אפשר להניח לרגע את הציניות בצד ולהאמין להם: הפגישה של חמשת ראשי מפלגות גוש השינוי הייתה טובה. אפילו טובה מאוד. אחרי שבועות של מתיחות, תדרוכים הדדיים ומאבקים על השאלה מי יוביל את הגוש, בנט, לפיד, איזנקוט, ליברמן וגולן הצליחו לדלג מעל המחלוקות ולהתרכז במה שמשותף. אפילו האתגר הדיאטטי עבר בשלום: הפררו רושה והעוגיות נשארו כמעט סגורים. קערת הפיצוחים, לעומת זאת, התרוקנה.
ההחלטה המרכזית בחדר הייתה פשוטה: לא פותרים עכשיו את כל המחלוקות - שמים אותן בצד. יש פערים, הם מוכרים לכולם והם לא ייעלמו בחודש שנותר עד הבחירות. במקום להתכתש עליהם, החמישה מבקשים לייצר תמונה של גוש שעובד יחד. גם המאבק על "המפלגה הגדולה", שהעכיר בתקופה האחרונה את היחסים בעיקר סביב הקמפיין של גדי איזנקוט, ירד לפחות בשלב הזה מסדר היום המשותף.
בפוליטיקה, כמו בחיים, לפגישה פנים אל פנים יש משמעות. כשלא נפגשים זמן רב, החשדנות מתחילה לבעבע, הצוותים מתקוטטים, התדרוכים מצטברים והמתיחות מטפסת עד לראשי המפלגות. כשכולם יושבים באותו חדר, בלי מתווכים ובלי הודעות דרך התקשורת, קל יותר להיזכר שיש גם מטרה משותפת. מבחינת ראשי הגוש, אווירה טובה ושיתוף פעולה אינם רק עניין של יחסים אישיים; הם כלי עבודה בקמפיין ומסר שהם מבקשים לשדר גם לציבור.
אלא שמעל הפגישה הטובה מרחפת שאלה אחת שהם עדיין לא הצליחו לפתור: איך מקימים ממשלה אם אין לגוש רוב של 61 ללא המפלגות הערביות?
כאן מתחילה הבעיה המתמטית של גוש השינוי. בסקרים הנוכחיים אין לגוש רוב עצמאי, ובמקביל רוב ראשיו מציבים מגבלות על הישענות על המפלגות הערביות. איזנקוט עצמו ניסה בשבועות האחרונים להשאיר פתח להקמת ממשלה גם באמצעות הימנעות מבחוץ, אולם אמש, ב"פגוש את העיתונות", כבר הבהיר: "רע"מ לא תהיה חלק מהממשלה".
כך נותר גוש השינוי עם שתי אמירות שקל לומר במקביל בקמפיין וקשה הרבה יותר ליישב ביום שאחרי הבחירות: מצד אחד - נקים ממשלה ונחליף את נתניהו; מצד שני - לא נישען על רע"מ. דף המסרים מציע פתרון פשוט: נשיג 61 מנדטים. השאלה המעניינת יותר היא מה יקרה אם המספר הזה לא יגיע.
ועל השאלה הזאת, גם אחרי הפגישה המוצלחת, עדיין אין תשובה מוסכמת.
מה כן הם יכולים לעשות? יש לא מעט תרחישים
1. תמיכת רע"מ - רע"מ מצביעה בעד הקמת ממשלה, היא יכולה לספק את הרוב הדרוש מול המתנגדים, בהתאם לחלוקת יתר המנדטים. ממשלת מיעוט שבה רע"מ יכולה להיות בתוך הממשלה או גם מחוץ לממשלה ולתמוך בה מבחוץ.
2. הימנעות רע"מ - זה אפשרי רק אם מספר המתנגדים להקמת הממשלה בפועל נמוך מ־56. למשל: 56 בעד, 55 נגד ו־9 נמנעים/נעדרים ← הממשלה קמה. כלומר אין צורך ב"תמיכה ערבית", אלא מספיק שחלק מהח"כים הערבים לא יצביעו נגד.
4. משיכת מפלגה/ח"כים מהגוש השני - ניסיון למשיכת "עריקים" מהגוש השני יכול לשנות את המתמטיקה. בתרחיש של 55-56, אפילו כמה ח"כים בודדים יכולים להיות מכריעים.
5. ממשלת אחדות - בתרחיש כזה כבר לא מדובר למעשה בממשלת "גוש השינוי" הטהורה אלא בקואליציה רחבה יותר.
כל אחד מהתרחישים נדחו על הסף. האמת היא שכיוון שכל מספר מנדטים שווה תרחיש אחר בגוש השינוי, ימתינו לנתון אחד שחשוב שיוכל לשנות את המשוואה - תוצאות האמת. כל מנדט משנה את התמונה. את התשובה נדע רק אחרי הבחירות.