בדיוק היום לפני שש שנים, ב-14 בנובמבר 2018, החלטתי להתפטר מתפקידי כשר הביטחון.
זו הייתה החלטה קשה, אך הכרחית. לא יכולתי להמשיך לכהן בתפקיד כאשר בניגוד לעמדתי כשר ביטחון, הממשלה נקטה באותה העת במדיניות של כניעה מתמשכת לחמאס.
אותה מדיניות של "הכלה והסדרה" - הפסקות אש קצרות, ניסיונות לרצות את חמאס - היוותה פגיעה ישירה בביטחון הלאומי ובכושר ההרתעה של ישראל, והציבה את אזרחי ישראל בפני סכנה ממשית, כפי שבאה לידי ביטוי ב-7 באוקטובר.
בדיוק כפי שטענתי אז, אני סבור שגם היום יש לפעול בפן הביטחוני בצורה שונה. בג'ונגל של המזרח התיכון אין מקום לפייסנות.
ב- 21 בדצמבר 2016, מסרתי לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו מסמך מפורט שבו הזהרתי מפני התעצמות חמאס והצגתי את התרחיש שצפוי לקרות.
לצערי, כל ההערכות שהופיעו במסמך התממשו במלואן בשבעה באוקטובר.
הטבח שהתרחש וקריסת הקונספציה מחייבים אותנו לאמץ תפיסת ביטחון חדשה לחלוטין, שבמסגרתה נחליף את כל מושגי היסוד שהורגלנו אליהם. במקום הכלה - הכרעה. במקום הסדר מדיני - גביית מחיר. במקום מכה פרופורציונלית - מכה מוחצת. במקום דחייה - מכה מקדימה.
ראינו שכאשר דחינו את ההכרעה מול האויב בסוף זה 'התפוצץ לנו בפנים' ביתר שאת.
צריך להבין שחמאס של שנת 2016 זה לא חמאס מודל 2023, וחיזבאללה של 2016 זה לא חיזבאללה מודל 2023, ובטח שאיראן של שנת 2016 זה לא אותה איראן של 2023. לכן גם היום אסור לדחות את ההכרעה מול איראן. ככל שנקדים, כך נטיב את מצבנו.
מבחינה גיאופוליטית, העיתוי האופטימלי הוא עכשיו, עד ה-20 בינואר 2025.
אני קורא לממשלת ישראל לקבל כבר היום החלטה נכונה ואמיצה.
ואני מדגיש - למדינת ישראל ישנה יכולת להכריע את איראן ולחסל את תכנית הגרעין שלה.
הכותב הינו חבר הכנסת ויושב ראש מפלגת ישראל ביתנו