אין דרך קלה להגיד את זה, אבל בית המשפט העליון - מוסד שגם כך נמצא תחת מתקפה קשה מאז שנות כהונתו של דניאל פרידמן כשר המשפטים, מגמה שהמשיכה בימי איילת שקד, ומיותר לציין שגם בתקופת יריב לוין - פשוט מנותק. אחרת אין שום סיבה הגיונית, או כזו שמניחה את הדעת, שיכולה להסביר לנו מדוע עד לכתיבת שורות אלה נשיאת העליון בדימוס, אסתר חיות, לא דיברה אל הציבור בעניין הטיוטה שהודלפה. גם פסק הדין החשוב למדי שפרסמו היום (חמישי) השופטים, ומאפשר לזוגות חד-מיניים לאמץ ילדים - אגב, יופי של דרך לשנות את נושא השיחה - לא פוטר אותם מלהתייצב מול הציבור ולהסביר מה בדיוק קורה אצלם בבית.
ההודעה הלקונית שיצאה אמש מהנהלת בתי המשפט - חוץ מלהוכיח שהמהפכה המשפטית חזרה לחיינו, ובגדול - לא ממש עושה חסד עם שופטי העליון. הם לא מבינים שעכשיו, בדומה ללינקולן בשעתו, הגיעה שעתם לנאום "House Divided" משלהם. הבית בוער.
אילו שר המשפטים יריב לוין היה פחות ציניקן, הוא היה ממנה את יצחק עמית לנשיא העליון לפי מסורת הסניוריטי, כפי ששמרן אמיתי אמור לעשות. לו עמית היה הנשיא, לבית המשפט העליון היה היום נשיא שיכול להחזיק את הבית, למצוא את המדליף ולסלק אותו - פשוטו כמשמעו - מבית המשפט העליון. אבל בישראל הכל הפוך: המדליף הוא הגיבור, התקשורת היא אויבת העם, והכל מותר לפוליטיקאים.
ושוב, חשוב להדגיש שמי שבא בטענות אל התקשורת ועמית סגל לוקה בצביעות. אילו הטיוטה היתה מגיעה לידיי, בהחלט הייתי מפרסם אותה. מי ששגה כאן הוא מי ששבר את האמינות והסולידריות בין השופטים. או כפי ששופט בדימוס אמר לי: למה שאני אכתוב טיוטת פסק דין אם אני יודע שהיא תפורסם אצלך?
ולסיום, מילה על הטיעון המשונה שלפיו השופטים צריכים לשנות את הפסיקה בגלל המלחמה. מי שמבקש "לתקן את מערכת המשפט" ושאר ביטויים מכובסים - צריך לדרוש שבית המשפט יפסוק לפי הדין והצדק, ובעיקר לפי האמת. המלחמה לא אמורה לשנות את זה.