עסקים כרגיל, אבל לא: נתניהו מחזל"ש בכל הכוח, רק שעסקת הטיעון עוד מרחפת באוויר

במשך קרוב לשבועיים, היום שאחרי היה נראה קרוב מתמיד: היורשים הפוטנציאליים נערכו להתמודדות, עם חלומות והבטחות ליו"ר חדש שיצליח לפרק את הקואליציה ולהחזיר את הליכוד לשלטון. שש המלים בסרטון הקפיאו, לפחות לעת עתה, את קרבות הירושה ואת כל התסריטים והתרחישים.

כעבור יממה, בערך באותה שעה, נתניהו שיחרר סרטון נוסף, הפעם על הקורונה, שבו תקף את כוונת הממשלה להפסיק את מדיניות הבידודים והאשים את בנט ולפיד בהדבקה המונית והפקרת הילדים. הסרטון נועד לבשר, למי שפספס, על שובו לתפקיד ראש האופוזיציה: הביקורת הוטחה החוצה, אבל המסר נועד גם פנימה, להבהיר לבכירי מפלגתו שנגמר האירוע, עסקים כרגיל.

בשיחות עם ליכודניקים בשבוע האחרון נתניהו דיבר בלהט על חזרה לסדר יום פרלמנטרי קשוח, כולל פיליבסטרים אימתניים ודיוני 40 חתימות בהשתתפות ראש הממשלה, במטרה להלחיץ ולהרחיב את הסדקים בקואליציה ובעיקר את המתיחות בין דופן ימין לבין רע"מ. וגם - על לצאת לרחוב ולשטח.

לפני כשבועיים, בשיא הדרמה סביב המגעים להסדר טיעון, אלפי מפגיני ימין יצאו ל100 צמתים וגשרים ברחבי הארץ, תחת הכותרת "ישראל בסכנה - רוצים מדינה יהודית", ובעוד כשבועיים מתוכנן סבב צמתים וגשרים נוסף. בסוף החורף, כך נתניהו אמר למי שאמר, הוא שוקל להצטרף למחאה, ולעבור למתכונת של הפגנות גדולות בראשותו.

בניגוד להערכה הרווחת, שלפיה פרישה שלו תביא לפירוק ממשלת הרק לא ביבי, יש בסביבתו מי שסבור שדווקא אם יחזור "בכל הכוח" ויבינו שהוא כאן כדי להישאר, הלחץ יצליח להבקיע את דפנות הקואליציה ולאתר בודדים שיפוררו אותה מבפנים. רק שמה שנתניהו לא אמר בסרטוני החזל"ש עשוי להקשות על המאמץ הזה: הוא לא הוריד מהפרק עסקת טיעון, ורק הכחיש שהסכים להטלת קלון. בכך, סימן את נקודת הפתיחה למו"מ עם היועמ"ש הבא. בחודשים הקרובים, כל מפגני הכוח שלו ילוו בסימן שאלה שירחף באוויר והאתגר המרכזי שלו ושל תומכיו יהיה "ללכת עם ולהרגיש בלי", בידיעה שעסקה ופרישה הן תרחיש ריאלי וממשי.

בשלב הראשון, לכל הפחות, הישארותו של נתניהו משרה על המערכת הפוליטית, על כל צדדיה, שקט תעשייתי. מלחמות הירושה בליכוד, שהגיחו לקדמת הבמה לאור הדיווחים על העסקה, חזרו כמו שד לבקבוק ברגע שהיא ירדה מהפרק, ויחד עמם גם האיום החיצוני היחיד על בנט ולפיד - האפשרות לממשלת ימין חלופית בכנסת הזו, (שקודמה בלהט פומבי ע"י דוד ביטן, כחלק מקמפיין התמיכה שלו בישראל כץ).

חלק מהיורשים הנמרצים, כמו כץ, מירי רגב ואמיר אוחנה, שלא חיכו לעסקה ואצו רצו לאולפנים כדי להצהיר על כוונות, מיהרו אחר כך לברך ולהודות לנתניהו על החלטתו להמשיך ולהנהיג, אך בליכוד מספרים שבקיסריה הם כבר סומנו כמי שמיהרו לתפור חליפות. בכל מקרה, חוץ מיולי אדלשטיין, אף אחד מהיורשים לא מתכוון להתמודד מול נתניהו וכולם ממתינים לעידן שאחריו. כל עוד אין עסקה, הם יצטרכו להמשיך לחכות.

נתניהו עצמו היה כנראה שמח לקיים פריימריז כבר מחר, ולבסס באמצעותם את שליטתו ואחיזתו במפלגה עד שיתברר גורלו המשפטי. מאז איבוד השלטון, וגם בחודשים האחרונים, במקביל למגעים המשפטיים, הוא ניסה לקדם את הקדמת הפריימריז, והוא נתקל בהתנגדות של יו"ר המרכז חיים כץ, ושל בכירים אחרים כמו ישראל כץ וניר ברקת שרוצים לדחות את הבחירות הבאות ככל האפשר.

כעת, כשגלוי בפני כולם שהוא גם חותר במקביל לעסקה, היכולת שלו לכפות שינויי חוקה או מהלכים הולכת ומצטמצמת. מצד שני, לא בטוח שנתניהו צריך פריימריז בשביל להפגין שרירים פנימיים: מיזם גיוס ההמונים של ינון מגל, שנועד לשכנע אותו לא לקחת את עסקת הטיעון, גייס קרוב לארבעה מיליון שקל. חוקית, נתניהו כנראה לא יכול להשתמש בכספים האלה אבל פוליטית זהו סכום מהדהד ויקר ערך, שלפי בכירים בליכוד משקף את הסנטימנט של המתפקדים והבוחרים בשטח. "העוצמות שלו בליכוד ובציבור גוברות אפילו על אלה של בגין", אמר אחד מהם. "כל אחד אחר היה הופך להיות ברווז צולע, אבל לא הוא. הוא רק הפך חזק יותר", הוסיף אחר.

רק שהמגעים עם היועמ"ש, גם אם לא הבשילו, חשפו שהוא מחפש את הדרך הפוליטית-משפטית החוצה. והקואליציות ההיפותטיות שקמו בחסותם, חיזקו את הטענה שהוא זה שמפריד בין הליכוד לשלטון. לכן, יש בליכוד גם מי שסבורים שעם תום החגיגות הביביסטיות על קריסת העסקה, הליכודניקים ישובו להריח את הסוף.