תוצאות הבחירות המקדימות בליכוד הציבו את השרה מאי גולן במקום שאינו נחשב ריאלי, ולכן קיימת אפשרות ממשית שלא תכהן בכנסת הבאה. מעבר למשמעות הפוליטית, עשויה להיות לכך גם משמעות משפטית ישירה, לנוכח תיק החקירה בעניינה שהועבר להכרעת הפרקליטות.
ביוני 2026 הודיעה המשטרה על סיום החקירה בעניינה של גולן ומקורבים נוספים. על פי הפרסומים, החקירה עסקה בחשדות לעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, שיבוש מהלכי משפט והגשת תצהיר כוזב. בין היתר נבדקו טענות בדבר מינויים של מקורבים, קשרים בין תרומות לעמותת ״העיר העברית״ לבין טובות הנאה ושימוש בלתי תקין לכאורה בכספי ציבור.
חשוב להדגיש: מדובר בחשדות בלבד. גולן מכחישה את המיוחס לה, נהנית מחזקת החפות, והעברת התיק לפרקליטות אינה מלמדת כשלעצמה שיוגש כתב אישום. הפרקליטות רשאית לסגור את התיק, לבקש השלמות חקירה או להחליט על העמדה לדין בכפוף לשימוע.
אם גולן לא תיבחר לכנסת ולא תוסיף לכהן כשרה, היא לא תוכל לבקש מהכנסת חסינות דיונית מפני העמדה לדין. במקרה כזה, אם תתקבל החלטה להגיש נגדה כתב אישום לאחר שימוע, ניתן יהיה להגישו ישירות לבית המשפט, כפי שנעשה בעניינו של כל אזרח.
כאן חשוב להבחין בין שני סוגי חסינות. החסינות המהותית מגינה על חבר הכנסת בשל הצבעה, התבטאות או מעשה שנעשו במילוי תפקידו. היא נועדה לאפשר לנבחר הציבור לפעול ולבטא עמדה ללא חשש מהליך משפטי, והיא ממשיכה לעמוד לו גם לאחר סיום כהונתו.
אולם החסינות המהותית אינה הופכת כל פעולה של חבר כנסת או שר למעשה פרלמנטרי. חשדות לשוחד, מינויים פיקטיביים, מרמה, קבלת כספים שלא כדין או מסירת תצהיר כוזב אינם הופכים בדרך כלל לחלק ממילוי התפקיד רק משום שבוצעו לכאורה בתקופת הכהונה. אם אלה יהיו החשדות שתאמץ הפרקליטות, יהיה קשה לטעון שמדובר בפעילות המצויה בליבת השליחות הפרלמנטרית.
החסינות הדיונית שונה. מאז תיקון החוק בשנת 2005, ברירת המחדל היא שאין לחבר הכנסת חסינות אוטומטית מפני העמדה לדין. לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה מחליטה להעמיד חבר כנסת לדין ומעבירה את כתב האישום לכנסת, עומדים לרשותו 30 ימים לבקש חסינות. הבקשה נדונה בוועדת הכנסת, ואם הוועדה נענית לה, נדרש גם אישור המליאה.
המקרה של חברת הכנסת טלי גוטליב ממחיש היטב את ההבדל. נגד גוטליב הוכן כתב אישום המייחס לה גילוי ופרסום מידע חסוי בנוגע לעובד שב״כ. ביוני 2026 העניקה לה הכנסת חסינות מפני העמדה לדין, והחלטה זו אף הותקפה בעתירות לבג״ץ.
אלא שגוטליב לא ״נמלטה מכתב אישום״ לצמיתות. החסינות הדיונית שהוענקה לה תקפה רק לתקופת כהונתה של הכנסת הנוכחית. עם כינונה של הכנסת הבאה היא פוקעת. גם אם גוטליב תיבחר שוב, היועצת המשפטית לממשלה תוכל להעביר מחדש את כתב האישום, וגוטליב תצטרך להגיש בקשת חסינות חדשה. הכנסת החדשה תידרש לדון מחדש בבקשה ואינה כבולה להחלטת הכנסת היוצאת.
הדוגמה של השרה מירי רגב ממחישה מצב שונה. חקירת החשדות בפרשת ״שיטת הרמזור״ במשרד התחבורה הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות. לפי הפרסומים, רגב עצמה כלל לא נחקרה, ובמשטרה לא נמצאה תשתית מספקת הקושרת את שיטת התעדוף לחשד פלילי. גם שם ההחלטה הסופית נתונה לפרקליטות, אולם מבחינה ראייתית מצבה שונה מזה של מי שנחקר באזהרה ונאסף בעניינו חומר אישי ישיר.
אובדן מעמד פוליטי אינו יוצר אשמה ואינו אמור להשפיע על איכות הראיות. הפרקליטות חייבת לקבל את החלטתה משיקולים מקצועיים בלבד. עם זאת, מבחינה מעשית, מי שאינו מכהן עוד בכנסת מאבד את האפשרות לעכב את ההליך באמצעות בקשת חסינות דיונית.
לכן, אם מאי גולן תישאר מחוץ לכנסת הבאה, נקודת הכובד תעבור לחלוטין מן הזירה הפוליטית אל הזירה המשפטית. ההכרעה לא תהיה עוד בידי ועדת הכנסת או המליאה, אלא בידי הפרקליטות, ובהמשך, אם יוגש כתב אישום, בידי בית המשפט.
זהו גם העיקרון הרחב שצריך להנחות את הדיון: חסינות פרלמנטרית נועדה להגן על עבודת הכנסת ועל חופש הפעולה של נבחרי הציבור. היא אינה אמורה להפוך את הכנסת למקלט מפני בירור משפטי של חשדות פליליים שאינם חלק אמיתי ממילוי התפקיד.
הכותב הוא עורך דין המתמחה במשפט פלילי, עבירות צווארון לבן, הסגרות ופשיעה בינלאומית