האיחוד הפוליטי בין נפתלי בנט ליאיר לפיד לקראת בחירות 2026 מייצר אפקט דרמטי: כותרות ראשיות, תחושת תנופה, וניסיון לייצר אלטרנטיבה שלטונית. אבל מאחורי ה"זיקוקים", בתוך האופוזיציה עצמה עולות תהיות כבדות - בעיקר סביב השאלה המרכזית: האם המהלך הזה באמת מביא 61 מנדטים?
"מחר הם יהיו על שערי כל העיתונים - אבל אז מה?" אומר גורם המעורה בפרטים. "אף אחד עדיין לא הצליח להסביר איך חיבור כזה מביא לגוש 61".
הביקורת מתמקדת בלב הסתירה הפוליטית: בנט בנה את עצמו בחודשים האחרונים כאלטרנטיבה ימנית לנתניהו - כמי שמביא קולות מהימין. אלא שעם לפיד לצדו, יש מי שמטילים ספק ביכולת לשמר אותם. "אם בנט הוא ימין - איך זה עובד כשהשותף הבכיר שלו הוא לפיד?" תוהים באופוזיציה. "האם הבוחרים האלה נשארים?".
גם אופן התהוות המהלך מוסיף לשאלות. לפי גורמים, שחקנים מרכזיים לא היו שותפים למגעים. "זה לא תהליך של טיוטות והסכמות עמוקות. לא היינו חלק מזה".
ועם זאת, שני הצדדים יוצאים מהאיחוד עם רווח פוליטי ברור.
עבור בנט, זהו מהלך שמסיר את האיום המרכזי שריחף מעליו - קרב פנימי על הנהגת הגוש. הוא פעל בשיטה: הפעיל לחץ, שמר על נראות ציבורית גבוהה, ופרסם שמות כדי לבסס מומנטום. כעת, במהלך אחד, הוא מקבע את עצמו כמוביל הגוש.
לפיד, מצדו, מגיע לשותפות כשהוא נושא עמו נכס כלכלי אדיר: מימון מפלגתי על בסיס 24 מנדטים - כ-40 מיליון שקלים - לצד מערך שטח, ניסיון קמפייני ותשתית פוליטית מבוססת. בנט, בתמורה, מקבל גישה לקהל ליברלי רחב יותר - קו שהחל לאמץ ממילא לאחרונה.
האיחוד מצליח לייצר דבר אחד באופן מיידי: מומנטום. הוא ממקם את בנט כמוביל הגוש, מחזק את לפיד מבפנים, ומציב אלטרנטיבה ברורה יותר מול נתניהו.
אבל בתוך האופוזיציה נשארת השאלה פתוחה. כפי שמזכירים כמה גורמים: גם כשגנץ השיק את מפלגתו והגיע לכ-40 מנדטים בסקרים - זה נראה מרשים בהתחלה. השאלה תמיד היא מה קורה אחרי הגל הראשוני.
האיחוד הזה עשוי להבטיח לבנט את הנהגת הגוש, ואולי גם את ראשות האופוזיציה. אבל הדרך ל-61 מנדטים - ולראשות הממשלה - עדיין רחוקה מלהיות ברורה.