הפרסומים בתקשורת על ההסכמות בין הסיעות החרדיות לבין יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין מחזירות על פניו את סוגיית הגיוס לאחור. אך במידה וההסכמות האלה יגובשו לכדי חוק מוסכם, הם לא יעברו את בג"ץ. ההיגיון המסדר מאחורי ההסכמה היא לגנוב זמן.
לפני שנכנסים להסכמות צריך לציין כי בפני הממשלה עומדים שני מכשולים משמעותיים. המכשול הראשון הוא הצגת הגברת צעדי האכיפה נגד משתמטים ע"י צה"ל בעוד שבוע בדיוק. המכשול השני הוא המענה לבג"ץ שהממשלה צריכה לספק לצו על תנאי בסוף החודש. המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון נעם סולברג ביקש לקבל תשובה שתניח את דעתו מדוע הממשלה לא מוציאה את צווי הגיוס לחרדים החייבים בגיוס ומדוע היא לא אוכפת את הסנקציות האישיות כלפי המשתמטים.
חובת הגיוס חוזרת להיות קהילתית, והסנקציות נחלשות
המתווה כפי שפורסם אמש, מבטל כמעט לחלוטין את הסנקציות האישיות ומחזיר את הסנקציות הקהילתיות לחיים. בנוסף, הסנקציה הכי משמעותית שהייתה מסוגלת לגרום לחרדי שלא לומד להתגייס - היא ביטול הסבסוד לתשלום בעבור מעונות יום. אם וכשאר היא תכנס לתוקף זה יהיה רק בעוד חצי שנה. עונש נוסף שמשפיע מאוד על החברה החרדית היא המעצרים בנתב"ג, שאמנם נשארת על הנייר, אך בפועל כל תלמיד ישיבה חרדי שלא מתגייס יוכל להגיד שהוא לומד ולכן אין למנוע ממנו טיסה לחו"ל. זאת מאחר שהמתווה החדש מדבר על חובת גיוס קהילתית ולא אישית.
היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לא שותפה במו"מ על המתווה אלא היועצת המשפטית של הכנסת עו"ד שגית אפיק. מה שצפוי לקרות הוא הנחה של טיוטת הצעת חוק בפני הכנסת ולאחר מכן העברת הטיוטה לוועדת חוץ וביטחון שתנסח את הצעת החוק הסופית לקריאה שניה ושלישית. החוק כפי שהוא עכשיו לא צפוי לשרוד את בג"ץ ולכן החרדים ונתניהו הרוויחו זמן.