לרגע נעצרה נשימתה של ישראל. מטוס Flydubai מדובאי לתל אביב, ועליו עשרות רבות של ישראלים, שידר אותות מצוקה, ירד בחדות, ונחת לבסוף בטבוק שבצפון-מערב סעודיה. תחילה עוד דובר על “אירוע חריג”, “עימות בקוקפיט”, “נחיתת חירום”.
אבל ככל שהצטברו העדויות, וככל שגורמי הביטחון בישראל עדכנו את הערכתם, המסגור השתנה: מדובר בחשד לניסיון פיגוע. מי עמד מאחוריו, אם בכלל היה מפעיל; האם זו השראה עצמית, ארגון ג׳האדיסטי, שלוחה איראנית או גורם אחר - כל אלה עוד ייחקרו. אבל דבר אחד כבר ברור: מישהו ניסה, לכאורה, לפגוע בישראלים ובקו דובאי-תל אביב, אחד מסמליה הבולטים של הנורמליזציה האזורית.
הפרטים שפורסמו מציירים תמונה קשה. טיסת FZ1073 שידרה קוד חירום 7500 המצביע על אפשרות ל“התערבות בלתי חוקית”, ירדה בחדות, ונחתה בטבוק; על פי חלק מן העדויות אחד הטייסים תקף את האחר בסכין. דיווחה על עימות אלים בין הטייסים, פציעת שניהם, פאניקה בקרב נוסעים והזנקת מטוסי קרב ישראליים בשל החשש הראשוני לחטיפה.
מעבר לפרטים, עצם הזירה מטלטלת: מטוס מאמירויות לישראל, נחיתה בסעודיה, מטוסי קרב ישראליים באוויר, ונוסעים ישראלים בלב אירוע שיכול היה להתגלגל לתרחיש אימים.
כאן בדיוק צריך להפנות את המבט לא רק אל הקוקפיט ואל הסכין. לא רק אל השאלה מי היה הטייס ומה דרכונו. אלה שאלות חשובות, אך הן אינן לב העניין. לב העניין הוא שהנורמליזציה עצמה הפכה יעד.
קו דובאי-תל אביב אינו עוד קו מסחרי. הוא גשר אווירי בין ישראל למפרץ, תוצר חי של הסכמי אברהם, סמל של שגרה אזורית חדשה. ישראלים טסים לדובאי כאילו מדובר בעוד יעד קרוב ונוח; אנשי עסקים, משפחות, תיירים, משלחות. דווקא השגרה הזאת היא מה שמבקשי נפשנו מבקשים לשבור.
ההיסטוריה מלמדת שאין כאן הפתעה עקרונית. תעופה אזרחית הייתה תמיד יעד מועדף לטרור נגד ישראל והמערב.
חטיפות המטוסים של שנות השישים והשבעים, אנטבה, פאן אם מעל לוקרבי, ולבסוף 11 בספטמבר - כולם הזכירו שמטוס נוסעים איננו רק כלי תחבורה. בידיים הנכונות, או ליתר דיוק בידיים הרצחניות, הוא יכול להפוך לבמה, לקלף מיקוח, למסר פוליטי, ואף לכלי נשק.
אירוע Germanwings משנת 2015 הוסיף ממד אחר: הסכנה אינה חייבת להגיע מן הנוסע שחודר לקוקפיט; לעיתים היא עלולה להימצא בתוך הקוקפיט עצמו. האירוע בטבוק יושב בדיוק על נקודת המפגש בין שתי הטראומות הללו: טרור תעופתי ואיום מבפנים.
התסריט הגרוע ביותר, אילו חלילה היה מתממש, היה מציב את ישראל במציאות אחרת ובהיגיון אחר. מטוס נוסעים מלא ישראלים, שממשיך לכיוון ישראל כשהשליטה בו מוטלת בספק, היה מחייב את מערכת הביטחון להתמודד עם אחת ההחלטות הקשות ביותר שניתן להעלות על הדעת: האם מדובר במטוס במצוקה, או בכלי נשק בדרך לפגיעה בתשתית, בעיר או בנתב״ג?
זו אינה שאלה תיאורטית. מאז 11 בספטמבר, כל מדינה רצינית מחזיקה בראש את תרחיש המטוס שהופך לטיל. העובדה שהמטוס נחת בשלום בטבוק חסכה מישראל לא רק אסון אנושי, אלא גם דילמה לאומית מחרידה.
מכאן נגזרות המשמעויות. ראשית, יש לחקור עד תום מי האיש, מי הכשיר אותו, מי אישר אותו לקו, האם היו סימני אזהרה, האם הייתה השראה אידיאולוגית, האם היה קשר לארגון, למדינה או לשלוחה. אם יתגלו עקבות איראניות, מדובר יהיה בפגיעה ישירה ברעיון הנורמליזציה ובקווי החיבור החדשים בין ישראל למפרץ. אם יתגלו עקבות ג׳האדיסטיות, זהו איתות על חזרה לדפוסי טרור תעופתי קלאסיים נגד ישראלים. ואם יתברר שזה אירוע בודד, עדיין מדובר בכשל המחייב בדיקה עמוקה של סינון, כשירות ונהלי קוקפיט.
שנית, יש להעלות עירנות בלי להיכנס לפאניקה. הנורמלי הוא להמשיך לטוס, להמשיך לסחור, להמשיך לקיים את קווי הנורמליזציה. אסור לאפשר לטרור להשיג את מטרתו הראשונה: סגירת השמים, שבירת האמון, החזרת ישראל לבידוד.
אבל המשך השגרה אינו יכול להיות המשך התמימות. השגרה החדשה זקוקה למעטפת חזקה יותר: תיאום ישראלי-אמירתי-סעודי, בדיקות רקע עמוקות יותר לצוותים, נהלי חירום משופרים, ומבט מחודש על נתיבי הטיסה במרחב שבו איראן, שלוחותיה וארגוני הג׳האד מחפשים כל סדק.
שלישית, צריך להבין את המסר הרחב. מבקשי נפשה של ישראל אינם נחים. הם לא יהססו להשתמש באמצעים הקטלניים, הברבריים והזוועתיים ביותר: טבח ביישובים, טילים, רחפנים, מנהרות, חטיפות, וכעת אולי גם ניסיון לפגוע במטוס אזרחי על קו נורמליזציה. מבחינתם, כל שגרה ישראלית היא יעד. כל חיבור אזורי הוא איום. כל גשר שנבנה בין ישראל לסביבתה הוא משהו שצריך לפוצץ.
לכן האירוע בטבוק איננו רק סיפור תעופתי. הוא מבחן של המזרח התיכון החדש. הוא מראה שהסכמי אברהם אינם רק מסמכים, טקסים וטיסות ישירות; הם גם חזית ביטחונית. אם ישראל, האמירויות וסעודיה ידעו להפוך את האירוע הזה לשיתוף פעולה עמוק יותר, לשידוד מערכות ולאבטחה משופרת, הטרור ייכשל פעמיים: גם במטוס וגם במטרתו האסטרטגית. אם נסתפק באנחת רווחה, נחמיץ את הלקח.