ב-7 באוקטובר, יום שבת הארור, התעוררנו אני, אשתי וארבעת ילדי, כמו כל תושבי שדרות, למטח טילים לא שגרתי. משהו אמר לי שהגרוע מכל עוד לפנינו, ולצערי צדקתי. חמושים של חמאס פרצו לעיר שלי, למקום הבטוח שלי ותקפו אותנו באכזריות, איבדנו תושבים אהובים, מכרים וקרובים רבים.
ישבנו בממ"ד במשך שעות רבות, לקול הצבע אדום, מטחי הקסאמים, פיצוצים נוראיים והדי תקיפות, קריאות בערבית וצרורות ירי. הייתה בי תחושת פחד שלא חוויתי מעולם, הפחד על החיים שלי ,של אשתיי ושל ילדיי. מאותו הרגע הכל השתנה, ברגע שהיה אפשר, מבלי לחשוב פעמיים , אספתי את אשתי והילדים, נעלתי את הבית, סגרתי את העסק שלי, "קייטרינג יהלי", וברחנו מהעיר.
פונינו לאילת, ושם אני, אשתי וילדי נמצאים עד עצם היום הזה. בחודש האחרון נאלצתי לחזור ולנסות להציל את העסק שלי, העסק אותו בניתי בשתי ידיי בעבודה קשה ועשייה מרובת שנים. העסק שלי כיום בקריסה, ואני פועל לילה ויום כדי להצילו, תחת אש, ובאופן יומיומי, בזמן שהמשפחה שלי נשארה באילת הרחוקה.
מלבד הקשיים של הפרנסה, אנחנו מתמודדים עם קשיים נוספים שעלו בנו בגלל אירוע 7 באוקטובר. אני ומשפחתי סובלים מחרדות קשות, שמתבטאות אצלנו במגוון דרכים. אנחנו סובלים מקשיי שינה, מתעוררים בבהלה בגלל סיוטים, מתקשים לאכול , מרגישים דרוכים. הילדים לא רגועים, מפחדים ללכת למסגרות, מפחדים להישאר לבד. אנחנו כמשפחה מנסים להתחזק ביחד, וזה תהליך לא פשוט.
כולי תקווה שאוכל להציל את העסק שבניתי בעבודה קשה, ושאצליח להחזיר את תחושת הביטחון למשפחתי.