בעוד בוושינגטון מדברים שוב על משא ומתן, בירושלים ובבירות נוספות במזרח התיכון כבר מבינים שהשאלה האמיתית איננה אם לנהל מו"מ עם איראן, אלא מאיזו נקודת פתיחה. איראן של 2026 איננה אותה איראן של הסכם הגרעין המקורי: היא בטוחה יותר בעצמה, תוקפנית יותר, ובעיקר משוכנעת שהאיומים שלה עובדים. מול מציאות כזו, דיפלומטיה שאינה מגובה בכוח אינה נתפסת בטהראן כפתרון, אלא כהזדמנות.
במובן הזה, במערכת הביטחון בישראל, כמו גם במדינות נוספות באזור, מבינים היטב כי עצם החזקת איראן באורניום מועשר ברמה של 60% משמעה שפרויקט הגרעין האיראני חי, פעיל, וממתין לעיתוי המתאים לשיקום מלא ולפריצה קדימה.
על הרקע הזה מתחדדת שאלה מהותית: לא רק האם לנהל משא ומתן, אלא מתי. האם לנהל מו"מ כשאיראן משוכנעת ביכולתה להרתיע מדינות באזור באמצעות טילים בליסטיים, כלי שיט וכלי טיס מתאבדים, או רק לאחר מהלך צבאי שיציב אותה בעמדה מאוזנת יותר מול המעצמה הצבאית החזקה בעולם.
הבעיה בעיתוי הנוכחי
בעיני גורמים במערכת הביטחון בישראל, העיתוי הנוכחי של המשא ומתן בעייתי במיוחד. להערכתם, הוא עלול לשרת הן את האינטרס האמריקני והן את האינטרס האיראני, לאפשר לשני הצדדים למשוך זמן ולדחות את ההכרעה לממשל הבא בוושינגטון. במקביל, איראן עשויה להרוויח הסרת סנקציות, חידוש הלגיטימציה הבינלאומית והזרמת משאבים כלכליים לשלוחותיה האזוריות, ובהן חיזבאללה, החות'ים, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ומיליציות שיעיות בעיראק.
מנקודת המבט הישראלית, המלכוד שבו מצויה ארצות הברית הוא אירוע אסטרטגי מהמעלה הראשונה, שכן הסכם חלקי או "הבנות שקטות" עלולים לצמצם משמעותית את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולה צבאית ישראלית עצמאית.
במציאות הזו, תהליך קבלת ההחלטות בבית הלבן ניצב בצומת דרכים קריטי. מצד אחד, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ מבקש להימנע בכל מחיר מהסלמה אזורית רחבה, שתגרור את הכוחות האמריקניים אל מה שנתפס בעיניו כ"בוץ המזרח-תיכוני" שמייצר משטר האייתולות.
היערכות בשטח
במקביל, מתהדק התיאום הביטחוני בין ארצות הברית לישראל, גם בימים האחרונים. בצה"ל משלימים שלבים נוספים בהיערכות לתרחיש של מתקפה אמריקאית נגד איראן, לצד אפשרות של ירי טילים ושיגור מל"טים איראניים לעבר העורף הישראלי, בהתאם להערכות המצב בחיל האוויר ובמערך ההגנה האווירית.
בשטח, גם צבא ארצות הברית ממשיך לתגבר כוחות ולפרוס מערכות הגנה נוספות ברחבי המזרח התיכון. מנגד, על פי דיווחים, איראן ממשיכה לקלוט מטוסי תובלה, בעיקר מסין, הנושאים ציוד צבאי, מערכות נשק וחומרי גלם לתעשיות הביטחוניות.
ולכן, אף שהתיאום הביטחוני בין צה"ל לפנטגון מצוי בשיאו, כפי שבא לידי ביטוי בביקורי הרמטכ"ל וראש אמ"ן בוושינגטון, הוא חייב לכלול הבנה חד-משמעית: ישראל לא תאפשר לדיפלומטיה להפוך למסך עשן, שבחסותו איראן מתבססת כמדינת סף גרעינית, ובוודאי לא ככזו שמאיצה פיתוח תשתיות לטילים בליסטיים בסיוע סין ומדינות נוספות.