קיץ 2011. משבר הדיור בשיאו. צעירים ישראלים מתקשים מאוד לרכוש דירה. אגב, אז כמו היום. צעירה בשם דפני ליף פותחת בפעולות מחאה נגד הממשלה וטוענת שהיא מתקשה לשכור דירה בתל אביב. המחאה תופסת תאוצה, הרבה בזכות רשת הפייסבוק, שמעבירה את דבר המחאה, את מקום ההפגנות, לכולם. צעירים רבים מכל רחבי הארץ מצטרפים והמחאה עוברת לעסוק לא רק בנושא משבר הדיור, אלא ביוקר המחיה ובקשיי הצעירים לחיות בארץ.
הפגנות ענק נערכו בתל אביב ובשאר ערים ברחבי הארץ. הפגנות המוניות. מאות אלפים כל מוצאי שבת. לחץ גדול. גילוי נאות: עבדתי אז עם שר הביטחון אהוד ברק. הוא ונתניהו היו אז קרובים ביותר. נתניהו היה בלחץ גדול מאוד מההפגנות. זה היה נתניהו אחר, שנים לפני ההסתבכות בפלילים, החקירות, כתבי האישום והמלחמה שהכריז על מערכות המשטרה והמשפט.
אני זוכר שמדי מוצאי שבת נשלחו אנשים שונים לבדוק מה מצב ההפגנות, כמה הן גדולות. השליחים חזרו אל נתניהו מודאגים. מודאגים מאוד. זה חוצה מפלגות, הצעירים בטירוף, זה לקראת פיצוץ. נתניהו, תמיד מתוחכם, החליט לפעול כדי להרגיע את המחאה שאיימה לאבד שליטה. הוא הקים את ועדת טרכטנברג, בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג כדי להציע פתרונות לדרישות המפגינים, בעיקר למצוקת יוקר המחיה. החלו דיונים בין פרופ' טרכטנברג וצוותו לראשי המפגינים. נתניהו הכריז שיאמץ כל החלטה. זה לא קרה. לאחר שהמחאה נרגעה, קיבלה הממשלה רק חלק ממסקנות הועדה. נתניהו במיטבו.
במקביל הסכים נתניהו לעסקת שחרור גלעד שליט, ספין קלאסי, תמורת 1027 מחבלים כבדים, בראשם יחיא סינוואר. אלה השתחררו ומיד החלו לעבוד על ההתקפה הגדולה נגד ישראל, שהתפוצצה עלינו בשבעה באוקטובר. המחאה דעכה, שככה כמעט לגמרי, נתניהו נשם לרווחה.
מאז התקבעה לה המחשבה שנתניהו חושש מאוד מהפגנות ענק.
הסיפור הזה רק התחזק בלילה שבין ה-26 ל-27 במרץ 2023, ליל גלנט הראשון. יואב גלנט, אז שר ביטחון עוצמתי ודומיננטי, הזהיר כי הרפורמה המשפטית הזכורה לרע, מהווה סכנה לביטחונה של מדינת ישראל. נתניהו רתח. בלחץ בני משפחתו ומקורבים הודיע על פיטורי שר הביטחון. ההפגנות בכל הארץ פרצו מיד. מאות אלפים יצאו להפגין בכל רחבי המדינה, תל אביב נסגרה. נתניהו שוב נלחץ. הפיטורים בוטלו.
ב-5 באוקטובר 2024 יצאו הפיטורים אל הפועל. בני משפחת נתניהו לחצו, נתניהו חשש מגל הפגנות ענק נוסף, אך החליט בכל זאת לפטר את גלנט. הפעם יצאו רק עשרות אלפים לרחובות, למחרת שבו כולם לסדר היום. זה כבר היה באמצע המלחמה, הציבור היה מותש, לחלקו לא היה נעים להפגין באמצע מלחמה, כשחיילנו נלחמים ונהרגים. אגב, אותם בני משפחה ומקורבים שדחפו את נתניהו בפעם השניה לפטר את גלנט, הרגישו שגישתם ניצחה: "אמרנו לך שיהיה לילה אחד של הפגנות וזהו. צדקנו". נתניהו הפנים את המסר.
ומכאן להשבתה הבוקר. עסקת חטופים, נכון לבוקר יום ראשון, לא נראית באופק. המסרים האופטימיים של הנשיא טראמפ על "עסקת שחרור חטופים תוך ימים", גם הם לא נשמעים. החלטת הקבינט להשתלט, שוב, על העיר עזה ועל מחנות המרכז, הכניסו את רוב משפחות החטופים לייאוש. גם ההבנה שהכניסה הפעם של צה"ל, תהיה למקומות שהחטופים נמצאים בהם, באופן שיכול לסכן את חייהם, גרמה למצוקה גדולה.
לאחר דיונים של חלק ממשפחות החטופים ומועצת אוקטובר, הוחלט על השבתה שתערך היום. מאמצים רבים השקיעו המארגנים בהשבתה היום. לחצים גדולים הופעלו על ההסתדרות ועל ארגונים גדולים נוספים להשבית. הכל נועד ללחוץ בעיקר על נתניהו להתגמש עוד, להסכים ללכת לעסקה כוללת, במסגרתה יוחזרו כל החטופים והמלחמה תסתיים. רשויות מקומיות רבות שובתות היום, מאות חברות הייטק, מוסדות אקדמיים. הקניונים ורשתות המסחר עובדים כרגיל.
חלק ממשפחות החטופים, נמצאות במצב של לאחר ייאוש. רבים מהישראלים חזרו לשגרה, לחלוטין. עבודה, חופשות קסומות ביוון, בתאילנד, ארועי קיץ, הופעות. הכל כרגיל. ו-50 חטופים, 20 מהם בחיים, בגהינום. אפשר לצאת מהדעת. ולכן השביתה היום אמורה להחזיר את נושא החטופים לראש סדר היום - הציבורי והתקשורתי. לגרום לממשלה להבין שציבור גדול בארץ רוצה את החטופים בבית, במחיר של סיום המלחמה. לא רק בסקרים שמלמדים שלמעלה מ-70 אחוזים מהציבור בעד עסקה כוללת. גם השטח מדבר.
דיברתי ביום חמישי עם אייל אשל, אביה של התצפיתנית הגיבורה, רוני אשל ז"ל שנרצחה בשבעה באוקטובר. הוא הודיע שזו תחילת המאבק. הבטיח שהשביתה היום תהיה תחילתו של מאבק אזרחי, לא פוליטי, שבסיומו יוחזרו החטופים, תסתיים המלחמה ותוקם ועדת חקירה ממלכתית.
לאחר ששמענו ביום שישי את העדות של ראש אמ"ן בזמן המלחמה אהרון חליווה, ברור כבר לרוב הציבור: חייבים להחזיר את כל החטופים ולחקור את האסון הנורא שקרה לנו בשבעה באוקטובר.