בתוך גוש האופוזיציה יש קרבות דרבי די מסודרים, ליברמן מול בנט, גנץ מול איזנקוט, ובמשך הזמן התקבע שגולן הוא הראש בראש של לפיד. הצטרפות הקיצונים שבמחאה יעשה ללפיד את הבידול המדויק שהוא זקוק לו, לפיד לתפיסתו הוא מרכז ולתפיסה רווחת יותר הוא מרכז שמאל "לייט", ויאיר גולן - שמאל קיצוני.
זה בדיוק הבידול שלפיד רצה, כנ"ל לגבי גולן שאומר עכשיו "אני מפלגת המחאה", ומבקש מכל תנועות המחאה לזנוח את רעיון הקמת שברירי מפלגות ולהצטופף תחת המטריה שלו. הנפגע העיקרי מכניסתם של מתמודדים כמו רדמן ודרור הוא הגוש כולו ובעיקר המצביע האלקטוראלי האפשרי של ליברמן, בנט ואולי גם בני גנץ.
המצביע הפוטנציאלי שלא רוצה להצביע נתניהו או חרדים, אבל מהצד השני חשש מיאיר גולן ואמירות כמו "תינוקות כתחביב", החבטות נגד אישים בציונות הדתית או סתם אג'נדות שמאל קיצוניות עלול להיות עוד יותר מבועת מאנשים כמו משה רדמן שהתבטא בביטויים כמו "בוגד" "היטלר" ועוד שלל ביטויים קשים מאד. ואם זה לא מספיק עמי דרור עם ביטויים כמו "למחות את זכר נתניהו" ו"ישראל מרעיבה את עזה" עשויים להרחיק עוד יותר כל מצביע מרכז-ימין פוטנציאלי.
ישנה תיאוריה שהמהלך של גולן לכיוון המחאה דווקא יקטין אותו ויסייע לגוש, אבל המגמה בסקרים בחודשים האחרונים מראה ההיפך, ככל שגולן מקצין כך הוא מתחזק, וזו בדיוק האסטרטגיה שלו. גולן יכול להביא אנשים כמו פרופ' יניב רוזנאי שדיבר באופן מנומק על הקרב על מערכת המשפט אבל הוא הולך לקיצון של הקיצון.
ועוד דבר, מי שמכריז על עצמו כנלחם בשיח קיצוני ומסית לא מביא למפלגה שלו אנשים כמו נאוה רוזיליו, משה רדמן או עמי דרור ששמם נקשר באמירות קצה הזויות ואפילו אלימות. פעם אנשים כאלה היו מוקצים מהחברה הישראלית, היום הם מתמודדים לכנסת.