מערכת בחירות בנויה משלל קרבות, קטנים וגדולים. קרב על מועמדים טובים שיצטרפו למפלגה, קרב על האותיות בפתק, קרב בסושיאל, קרב סרטונים, קרב על המסרים, קרב על יכולת השכנוע ומעל כולם, כמובן, הקרב הגדול על ליבם ופתקם של המצביעים.
כמה מהקרבות האלה כבר מאחורינו, כמה עוד מחכים בהמשך הדרך, אבל עכשיו אנחנו נמצאים בעיצומו של אחד הקרבות החשובים ביותר בכל מערכת בחירות: הקרב על סדר היום.
זה קרב מטורף. טובי המוחות בכל המטות יושבים עליו מהבוקר עד הלילה. מה המעשה, הסרטון, הביקור, ההצהרה או הפרובוקציה שיגרמו למדינה לדבר היום על מה שאתה רוצה שהיא תדבר עליו.
ההישג המתוק יותר, הדובדבן שבקצפת, הוא לא רק לגרום לתקשורת לדבר על הנושא שלך אלא לגרור את היריב שלך לדבר עליו. כשהיריב הפוליטי נאלץ להגיב לך, להתווכח איתך ולהיכנס למגרש שבחרת, השגת משהו חשוב. הוא אולי תוקף אותך, אבל במשך כמה שעות הוא משחק אצלך בבית.
והמגרשים במערכת הבחירות הזאת די ברורים: בגוש המתנגד לנתניהו רוצים לדבר על 7 באוקטובר, אחריות הממשלה, גיוס חרדים, עריקים ויוקר המחיה.
נתניהו, לעומת זאת, רוצה ככל האפשר מערכת בחירות מדינית-ביטחונית: איראן, טרור, יחסים עם מדינות ערב, איומים אזוריים, מודיעין וביטחון.
לא צריך אפילו להיכנס לחדרי הקמפיין כדי להבין את זה. מספיק לפתוח טוויטר. תהלוכה לכבוד עריקים חרדים בבני ברק? כמעט אין מפלגה בגוש המתנגד לנתניהו שתפספס תגובה פומבית. גם ההגעה של בנט לבני ברק לא מקרית.
אירוע כמעט אבסורדי היה ביום רביעי, שעות ספורות אחרי שמטוס עם כ-180 ישראלים ניצל, בנט מתראיין באולפן ואיך שהוא מאירוע של פסע מאסון תעופה הוא הצליח להגיע לגיוס חרדים ואפילו הצליח להשחיל "חוק ההשתמטות" מדף המסרים.
בקרב על סדר היום השבוע נתניהו ניצח
הביקור החשאי ביום ראשון באבו דאבי והפגישה עם מוחמד בן זאיד כבשה את סדר היום ביום ראשון. הפגישה אמנם התרחשה דווקא על רקע הסערה סביב הטענה שבן זאיד הזהיר את נתניהו לפני 7 באוקטובר - לא מסר טוב לנתניהו - אבל עצם הביקור החזיר למסך את נתניהו במגרש המדיני: מטוס, אבו דאבי, נשיא האמירויות, איראן ויחסים אזוריים.
יום למחרת היו האזהרות של נתניהו כי כשיתקרבו הבחירות יעשו מאמצים גדולים יותר לפיגועים ואירועים ביטחוניים ובגוש האופוזיציה ניסו לקחת את זה אליהם, תגובות, דרישה לפגישה, פגישה והצהרה.
לרוע מזלו של לפיד המסר שלו היה "אין מקום לפאניקה" ולמחרת הגיע מה שיכול היה להיות מגה-פיגוע. לפיד ניסה להסביר שלא הייתה התראה קונקרטית לפיגוע במטוס, והוא צודק, אבל העובדות כבר לא ממש משנות.
לפיד יצא מזלזל בהתראה ביטחונית ומהצד השני אפילו המעגל נסגר עם בן זאיד: אחרי אירוע המטוס שוחחו נתניהו ונשיא האמירויות פעם נוספת וסיכמו, לפי הודעת נתניהו, לטפל בסוגיות האבטחה שעלו בעקבות האירוע - סדר היום נקבע . סדר יום ביטחוני, גוש האופוזיציה נגרר אליו, לא הוביל.
בשבועות הקרובים ינסו בגוש האופוזיציה לתקן. השבעה באוקטובר שמגיע השבוע יהיה הצעד הראשון, מיד אחרי וככל שיתקרב מועד הבחירות זה יעשו בגוש כל מאמץ אפשרי כדי לדבר על החרדים. נקודת התורפה של גוש נתניהו.
לכל מי שנמצא במערכת הפוליטית זה די ברור, אם ביום הבחירות אדם עומד מאחורי הפרגוד וחושב על 7 באוקטובר - זו מערכת בחירות אחת. אם הוא עומד שם וחושב על גיוס חרדים - זו מערכת בחירות אחרת. אם באותו רגע הוא חושב על איראן, טרור, מטוסים והעולם הערבי - זו כבר מערכת בחירות שלישית. מי שישלוט בסדר היום יזכה בלא מעט קולות בקלפי.