בישראל ובעולם יצאו בקמפיין השפעה לקראת הבחירות - אך הוא לא עובד

מבצע השפעה איננו בהכרח שקר, והוא גם אינו מחייב מזוודה עם כסף, בוטים רוסיים או מטה סודי במרתף. חוקרי Oxford Internet Institute תיעדו במשך שנים כיצד ממשלות, מפלגות וגופים פרטיים משתמשים ברשתות מתואמות, בוטים, חשבונות מזויפים, פרסום ממומן ורשתות הגברה כדי לעצב את השיח ואת דעת הקהל. בדו"ח משנת 2020 הם מצאו פעילות מאורגנת של מניפולציה ברשתות החברתיות ב-81 מדינות.

בפברואר השנה פורסמה בכתב העת Nature Communications מטא-אנליזה עצומה של 182 מחקרים ובה יותר מ-31 אלף נבדקים. המחקר מצא אפקט עקבי, שלפיו עצם החזרה על טענה מגדילה את הנטייה של אנשים להעריך אותה כאמיתית. החוקרים קוראים לכך "אפקט האמת המדומה". וכך, כשאתה שומע טענה פעם אחת ב"הארץ", אחר כך בחדשות 12, אחר כך ב"אטלנטיק" ואז ב"וול סטריט ג'ורנל", נוצרת במוח האנושי התחושה ש"כולם אומרים את זה".

מהמחקר עולה שהאפקט אינו דורש אפילו חזרה מילולית מדויקת. גם חזרה על אותו רעיון בניסוחים שונים יכולה להגביר את תחושת האמינות, ומחקר נוסף מצא שחזרה מרווחת עשויה להיות אפקטיבית יותר מחזרה צפופה ורצופה. כלומר, מבחינת קמפיין השפעה, אין צורך שכל כלי התקשורת יקבל דף מסרים זהה. מספיק שאותו נרטיב חוזר שוב ושוב דרך מקורות שנתפסים כעצמאיים.

אינני יכול להוכיח שבגל הפרסומים הנוכחי יש תיאום בין כלי התקשורת. אבל התוצאה התודעתית של הקמפיין היא שאותו מסר חוזר מזוויות שונות ובתזמון פוליטי רגיש במיוחד; המאפיינים הקלאסיים של קמפיין השפעה מתוזמר היטב.

ויש גם סיבה רצינית להטיל ספק במהימנות הפרסומים. כך בפרשת בן זאיד, נתניהו מכחיש שהתקיימה שיחת האזהרה, רון דרמר טען שגם הוא היה אמור להיות נוכח בשיחה כזו ושלא הייתה שיחה, ואבישי גרינצייג הצביע על מה שלדעתו הן סתירות ובעיות פנימיות בתחקיר. בנוסף, פורסמה הכחשה מטעם גורמים רשמיים באמירויות לעצם קיומה של השיחה.

ספקות דומים מתעוררים לגבי הפרסום על ראש המודיעין המצרי כאמל. "אטלנטיק" דיווח שכאמל הגיע לישראל 11 ימים לפני הטבח והזהיר שעזה עומדת להתלקח ושחמאס נערך להסלמה משמעותית. אבל לפי הפרסום, לא נמסרו לנתניהו תאריך, שעת אפס, יעד או תוכנית המבצע של "חומת יריחו". בנוסף, עדיין לא ברור פומבית מי בדיוק פגש את כאמל בביקור הקצר הזה ומה נעשה במידע.

מבצעי השפעה אינם בהכרח אפקטיביים בהשגת מטרתם. כך מחקר על המבצע הרוסי בטוויטר בבחירות ארצות הברית ב-2016 מצא חשיפה גדולה לקמפיין, אך מרוכזת מאוד בקרב חלק קטן מהמשתמשים, ולא מצא קשר משמעותי בין החשיפה לבין שינוי עמדות, קיטוב או הצבעה. כי מבול מידע אינו הופך בהכרח את הציבור לרובוטים.

אם יורשה לי להעריך, אזי קמפיין ההשפעה בנוגע ל"נתניהו ידע" לא יהיה אפקטיבי. אולי הוא ישכנע את המשוכנעים, אבל לא ישפיע על הצד השני. בבחירות כה צמודות ומקוטבות, שבהן כמעט אין מרכז, הנאמנות למחנה היא המכריעה, והמידע החלקי והמגמתי שמועבר בקמפיין ההשפעה רק יתקף את מה שבשמאל כבר חשבו על נתניהו; לעומת זאת, בימין יראו בו קמפיין מגמתי שבא להשפיע על תוצאות הבחירות, בעיתוי חשוד במיוחד.

הטעות הקריטית מבחינת השמאל בקמפיין הזה איננה בכך שהוא לא משכנע או שקרי, אלא בכך שהוא ממקד את הבעיה בממשלה בסוגיה הטקטית - האם נתניהו הוזהר מראש ולא נקט פעולות לפני השבעה באוקטובר - במקום בשאלה האסטרטגית: מי נושא באחריות לקונספציה עצמה, שהיא במידה רבה אחראית לשבעה באוקטובר. ולכן הקמפיין ייכשל, ולאחר יום הזיכרון לשבעה באוקטובר סדר היום יישלט על ידי נתניהו, והוא ימוסגר בשאלה: האם היית רוצה שהממשלה הבאה תהיה תלויה במנסור עבאס, אחמד טיבי או אבו שחאדה בכל הנוגע לניהול המשך המלחמה מול איראן ושאר החזיתות שעדיין פתוחות? וכאן לנתניהו יש יתרון גדול.