בוקר טוב וברוכים הבאים לכל שוחרי זכויות האדם החדשים בישראל ולדואגים והחרדים לזכויות חשודים. אנו שמחים שלפתע שמתם לב כי בישראל נעשה שימוש לרעה במעצרים. חבל שלא הצטרפתם אל עמיתיי ואליי, כשכתבנו ושידרנו על הרעה החולה הזאת, שעה שבמרכז תחקירנו עמדו אנשים מסכנים, פשוטים, חסרי כל וחסרי מעמד. לא היה להם לאותם אנשים, יועצי תקשורת שיושבים באולם הדיונים, וגם לא עורכי דין מהליגה הראשונה; אבל עזבו, אנחנו לא כועסים, העיקר שהגעתם, טוב מאוחר מלעולם לא. אנחנו בטוחים כי העובדה שנזעקתם לא קשורה לכך שהנאשם המדובר, שלשיטתכם נפגע ממעצר של אחר, הוא בנימין נתניהו.
תרבות המעצרים בישראל היא רעה חולה. ישנה אינפלציה של מעצרי ימים, וככלל בתי משפט קלים מאד על ההדק באישור ימי מעצר. ברוב המקרים אין הצדקה אמיתית שלא להסתפק בחלופת מעצר בבית תחת תנאים מגבילים ואזיק אלקטרוני. החריגים, שבהם מעצר ימים מתחייב, הם כמובן אותם מקרים שבהם יש חשש אמיתי לסכנה לציבור או לבריחה מאימת הדין. באשר לעילת שיבוש החקירה, לרוב נעשה בה שימוש מאולץ ומניפולטיבי. החריגים לכך הם אותם מקרים שבהם המעצר הממושך מתבקש לאור הנסיבות המיוחדות של התיק, למשל מקרה משה חוגג של הימים האחרונים. לחוקרים יש סיבה טובה להניח שאם בשלבים האלה של החקירה, חוגג יהיה מחוץ למעצר הוא יגיע לנשים שיש פוטנציאל גבוה מאד שירצו להגיש עדות בעניינו. זו לא הערכה של החוקרים; יש להם על מה להתבסס מחומר החקירה שבידיהם.
זה לא המקרה של תיק 4000. כתבתי כבר כמה פעמים, ואגיד גם עכשיו כי המעצרים בתיק הזה היו לא מידתיים, מוגזמים, לא מוצדקים, ובלי ספק המשטרה והרשות לניירות ערך היו יכולות להסתפק אז בחלופות מעצר. האם החוקרים השתמשו בכלי המעצר כדי להפעיל לחץ על ניר חפץ? ברור שכן. האם זה פסול? בוודאי שזה פסול. מעצר לא נועד להפעיל לחץ על נחקר, הוא נועד לאפשר פעולות חקירה. ואחרי שאמרתי את כל זה, אטען מיד שסיפור ה"התעללות הנפשית" בחפץ, יצא מכל פרופורציה.
כדי שאני לא אהיה זה שבחר את הדוגמאות, נעבור יחדיו על ההודעות העיקריות שהוציא אתמול מבית המשפט יועץ התקשורת של בנימין נתניהו. זה החל עם הסרטון הבא שהוקרן באולם הדיונים:
חוקר: "הפצצה שתחטוף ביום יומיים הקרובים תזעזע את עולמך. אתה לא לוקח בחשבון את היכולות שלנו, או את מה שאנחנו יכולים לעשות. אנחנו 433, שיטות החקירה שלנו הכי דומות לשב"כ. כל מה שאתה מדמיין שיכול להיות - יהיה. אני לא מרמה אותך ניר. הילדים שלך לא ירצו להיות בקשר איתך - גם לא אשתך. ההשלכות מעבר לכלא ולתקשורת - התא המשפחתי שלך בסכנה".
הטקסט הזה, שנאמר כמובן בהקשר לעניינים פרטיים הנוגעים לחפץ שחל עליהם צו איסור פרסום, הוא טקסט רע, לא אתי, ואין שאלה שהחוקר שהוציא את המלים הללו מפיו צריך לקבל כאפה משמעתית ממפקדיו. מה יש בטקסט הזה? הפעלת לחץ נפשי לשיתוף פעולה כשהנחקר נמצא בתנאי מעצר. בדיוק הרעה החולה והמוכרת שהזכרתי. מה אין בטקסט הזה? אין בו שתילת גרסה, אין בו הכוונה לפרט מסוים שהוא צריך להעיד עליו. שום דבר בסגנון הזה.
חוקר: "המצב המנטלי שלך יקרוס ממה שיקרה כאן בימים הקרובים. אתה לא תהיה נוכח בסיום התואר של הבת שלך - וזה יקרה, אני אומר לך שזה יקרה. אתה עומד בפני סכנה קיומית לתא המשפחתי שלך".
גם כאן מדובר בטקסט מגעיל, דוחה, תוך ניצול העובדה שחפץ נמצא במעצר. אין בטקסט הזה שום עיצוב גרסה ושום שתילת מידע. יש בו הפעלת לחץ נפשי כדי שחפץ ישתף פעולה.
חפץ בבית המשפט: "חוקר שמעולם לא הכרתי ולא ראיתי אותו אחר כך, התקשר בסלולרי לאשתי, מול העיניים שלי, ואמר שעומדים לשחרר אותי ומחר אני בבית. אמרתי לחוקר למה אתם משחקים ברגשות של המשפחה שלי? תעזבו את המשפחה. זה חתיכת מהלך מנוול. אחרי התרגיל הזה האריכו לי את המעצר בשמונה ימים".
בהנחה שהפרשנות של חפץ למה שאירע שם נכונה, האם המניפולציה הרגשית הזאת לגיטימית? כבר אומר שלא הייתי רוצה שהיא תיעשה לאף אחד מקרוביי, זה נורא, אבל בואו נזכיר שחקירה היא לא גן שעשועים. ובאשר לעובדה שהכול קורה כשהנחקר במעצר? זה מחזיר אותנו לחטא הקדמון - מעצרים מיותרים שמאפשרים את המניפולציות הזולות הללו; כמו למשל כשהחוקר מספר לחפץ בזמן חקירתו כי החוקר הראשי בחקירות ראש הממשלה בחופשה משפחתית, ומוסיף: "הוא שם ואתה כאן".
הלאה: חפץ: "במעצר שמו אותי בכלוב מטונף כמו כלוב של קופים. בהתחלה הכניסו כל מיני עצירים לבושים בכתום שדיברו ערבית, אחר כך הכניסו את העזתיים. אחד מהם זיהה אותי עם נתניהו. הם התחילו לצעוק נתניהו! נתניהו! ושיקשקו באזיקים. זה, יחד עם האירועים הנוספים שקרו בתא, חשבתי שאני בסכנה, שלא אצא מזה בחיים".
ועל זה, במחילה, מר חפץ, תרשה לי רגע לומר: Give me a break. אנחנו מבינים שלא היה לך נעים בתא המעצר. זה הגיוני. תא מעצר הוא מקום לא נעים. המחשבה ש"לא תצא מזה בחיים", היא מחשבה סובייקטיבית שלך. אם ראש הממשלה שאותו שירתת בנאמנות רבה כל כך, היה משנה רק במקצת את תנאי המעצר בישראל בשנות שלטונו הרבות, אולי חוויית השירות שלך הייתה שונה. הסיבה שהנושא לא עניין אותו, היא שאנשים רגילים, פשוטים, חסרי זכויות, לא ממש עניינו אותו. מן הסתם הוא לא שיער, שיום אחד את התנאים הללו ייאלץ לחוות מקורב שלו שבדיוק מתלבט אם לחתום או לא על הסכם עד מדינה.
חפץ: "הוציאו אותי מהמיטה בשש בבוקר לחדר החקירות. לא אכלתי עד ליום שאחרי".
אם חפץ הורעב במשך יום שלם זה כמובן לא בסדר, אבל המשך הציטוט נשמע קצת אחרת: "כל מה שאכלתי בלהב 433 זה רק סנדוויצ'ים משולשים מהמכונה".
כן, לא נשמע לי חוויה קולינרית מרנינה, אבל נראה לי אפעס שרבים מהקוראים של הטקסט, וגם אני, חיים לעתים על הג'אנק מהסוג המזעזע הזה, לעתים גם שבוע. סנדוויצ'ים מהמכונה? מבאס אין מה להגיד. המשך הציטוט הזכיר לי קצת את השירות הצבאי:
"במעצר שמו לי חמש פרוסות לחם עם ריבה ושוקולד - ככה במשך השבוע - לא אכלתי דבר פרט למה שתיארתי. תזונה לא מתקבלת על הדעת. בלי סכו"ם שמתי את האוכל על הברכיים ואכלתי".
אני משתדל שהמאמר הזה לא ילעג לאף אחת מטענות חפץ, כי באמת אין כוונה כזאת. העניין הוא פשוט: חפץ חווה את כל מה שעצור בישראל חווה. מעצר זו חוויה נוראית, וכאמור לדעתי גם נבע בתיק 4000 מהמניעים הלא נכונים; ועם זאת, לבוא ולספר בבית משפט על הריבה והשוקולד למריחה ועל זה ששמת את האוכל על הברכיים. בחייאת חפץ, לאיזה שירות בדיוק ציפית שם?
"ביקשתי טיפול רפואי לפצעים, החוקרים אמרו שאין בלהב רופא, רק בשב"ס, וכשהביאו אותי לשב"ס אחרי חצות, כבר לא היה רופא. המשחק בין השב"ס למשטרה היה מתואם".
ובכן, פה, במחילה, אני חושב שהפרשנות שחפץ נותן לטיפול הרפואי הכושל שקיבל הוא מחורטט. את הטענות הללו על טיפול רפואי לא ראוי במעצרים, אני שומע מחשודים ועצורים יותר מעשרים שנה בהן אני מסקר את המערכת. מדינת ישראל לא עושה כלום בנדון, כי לאף אחד לא אכפת מעצורים. להעלות טענה מגוחכת על כך שהשב"ס עשה יד אחת עם המשטרה כדי למנוע מחפץ טיפול רפואי, זו טענה מגוחכת ולא אמינה, ועם זאת מובנת לאור נסיבותיו הנפשיות של חפץ שעבר את החוויה הזאת.
אחר כך הגיע השלב שבן צור הקריא לחפץ מחוק המעצרים:
"האם התנאי לתברואה הולמת התקיים? לא.
האם התנאי למזון התקיים? לא.
התנאי לטיפול רפואי התקיים? לא".
נפלא, בן צור, עכשיו גש ללקוח שלך ותיתן לו על הראש מדוע הזניח במשך 12 שנות שלטונו את בתי המעצר בישראל.
לסיכום, החטא הקדמון בתיק הזה, כמו בעשרות אלפי תיקים אחרים, היה השימוש המיותר במעצר. ברור לחלוטין כי חוקרים בישראל משתמשים בכלי המעצר כדי לשבור נפשית את החשודים. זה פסול, אך אין בכך חדש. כשחפץ היה במעצר, עשו החוקרים את השימוש המכוער באותה מקורבת והגבירו עליו את הלחץ הנפשי. זה לא ראוי, אבל לא קרוב אפילו לסטנדרט שהפסיקה הישראלית מציבה לפסילת עדות, או פסילת ראיה. החוקרים לא לחצו את חפץ לגרסה ספציפית, ובעדותו המפורטת הבהיר ונימק, חזור והבהר, שלא הלחצים הללו הם שגרמו לו בסופו של יום לחתום על הסכם עד מדינה.
יותר מזה, חפץ הבהיר בבית המשפט כי לו יש סתירה בין הגרסה שמסר לפני החתימה על הסכם עד מדינה, לבין הגרסה שנתן אחרי, יש לבכר את האחרונה, שהיא גרסת האמת. יבואו ויטענו לוחמי נתניהו הנאמנים כי האמירה הזאת של חפץ נובעת מהמחויבות שלו לעמוד בתנאי הסכם עד המדינה. התשובה להם היא פשוטה: ממילא החוק מחייב סיוע לעדות עד מדינה; כלומר, ממילא אי אפשר להרשיע את נתניהו רק על סמך עדות חפץ (אגב, לשם הדיוק, עבירת השוחד מוחרגת בחוק, כלומר שדווקא בה עד מדינה לא צריך סיוע, אבל בפרקטיקה אין הרשעות בתיקי שוחד רק על סמך עדות עד מדינה).
ועכשיו לפרופורציות: כן החוקרים מעדו באותו איום ספציפי נקודתי כלפי חפץ, אבל לקרוא להם "פושעים", כפי שחלק מעמיתיי מכנים אותם? הם שתלו ידיעה? שתלו גרסה? התשובה היא שלילית; הם ניסו לעשות מניפולציה רגשית רעה ומכוערת. כמה צביעות יש אצל אלה שקוראים לחוקרים "פושעים"? עמד השר לביטחון נתניהו לשעבר, שמו הוא אמיר אוחנה, והשתין מהמקפצה על צו איסור הפרסום, ירק על פרטיותו של חפץ מול כל מדינת ישראל. הסיבה שרוב הציבור בישראל נחשף לפרטים על מה שקרה שם, זה אותו נאום של אוחנה. אז הוא ושכמותו, בוכים עכשיו על פרטיותו של חפץ? כמה צביעות.
אם נסכם, מה שיצא אתמול מבית המשפט חשוב מאד - תרבות המעצרים בישראל רעה, השימוש בכלי המעצר הוא פסול, התנאים במעצרים בישראל לא אנושיים. אם היינו צריכים את חפץ בשביל להניע מהלכים בתחום הזה, מה טוב. בין זה לבין עדותו הדרמטית על מה שהתרחש בלשכת נתניהו בין השנים 2009-2017 - אין כלום, זולת הרעשה מניפולטיבית ומתוכננת היטב.