טיסת פליי דובאי חשפה יותר מתקלה אחת: ארבע הלקונות שמחייבות בדק בית במערכת הישראלית

הנושא הראשון נוגע לחלוקת אחריות. ככל שמדובר בנושא יותר מורכב הנוגע ליותר משרדי ממשלה וגורמים נוספים, כן חשובה יותר ההסדרה. בשפה צבאית הדבר נקרא "כוחות ומשימות" ובשפה עממית יותר - מי אחראי לכל נושא.

ב2004, בהיותי ראש המל"ל וכחלק מנושאי הסדרה אחרים, קיימתי גם עבודת מטה שתכליתו לצמצם את הסכנה שמטוס אזרחי גדול וגדוש בנוסעים ייחטף בדרך לישראל. המסקנה מהדיון הייתה בין היתר כי האחריות הביטחונית בנוגע למטוסים לא ישראלים צריכה להיות של משרד התחבורה. הסיבה היא פשוטה - רק משרד התחבורה, כולל הגורמים הכפופים אליו (רשות שדות התעופה ורשות התעופה האזרחית-רת"א) יודעים לתקשר בזמן אמת עם חברות תעופה ועם הנהלות שדות תעופה במדינות זרות.

לצורך כך נקבע כי לאגף הביטחון במשרד הביטחון יהיה חמ"ל שיעבוד 24/7. ברור שמשרד התחבורה לא יכול לעשות את כל העבודה בעצמו - הוא נדרש לסיוע שוטף עם המוסד שאמור להיות "קצין המודיעין" שלו בנוגע לבדיקת מהימנות של נוסעים או אנשי צוות זרים האמורים לטוס לישראל, והשב"כ אמור להיות המנחה המקצועי שלו בכל הקשור לדרישות שיש להפנות לחברות תעופה זרות בהיבטי ביטחון - אבל אחריות העל היא של משרד התחבורה.

האם סיכום זה מלפני 22 שנה נשמר? איני יודע. ניתן כמובן גם לשנות החלטה ובתנאי שברור לכל מי אחראי, ולמה בדיוק. התשובות שנשמעות מטעם גורמים במשרד התחבורה דומים לתשובות שהממשלה הנוכחית נותנת לכל שאלה קשה. התשובות נעות בין "אנחנו לא אחראים" לבין "הנושא עדיין בבדיקה" ולבין "חברת התעופה האמירתית היא אשמה". המענה שלי הוא "לא, לא ולא! האחריות החד משמעית להתרשלות בכל הקשור לבדיקת הבאים בטיסות זרות לישראל היא של משרד התחבורה!".

נושא זה של הסדרת האחריות הוא בעל חשיבות עליונה בכל תחומי החיים, ובעקר בתחום הביטחון (והבטיחות). מי "שאחראי לאחריות" בנושאים אלה הוא המל"ל בעזרת המטה ללוחמה בטרור. באותה תקופה איישו את המטה ללחימה בטירור קצינים עם עבר כלוחמים נועזים ביחידות המיוחדות בצה"ל, ונדרשתי שוב ושוב להסביר להם שתפקידם איננו להלחם בטרור, את זה עושים צה"ל, המוסד והשב"כ. תפקידם להיות "פקידים" שעוסקים רוב הזמן בהסדרה, שתכליתה לוודא שנושאים חשובים לא נופלים בין הכסאות או מאופיינים בחלוקת אחריות עמומה ולא בהירה.

ישנם לדעתי כיום לא מעט נושאים חשובים שחסרה להם הסדרה נאותה, למשל - מי אחראי במדינת ישראל לקבוע את רמת המיגון הנדרשת מתשתיות לאומיות כמו תחנות כוח או חוות שרתים? השאלה למי יש אחריות וסמכות קודמת לכל תשובה מקצועית.

הסוגיה השניה נוגעת למידת ההפנמה של שרים בנוגע למעשים שעליהם לעשות דרך שגרה כדי לוודא שהמשרד שבראשו הם עומדים אכן ממלא את תפקידו כהלכה. למרבה הצער, התרבות הישראלית היא קלוקלת בתחום זה.

אמנון ליפקין שחק תהה כשהיה רמטכ"ל "מדוע איננו עוסקים מספיק בזיהוי בעוד מועד של כשלים ומכשולים, ורק כאשר נפלנו לפנים והאף שלנו בבוץ אנחנו מתחילים לחשוב מה צריך לעשות?". יצחק רבין כראש ממשלה תיאר אותה בעיה באמירתו כי הסכנה הגדולה ביותר נובעת מאימוץ החשיבה האופטימית תמיד של "יהיה בסדר".

ובכן, אסור ששרים או כל בעל תפקיד בכיר אחר במדינה יניח ש"יהיה בסדר", ורק כשקורית תקלה הוא נזעק להתערב. לפני כמה שבועות נוצרה תקלה חמורה במתקני ההתפלה של ישראל ולפחות לפרק זמן מסוים נוצר מחסור במים לחקלאות. התפלת מים, כמו הבטחה שמערכת האנרגיה בישראל תפעל, היא באחריות משרד האנרגיה.

האם בשנים ששר האנרגיה בתפקידו הוא קיים דיונים בשאלה הבאה: מה יכול לפגוע בפעילות מוצלחת של מתקני התפלה, ומה נכון לעשות היום מראש כדי למנוע סכנה אפשרית? האם שרת התחבורה קיימה דיונים בעלי אופי דומה בנוגע לביטחון התעופה לישראל, נושא שהוא באחריותה? האם שר החוץ החל לקיים כבר לפני שנה דיונים על הערכות לקראת סנקציות צפויות נגד ישראל? מימוש אחריות מחייב פעילות פרואקטיבית כל העת כדי לוודא כי דברים רעים שעלולים לקרות- לא יקרו. ואם אתם חושבים שהדבר מזכיר את ה7.10 והערכות לתרחיש שבסופו של דבר קרה - אתם לא טועים.

הנושא השלישי עוסק בסוגייה הבאה: כיצד יכול שר, מפקד בכיר או מנהל בכיר לזהות פערים או פרצות? ובכן, כשמגיע מישהו בכיר לביקור בגוף הכפוף אליו שיש לו משימה בהירה, תמיד ירצה אותו גוף להציג את ההצלחות שלו ולא את חולשותיו.

נניח שגוף מסוים אחראי לפעולות א', ב', ג'. את א' וב' הוא עושה כהלכה, את ג' פחות. במצגת שתוכן לביקור יופיעו בעקר הפעילויות של א' וב'. ולכן, וכגישה עקרונית אסור לשר או למנהל הבכיר ליפול למלכודת הזו של שביעות רצון עצמית. רצוי שימעיט בשאלות על פרטים בנוגע למה שהוצג אלא לעולם ישאל שאלות בנוגע למה שלא הוצג.

לשרים יש נטייה להצטלם ליד אנשים או אתר שמסמלים הצלחה ולשחרר הצהרה שכולה שביעות רצון עצמית. מה שנדרש הוא לעשות את ההיפך - גם אם זה לא משרת פוליטית את הדימוי של המצליחן שהשר מנסה לייצר.

הנושא האחרון הוא ועדת חקירה לחקר האירוע הזה, שבנס לא הפך לאסון המוני. לא נדרשת ועדת חקירה ממלכתית, אך נדרש היה שכבר ביום רביעי בערב הייתה מוקמת ועדה ממשלתית בראשות דמות ציבורית שנהנית מאמון מלא, למשל, אליעזר שקדי, שהיה גם מפקד חיל האוויר וגם מנכ"ל אל על. בוועדה זו לא יהיו נציגים פעילים של המערכות הישראליות אלא בעלי עבר רלוונטיים, כמו טייס בכיר לשעבר באל על, ראש אגף אבטחה לשעבר בשב"כ, ממונה על הביטחון לשעבר במשרד התחבורה, ועוד. כיום, שישה ימים אחרי האירוע, טרם הוקמה ועדה כזו - וזה מחדל על מחדל.