במשך שנים התרגלנו להתייחס לתקשורת הבינ"ל מה-BBC ועד ה-New York Times, מה-Guardian ועד ה-Washington Post כאל "נקודת אור של אמת", או לפחות כאל מוסדות המחוייבים לעמוד באמות מידה עיתונאיות נוקשות של אימות עובדות, ניטרליות ודיווח אובייקטיבי.
אולם, המלחמה, וביתר שאת האירועים האחרונים, חשפו אמת מטרידה: חלקים נרחבים מהתקשורת המערבית חצו את הקו האדום המפריד בין דיווח אובייקטיבי נטול פניות, להדהוד, ולעיתים גם הפקה של מלחמת התודעה של חמאס והאחים המוסלמים. לכל מי שטוען שאין חדש תחת השמש, אענה כי הוא כנראה צודק, אלא שהפעם אלו כבר לא טענות בלבד, אלא רצף של עובדות יבשות שנחשפות בתחקירים, במחקרים ובפעולות של המערכות עצמן כפועל יוצא של המלחמה.
חציית הקווים של הגארדיאן: מעיתונות למימון סרטי תעמולה
מקרה הבוחן המובהק והחמור ביותר של העת הזו הוא החלטת ה-Guardian הבריטי להפוך למפיק הרשמי של הסרט "נז"א" (NAZA). במקום לעסוק בתחקיר עיתונאי מאוזן ומבוסס תחקור מצב, הגארדיאן השקיע משאבים במימון והפקת יצירה קולנועית מגמתית המציגה את ישראל באור שלילי, עד כדי קריאת תיגר לא רק על פעילותה אלא ברמיזות כאלו ואחרות גם על הלגיטימציה לקיומה.
כאשר גוף תקשורת בינ"ל מממן ומפיק בעצמו סרט שכל כולו חד צדדיות על גבול עלילת דם מודרנית - הוא אינו עוד "מתעד נייטרלי" ומסקר מהצד, אלא חצה את הקווים והפך לשחקן פעיל במחחמה.
כאשר גוף תקשורת בינ"ל מממן ומפיק סרט שכל כולו חד צדדיות - הוא אינו עוד "מתעד נייטרלי" ומסקר מהצד
הפיכת מחבלים ל"עיתונאים" ב-BBC
תחקיר של עיתון ה-Telegraph הבריטי חשף כי רשת ה-BBC דיווחה על מותם של עשרות עזתים כ"עיתונאים", תוך התעלמות מוחלטת מראיות מוצקות להיותם פעילי חמאס וג'יהאד אסלאמי (חלקם אף השתתפו בפועל בטבח 7 באוקטובר). תמונותיהם במדים, עם סרטי מצח ירוקים וציוד לחימה, נמחקו מהנרטיב המערבי לטובת הדימוי של "אנשי תקשורת שחוסלו ע"י ישראל".
המחקר האקדמי על ההטייה המובנית ב-NYT:
ההטיה התודעתית בדיווחי ה-New York Times אינה עניין של תחושה סובייקטיבית, אלא תופעה שעוגנה אמפירית במחקר אקדמי שעבר קבוצת עמיתים, שנערך על ידי פרופ' עדיאל פינקר מבית הספר לניהול באוניברסיטת ייל. במחקר נבחנו באופן כמותי ומבני 1,559 מאמרים ודיווחים שפורסמו בעיתון לאורך שמונה חודשי הלחימה הראשונים (מ-7 באוקטובר 2023 עד יוני 2024). פינקר הציג ניתוח תוכן שיטתי של הנרטיבים, הדגשים השיחניים ושימוש המקורות.
מתוצאות המחקר עולה כי העיתון ייצר הטיה "עמוקה ושיטתית" לטובת הנרטיב העזתי: ב-969 מתוך הכתבות שנבחנו הדהדה מסגרת דיווחית קבועה שבה ישראל מיוצגת כגורם היוזם הרס והרג אזרחים פלסטינים, תוך השמטה עקבית של האבידות הישראליות בלחימה וצמצום מרכזי של תפקיד חמאס כמחולל הלחימה וכמי שמשתמש שיטתית באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. המחקר הראה כיצד הדהוד מהיר של נתוני נפגעים בלתי מאומתים מטעם "משרד הבריאות" של חמאס יצר אסימטריה באמפתיה ובסיקור, שעה שחלקו של חמאס בלחימה ופשעיו נדחקו לעמודים האחוריים. מקרה בולט היה בית החולים אל אהלי, שבו מערכות עיתונים מובילות מיהרו להאשים את ישראל בטבח של 500 איש על בסיס הודעת דובר חמאס בלבד מה שהתברר כפייק ניוז מוחלט, אך הנזק התודעתי כבר נעשה.
התקשורת הליברלית שבויה בתפיסת עולם פשטנית של "תוקף מול קורבן"
מנגנון חדש נולד: מנייטרליות למגבר של הטרור
התופעה הזו מונעת מארבעה כשלים מבניים:
1. עיוורון אידיאולוגי: התקשורת הליברלית שבויה בתפיסת עולם פשטנית של "תוקף מול קורבן". במדרג הזה, ישראל נשפטת בזכוכית מגדלת נוקשה, בעוד ארגון טרור פטור מאחריות.
2. אסימטריה בשטח: בשל המצב הביטחוני יש הסתמכות מוחלטת על "כתבים מקומיים". כל כתב מקומי יודע שדיווח על שימוש בחולים כמגן אנושי פירושו גזר דין מוות. גם התקשורת המערבית יודעת זאת, ובכל זאת וממשיכה למכור את דיווחיהם כ"עובדות עצמאיות".
3. תעשיית הנרטיבים והדרמה: הפקת סרטים כמו "נז"א" מעידה כי גופי תקשורת מבינים שדרמה, דם ודרמטיזציה של נרטיב אשמה ישראלי מייצרים רייטינג, פרסים בפסטיבלים (כמו ונציה) ויוקרה ברנז'אית - גם אם המחיר הוא פגיעה אנושה באמת העובדתית.
4. וכמובן יש את אלו שלהם זווית אנטי ישראלית, שלא לומר אנטישמית ואנטי יהודית והיא שעומדת בבסיס הגישה הכוללת.
״ישראל צריכה לממן תביעות נזיקין במיליארדי דולרים בארה"ב ובבריטניה נגד גופי תקשורת״
יש הרבה מה לעשות
הגיעה השעה להפסיק להתלונן על "הסברה גרועה". ישראל אינה מתמודדת מול הסברה. המדובר במערכה צבאית ותודעתית משולבת. כדי לנצח בה, היא חייבת לשנות את כללי המשחק. עד כה, התגובה הישראלית התמצתה במכתבי תלונה של דובר צה"ל, בגינויים רשמיים או בפוסטים ברשתות.
מול מנגנון ממוסד המממן סרטי תעמולה ומטה דיווחים, המענה חייב לעבור להתקפה משפטית, רגולטורית, כלכלית ומודיעינית:
1. לוחמה משפטית וכלכלית ותביעות ענק אזרחיות נגד גופי תקשורת ומממנים
ישראל, בשיתוף ארגונים משפטיים בינלאומיים, צריכה לממן תביעות נזיקין במיליארדי דולרים בארה"ב ובבריטניה נגד גופי תקשורת (כדוגמת הגארדיאן וה-BBC) ותביעות אישיות נגד עורכיהם.
העילה: רשלנות פושעת, מימון וקידום תעמולה המשרתת ארגוני טרור מוכרזים, והוצאת דיבה שגרמה לעלייה באנטישמיות ולפגיעה פיזית באזרחים.
כשהגארדיאן יבין שהפקת סרט תעמולה או הדהוד נתוני שקר עלולים לעלות לו בעשרות מיליוני דולרים של פיצויים, משוואת הסיכון/סיכוי במערכת תשתנה לחלוטין.
2. סיווג גופי תקשורת ומפיקים המשתפים פעולה עם טרור
שלילת היתרים ועדכון תקנות חירום: מדינת ישראל צריכה לחוקק ולהגדיר קריטריונים ברורים: גוף תקשורת שמממן או מפיק תוכן בשיתוף או בשירות גורמים המזוהים עם ארגוני טרור (או מעסיק פעילי טרור מוכחים כ"עיתונאים") יוגדר כ"מסייע לתעמולת טרור".
סנקציות מעשיות: לבחון שלילת תעודות העיתונאי של כתבי אותו גוף בישראל, את איסור כניסתם לארץ ולמתקנים רשמיים ומניעת גישה לפרסומים ולתדרוכים של צה"ל ומשרדי הממשלה.
3. חשיפה מודיעינית אגרסיבית
במקום להסתפק בהכחשות, ישראל צריכה להקים מערך מודיעיני ייעודי שיחשוף בזמן אמת את ה"קרביים" של העשייה התקשורתית הזו: חשיפת הקשרים, קבוצות הוואטסאפ והרקע של ה"כתבים" והצלמים בעזה מול ארגוני הטרור, ניתוח מימון והפקת סרטים וחשיפת ההטיות, הסילופים וההשמטות. וכל זה בצורה ויזואלית ומנומקת. הוכחות אלה (אם תושגנה) צפויות לפגוע במוניטין המקצועי של אותם גופים בציבור העולמי ברשתות, תוך פגיעה קשה באמינותם.
4. שבירת מונופול הדיווח:
הטענה המרכזית של ה-BBC והגארדיאן היא שבהיעדר גישה חופשית לעזה, אין להם ברירה אלא להסתמך על מקורות מקומיים. הפתרון הישראלי: ליצור מנגנון קבוע, מבוקר, של הכנסת עורכים בכירים וכתבים ראשיים (ולא פרילנסרים מקומיים) לתוך שטחי הלחימה ברצועה בליווי צבאי, כדי שיחשפו בעצמם לשימוש של חמאס בתשתיות אזרחיות, בבתי חולים ובמסגדים. שבירת התיווך של הפעילים המקומיים היא מפתח לקעקוע הנרטיב.
5. עקיפת המסננים באמצעות מדיה אלטרנטיבית ו-AI
הציבור הצעיר במערב כבר מזמן אינו צורך את המידע שלו דרך מאמרי המערכת של ה-NYT או ה-Guardian.
ישראל חייבת להסיט משאבים אדירים מהסברה קלאסית לעבר לוחמה דיגיטלית ישירה: הפצת תוכן אינטראקטיבי, תחקירים קצרים, יצירת סדרות כמו פאודה ושימוש בבינה מלאכותית להנגשת הנתונים וההוכחות ישירות למיליוני משתמשים ב-X, TikTok ו-Instagram, תוך עקיפת ה"סדרנים" של התקשורת המבוססת בלונדון ובניו יורק.
במלחמה הנוכחית מלחמת התודעה לא פחות חשובה, אם לא יותר, מהמלחמה הצבאית. הצד השני הבין זאת מזמן.
הגיע תורנו: אפשר להתחיל עם העיתונות הממוסדת שההטיה שלה כעת כבר מוכחת.