להותיר את ישראל מול אויב פגוע אך נחוש לנקום. לפיכך, אין לראות ב"אם כל הפצצות" פתרון קסם. עוצמת חומר הנפץ איננה תחליף לאסטרטגיה. השאלה היא האם טראמפ מבקש להרתיע את איראן מפני המכה האחרונה, או שכבר הגיע למסקנה שרק מכה כזאת תוכל לחלץ אותו מן המבוי הסתום.

הפרדוקס האמריקני ברור: טראמפ מבקש לסיים מלחמה באמצעות האיום בהרחבתה. אלא שהפצצה הגדולה ביותר אינה מבטיחה את המלחמה הקצרה ביותר.

הוא באמת אמר את זה? אספנו אמירות מפתיעות של פוליטיקאים. תצליחו לזהות מי אמר מה?