אם אתם צורכים חדשות במהדורות של שמונה בערב, מתים על סודה בגיזוז חזק, וכשאתם מתכופפים להרים משהו נפלט לכם "הופל'ה" לא רצוני - ברכות. אתם כנראה בני 45 ומעלה, ויש עולם פוליטי שלם שאין לכם מושג על קיומו.
זה יקום מקביל. הוא אמנם רחוק מכם שנות דור, אבל פיזית הוא נמצא ממש בכיס שלכם. הדרך אליו פשוטה: פותחים טיקטוק או אינסטגרם ונותנים לאגודל להוביל.
אתם לא תאמינו מה הולך שם. יש סיכוי שגם לא תבינו הכול. העולם הזה פרוע, משוחרר, הזוי, מטורלל, חסר מעצורים ולפעמים גם חסר מודעות עצמית. מדברים שם בשפה אחרת, עם ביטויים כמו "קרינג'" (מביך מאוד), GOAT (ראשי תיבות של Greatest Of All Time, כלומר התותח של התותחים), "סקיבידי" ועוד שלל מילים שאם אתם צריכים הסבר שלהן, כנראה שהטור הזה נכתב בדיוק בשבילכם.
בעולם הפוליטי שלכם פוליטיקאים מתיישבים באולפן עם נורות לד ופתיח דרמטי, מספקים תשובות מהונדסות מדף המסרים, מדברים בשצף קצף ומקפידים אפילו אם אומרים "עשרה מצביעים" או "עשר מצביעים".
בעולם הפוליטי שלהם נפתלי בנט עושה שכיבות סמיכה. יאיר לפיד הולך מכות עם מישהו. גדי איזנקוט מברר מי זה באד באני. יאיר גולן קולע חלה. איתמר בן גביר צועק "ברא, ברא, ברא" ומנשנש פסק זמן. ואפילו אביגדור ליברמן הקשוח שר עם שתי משפיעניות רשת "שלוש בנות אנחנו, ירדנה, רותי, לאה". וכל זה עוד לפני שהתחלנו לדבר על סרטוני AI.
יש שם גם אנשים שאתם כמעט לא רואים במהדורות שלכם. אצל בנט, למשל, מקפידים לשלוח את לירן אבישר בן חורין וקרן טרנר לאולפנים. יונתן שלו, לעומתן, כמעט לא נמצא שם, אבל בטיקטוק הוא שחקן מוכר. ביקום אחד הוא כמעט אלמוני, ביקום השני הוא פרצוף של הקמפיין.
וזה כבר לא קוריוז. זאת מערכת הבחירות. יש לא מעט קרבות פוליטיים לקראת הבחירות: ימין מול שמאל, ביבי מול רק לא ביבי, הקרב על הימין הרך, המאבק על ה"סוויצ'רים" - אלה שעשויים להעביר את הקול שלהם מגוש לגוש. אבל אחד הקרבות הגדולים והחשובים ביותר מתנהל על ליבם של הצעירים.
בין 550 ל-640 אלף צעירים וצעירות בני 18-22 צפויים להצטרף לראשונה לפנקס הבוחרים בבחירות הקרובות. זה מספר עצום. כמעט אחד מכל 11 בעלי זכות בחירה הוא מצביע חדש.
אף מפלגה לא מתעלמת מהם. לכולן יש פעילות צעירים, כולן סוקרות, בודקות, מצלמות, מעלות, מוחקות, מנסות שוב ובעיקר מחזרות.
וגם כאן המציאות קצת יותר מורכבת מהדימוי. בסקר עדכני בקרב בני 18-35, 60% הגדירו את עצמם ימין או ימין-מרכז. אבל זה לא אומר שהקולות האלה נוחתים אוטומטית אצל מפלגה אחת. בסקר מצביעי הפעם הראשונה שפורסם השבוע, למשל, איזנקוט קיבל 16%, הליכוד 14%, בעוד עוצמה יהודית עמדה על 5%. כלומר, הצעיר שמגדיר את עצמו ימני הוא לא בהכרח מצביע אוטומטי של בן גביר.
ויש עוד עניין שהפוליטיקאים מתחילים להבין: הצעירים אולי חיים בטיקטוק, אבל הם לא חיים רק מטיקטוק. מאחורי הסרטונים, הבדיחות והטרנדים נמצאים החיים עצמם. הם מוטרדים מדירה, משכורת, מחיר של חצי כוס בירה, קניות בסופר והיכולת להתחיל את החיים בלי להיחנק כלכלית. בסקר שנערך בקרב בני 18-35, שלושה מכל ארבעה אמרו שישקלו להצביע למפלגה אחרת אם זו תציע פתרונות ארוכי טווח למחירי הדיור וליוקר המחיה.
בחודש האחרון של מערכת הבחירות העולם הזה רק ילך ויתפוצץ. הרשתות יוצפו, הפוליטיקאים יעשו דברים שלפני ארבע שנים הם לא היו חולמים לעשות, והמרחק בין קמפיין בחירות לבין סרטון טיקטוק מטופש ילך וייעלם.
ומי שרוצה להבין את הבחירות הקרובות יצטרך לעשות דבר אחד פשוט: להפסיק להסתכל רק על מה שקורה בשמונה בערב ולהתחיל להסתכל גם על מה שקורה במסך הקטן שבכיס. כי יכול להיות שהבחירות האלה לא יוכרעו באולפנים. יכול להיות שהן יוכרעו באגודל.