שימו רגע הכל בצד ותפתחו גוגל. חפשו "אוקראינה+רוסיה+דלק". לא הגעתם לתוצאות? גגלו "זלנסקי+פוטין+הומניטרי". שוב לא מצאתם כלום? אולי תיעזרו בחברים דוברי רוסית או אוקראינית. בכל זאת לא מצאתם כלום? הגיוני בסך הכל. מדוע הגיוני? כי לאחר המלחמה האכזרית שרוסיה פתחה נגד אוקראינה לפני 634 (!) ימים, איש לא ציפה וגם לא מצפה שנשיא אוקראינה זלנסקי יעביר סיוע הומניטרי, מי שתייה, אוהלים, תרופות ודלק לרוסים שמעבר לגבול - כי הוא נמצא תחת מתקפה, כי הוא מגן על תושבי אוקראינה מתוקפנות חיצונית.
אבל מישראל, בכל זאת, מצפים להעביר ציוד הומניטרי לאויביה, אותם אויבים שפרצו את הגדר ב-7 באוקטובר וטבחו בתושבי הדרום ובמבלים במסיבת הטבע. כאן חשוב להזכיר שלא רק לוחמי נוחבה וגי'האד אסלאמי חדרו לישראל, אלא גם אזרחים עזתים "תמימים" שהתלהבו למראה האפשרויות הפרושות בפניהם והצטרפו לחגיגת הטרור.
והרי גם אותו בחור עזתי "על אזרחי", שסחב מכשיר "תמי 4" מאחד הקיבוצים על אופנוע וחצה את הגבול בחזרה לביתו בעזה, שייך לקבוצת "האזרחים" שהעולם מבקש מישראל להתחשב בה. גם ה"אזרחים" העזתים שגנבו טרקטור מאחד מהקיבוצים אינם בדיוק לוחמי קומנדו, וגם עליהם ישראל מתבקשת לחוס כשהיא פועלת בסמטאות הצפופות של ערי הרצועה. גם על אזרחים שחטפו ישראלים.
אז נכון, לא כל תושבי עזה הם טרוריסטים, אבל אסור לשכוח שני דברים: ראשית, מאות אזרחים עזתים נטלו חלק פעיל בשבת השחורה; ושנית, עשרות אלפי נשים הן אימהות או רעיות של מחבלים. וגם בהן ישראל מתבקשת להתחשב.
גמישות מסוכנת ומזיקה
אם קבינט המלחמה קבע שדלק הוא קו אדום - מדוע כל קו אדום שישראל משרטטת הופך להיות בסיס לשינויים? במערכת הביטחון מתחילים להכין את הקרקע לאכזבה מעסקת החטופים, שמתקרבת ומתרחקת ושוב מתקרבת מדי יום. "קבענו קו אדום", אומרים שם בכירים שמעורים במגעים, "אבל אנחנו מבינים שייתכן מאוד כי לא תהיה ברירה וניאלץ להתפשר על פחות ממה שרצינו". בשלב הזה הדברים נאמרים בשיחות סגורות, אבל כולם מבינים לאן זה הולך. וזה רע מאוד. כי גם האויב מבין את זה היטב, ויידע ללחוץ על כל הכפתורים הרגישים בחברה הישראלית.
הבעיה כאן היא לא הדרישה של העולם - הוא יכול לדרוש עד מחרתיים - וברור שגם אם ישראל זקוקה לתמיכתה של ארה"ב, היא לא חייבת לקבל כל דרישה שלה. הבעיה היא שלמנהיגים בישראל אין עמוד שדרה. בישראל יודעים שהדלק שייכנס לרצועה אולי יגיע, בחלקו, גם להפעלת משאבות המים ומתקני הביוב בעזה, אבל מבינים שאין שום דרך למנוע מחמאס לשים עליו יד. והמשמעות היא עוד חמצן למנהרות, ועוד חמצן לטרור שמתפוצץ לחיילים שלנו בפנים יום-יום.
ולכן אסור להתפשר. העסקה הראשונה תקבע רף שתשפיע על השלבים הבאים של הלחימה, ושל המאמץ להחזיר את החטופים הביתה. אם נתניהו, גלנט וגנץ ימשיכו להתגמש, אפשר להתחיל להכין את המשפחות לכך שגורל יקיריהן יהיה דומה לזה של רון ארד.
הכותב הוא סגן העורך הראשי וראש מערכת החדשות של וואלה