בדיוק בשבוע שבו ציינה ישראל שלוש שנים ל-7 באוק' 23, החליטה טורקיה לקיים מפגשים רשמיים ופומביים בין צמרת הנהגת חמאס לבין בכירי הממשל הטורקי. כך שבזמן שהקשב הישראלי והעולמי ממוקד בציר ההתנגדות ובטהראן, טורקיה של ארדואן אינה שוקטת על שמריה ולא מהססת לעלות עוד מדרגה במערכה נגד ישראל, ובעקיפין גם נגד ארה"ב.
בפועל, אם נסכם את כל הצעדים הטורקיים בחודשים האחרונים נגלה כי טורקיה תחת ארדואן היא בפועל היורשת הבלתי מוצהרת של איראן, מהצד הסוני של המפה אך עם אותה עויינות בדיוק נגד ישראל, ארה"ב והמערב. אך זה לא מסתיים רק במשטר ובהנהגה או רק בחסות המטרידה מאוד לגורמים אסלאמיסטיים, אלא פושה גם בקרב הציבור הטורקי: על פי סקר רשמי עדכני של מכון ASAL Research, ישראל מוקמה במקום הראשון כאויבת המרכזית בתודעת הציבור הטורקי (83%), כשארה"ב שנייה (74.6%) ושתיהן הרבה לפני איראן השיעית ("רק" 51.7%).
אולם, לצד האיום, יתכן שבעיתוי הנוכחי יש לישראל גם הזדמנות אסטרטגית. ומדינית. ברקע-מאחורי הרטוריקה הלוחמנית והחיבוק לחמאס, מסתתר שחקן שמנפק בעיקר "אוויר חם" בהקשרי ברית מכה, סובל מקשיים עמוקים מבית וסובל מחילוקי דעות גוברים עם האיחוד האירופי.
המפגשים השבוע: חיבוק חם לטרור במלאת 3 שנים ל-7 באוקטובר
דווקא בעיתוי הסמלי והכואב של השבוע, בחר השלטון הטורקי להפגין תמיכה בלתי מתפשרת בחמאס:
שר החוץ הטורקי האקאן פידאן, שכיהן בעבר כראש המודיעין, אירח השבוע משלחת רשמית של חמאס בראשות ח'ליל אל-חיה, במטרה לתאם מהלכים בינלאומיים נגד ישראל.
הנשיא ארדואן מצידו הטיח כי "ישראל היא רשת רצח עם יהירה וצמאת דם שהפכה את עזה למחנה הריכוז הגדול בעולם" והאשים אותה ב"טרור מדינתי". שריו המשיכו בקו זה כשהאשימו את ישראל ב"מזימות נגד מסגד אל אקצא" ובפגיעה בשרים פלסטינים.
עבד אל סלאם הנייה, בנו של אסמאעיל הנייה, הודה פומבית לארדואן מהבמה בטורקיה והכריז בגלוי: "בעזרת אללה, בקרוב מאוד נחגוג כולנו יחד את כיבוש ירושלים".
מפת "העולם הטורקי" ותודעת האויבים: השאיפות נחשפות
מי שמחפש הוכחה לכך שטורקיה שואפת לרשת לא רק את השפעתה של איראן במרחב אלא לטשטש את הגבולות ולהרחיבם, ימצא אותה בתוכנית הלימודים.
משרד החינוך הטורקי השיק השנה את מפת "העולם הטורקי" הרשמית בבתי הספר, הכוללת בתוכה שטחים נרחבים מצפון וצפון מערב איראן כחלק ממרחב טורקי אחד. שר החינוך הטורקי הודה בגלוי כי "הגבולות המשורטטים במפות אינם מספיקים כדי לנתק את הקשרים העתיקים שבלבבות".
הרבה אוויר חם בהסכמים על הנייר
בדיוק כפי שהתרחש בעבר בזירות אחרות במזרח התיכון, גם הפעם מתברר כי היכולת המעשית של טורקיה לממש את הצהרותיה מוגבלת מאוד: הניסיונות הטורקיים ליחצן בריתות צבאיות כמו "הסכם מכה" עם סעודיה ופקיסטן, או לקדם פרויקטים של חיבור רשתות חשמל ותשתיות בין טורקיה, סעודיה, ירדן וסוריה - מתגלים בשטח, לפי שעה, כמפגשי יחסי ציבור נטולי כיסוי מעשי.
כך נראה שההשתלחויות המילוליות בישראל והענקת החסות לחמאס נועדו להסוות את חוסר יכולתו להשפיע באמת על המשוואה האזורית.
הבטן הרכה מבית ומחוץ
המועצה לזכויות אדם של האיחוד האירופי הבהירה בימים האחרונים כי טורקיה אינה עומדת בתנאי הסף להצטרפות לאיחוד האירופי. הפגיעות החמורות בחופש התקשורת, בחופש הביטוי, בזכויות להט"ב וההדרדרות הדמוקרטית מרחיקות את טורקיה מהיעד האסטרטגי שלה באיחוד.
21 ארגוני זכויות אדם ובהם אמנסטי, קראו לטורקיה להפסיק את הצנזורה ברשת. לפי הנתונים בספטמבר נחסמו 1270 חשבונות שלהם יותר מ-35 מיליון עוקבים תחת הנימוק של ביטחון לאומי וסדר ציבורי.
רק בשבועות האחרונים נערך גל מעצרים נוסף של עשרות ראשי ערים מהאופוזיציה (CHP), משפטנים ועוד.
האופוזיציה הטורקית הציגה זינוק חריף באינפלציה לכ-31%, לצד צניחה חדה במדדי שלטון החוק וחופש העיתונות (ציון 32 מתוך 100). קרן המטבע הבינ"ל הורידה בפעם השלישית הדנה את תחזית הצמיחה הטורקית.
לזה אפשר להוסיף כי טורקיה ניצבת בראש מדד ה-OECD בשיעור הצעירים (בני 15–29) שאינם עובדים ואינם לומדים – 27.12%, יותר מכפול הממוצע באירופה.
ההזדמנות לישראל וחיוניות מינוי אופרטור לנושאי טורקיה
השבוע התרחשה דרמה מדינית נוספת בבריסל: הפרלמנט האירופי העביר החלטה תקדימית (ברוב של 381 נגד 167) המצרה את צעדי רשת "האחים המוסלמים" באירופה, קוראת להפסקת מימונם ומגדירה את פעילותם כזדונית.
מכיוון שמפלגת השלטון הטורקית (AKP) מחוברת אורגנית לתנועת האחים המוסלמים, וחמאס מהווה את זרועה הצבאית והביצועית, נפתח בפני ישראל חלון אסטרטגי נדיר לסמן את הצינורות הטורקיים באירופה ולמנף את ההחלטה האירופית ללחץ מדיני ישיר על אנקרה.
אז איך מנצלים את ההזדמנות?
לנוכח הדברים החמורים מצד טורקיה (מילים ומעשים) והמומנטום המחודש באירופה נגד האחים המוסלמים, ישראל צריכה לשנות ממדיניותה. במקום להבליג ולשתוק, על ישראל לעבור לאקטיביזם מדיני, משפטי ותודעתי בכל הקשור לטורקיה:
1. חשיפת המפות ונתוני הסקרים: להציג לעולם את סקרי תפיסת האויבים של ASAL Research (שבהם ישראל וארה"ב מדורגות מעל איראן כאיום המרכזי בטורקיה) ואת מפת "העולם הטורקי", כהוכחה לשאיפות ההתפשטות ולהסתה הממוסדת של אנקרה.
2. מינוף החלטת האיחוד האירופי בעניין האחים המוסלמים: להוביל קמפיין מדיני בבריסל ובבירות אירופה החושף את הסטנדרט הכפול הטורקי הכולל פגיעה בזכויות אדם ובדמוקרטיה, ובעיקר הופך לתחנת האם של תשתיות האחים המוסלמים והחמאס. זה האחרון ייצור מכנה משותף גם עם מצרים, סעודיה והאמירויות שרואות באחים המוסלמים איום ישיר על ביטחונן הלאומי.
3. הפוך מהיום-אימוץ "המודל האיראני" (כן, האיראני): תגובה על כל דבר. כל אמירה של ארדואן או שריו, חייבת מעתה בתגובה הישראלית ואין לאפשר לו "לשחק במגרש ריק". התעלמות לא תעלים את התופעה, היא רק תגביר אותה. יש להזכיר לעולם את דיכוי האופוזיציה בטורקיה, הפגיעה בזכויות אדם שהרחיקה אותם מאירופה, ואת הכיבוש המתמשך בצפון קפריסין והפגיעה במיעוטים.
4. לחץ ממוקד בוושינגטון: לחזק את הקו של שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו וגורמים בקונגרס, ולהתנות כל עסקה ביטחונית או העברת טכנולוגיה (כמו F-35) לסגירה מוחלטת של מפקדות חמאס והאחים המוסלמים בטורקיה. לא הכל זה צבאי.
5. הדגשת הבלוף האזורי למדינות המפרץ, לירדן ולמערב כי הישענות על תשתיות או הבטחות הגנה טורקיות כמו "הסכם מכה", היא משענת קנה רצוץ על "נמר מנייר".
6. חיזוק ברית אגן הים התיכון: הידוק השותפות המדינית, האנרגטית והביטחונית עם יוון, קפריסין והגורמים הכורדיים.
בשורה התחתונה: טורקיה תופסת כיום את מקומה של איראן, הן בתודעת הציבור המקומי שלה המוסת נגד ישראל, הן בחסות שהיא מעניקה לחמאס ולאחים המוסלמים, והן בשאיפותיה הניאו עות'מאניות לשרטט מחדש את המרחב. עם זאת, ברקע חולשה פנימית עמוקה ונידוי אירופי, ותהליכים שמעידים על הזדמנויות לישראל במערכה מולה.
דרוש בישראל מבנה ארגוני אחר עם מיסוד של אופרטור מערכתי אחד שיעקוב אחר המהלכים הטורקיים וירכז ויוביל את המערכה הזו, מעין ראש אגף טורקיה, במיוחד בעיתוי הנוכחי שבו אפשר לזהות חלון הזדמנויות שינסה למנוע מטורקיה להיכנס לנעליה של איראן.