בימים האחרונים נשאלת רבות השאלה: מדוע בכלל אנחנו העיתונאים מסקרים בכזאת אינטנסיביות את פרשת חטיפתו של איתן בירן בן השש, הניצול היחיד מאסון הרכבל המזעזע? הרי בסוף מדובר בסכסוך בין שתי משפחות על משמורת, עניין פרטי כביכול, שהעיסוק התקשורתי בו עשוי לגרום נזק בלתי הפיך לאיתן. ככלל, הצדק עם התמהים. דפי העיתונות אינם המקום שבו צריך להתנהל דיון כזה. אלא שיש שתי סיבות עיקריות הכרוכות זו בזו, מדוע במקרה זה לתקשורת לא היתה ברירה, אלא להיכנס לעובי הקורה. לא, לא רק משום ש"הסיפור מעניין". אם זו היתה הסיבה היחידה, אני לפחות, הייתי עושה הכל כדי להתרחק מסיקור הפרשה (זכותכם להיות ספקנים).
הסיבה הראשונה היא האירוע התקשורתי שהתרחש חודשיים וחצי לאחר האסון המזוויע בעיירה סטרזה באיטליה - שקיפח את חייהם של עמית וטל בירן, בנם תום, סבה של טל יצחק (איזי) כהן ורעייתו ברברה קונינסקי. בסיקור של האסון הנורא עצמו, התקשורת הישראלית לא חיפשה קונפליקטים. הוא הרי התרחש במדינה זרה, כך שאפילו לא היה עניין לעיתונאים הישראלים לנתב את הסיקור לחיפוש אחר האחראים, לקריאה לוועדות חקירה וכדומה. מי שמן הסתם עשה זאת ובאינטנסיביות היתה התקשורת האיטלקית, שהישראלית מדי פעם ציטטה. העיתונות הישראלית למודת סיקור אסונות, התמקדה הפעם, מטבע הדברים, באבל של שתי המשפחות ובסיפורן קורע הלב.
אלא שאז, ב-11 באוגוסט 2021, הכל השתנה. התברר שמשפחת פלג לא הסתפקה בשכירת עורכי דין לענייני משפחה, אלא שכרה גם אסטרטג תקשורתי. באותו יום רע באוגוסט, כינסו בני משפחת פלג מסיבת עיתונאים, בה הכריזו מלחמה על האפוטרופסות שבית המשפט האיטלקי נתן לאיה בירן, אחותו של עמית המנוח, על אחיינה בן השש.
מסיבת העיתונאים הזאת היא העצה הרעה ביותר שניתנה למשפחת פלג, ובדיעבד גרמה לה נזק גדול. לא מדובר פה בקמפיין בחירות, ואפילו לא במשפט פלילי של פוליטיקאי. נכון, ההזדהות האינטואיטיבית הראשונית של חלק מהצופים באותה מסיבת עיתונאים היתה עם אבלה של גלי פלג, אחותה של טל המנוחה, ודאגתה הכנה לגורלו של איתן. גם מימון המונים יצא מאותה מסיבת עיתונאים. העניין הוא שכלי העבודה של יועצי תקשורת ושל משפטנים הם גרזנים וחרבות, ולא כלי ניתוח עדינים. אלו לא כלים שמתאימים לעיסוק בגורלו של קטין בן שש, ועוד תחת טראומה בלתי נתפסת. המסר העיקרי במסיבת העיתונאים המדוברת היה שאיתן מוחזק על ידי דמון באיטליה בדמות דודה רעה שכלל לא הכירה אותו (היום כבר ברור שזאת טענה מופרכת). כך עובדים אסטרטגים תקשורתיים מחודדי ניבים; כך גם עובדים עורכי דין. הם מכירים היאבקות חופשית, לא טיפול בילדים מוכי טראומה.
האם התקשורת היתה יכולה להתעלם ממסיבת העיתונאים הזאת? לא באמת. האסון היה עדיין טרי, וברור שכולם התעניינו בגורלו של איתן. מעבר לזה, אם צד אחד משמיץ את הצד השני, והרגע ממש שידרנו את זה, אז גם צריך לשמוע את הצד השני, לא? והנה, הסיפור כבר באוויר.
מרגע זה, כבר לא היתה לתקשורת ברירה אמיתית. נכפה עליה לצלול לסיפור, מי שעוד היסס, אחרי חודש כבר חדל מכך. ב-14 לספטמבר איתן נחטף מאפוטרופסית החוקית שלו איה בירן על ידי סבו מצד אמו שמואל פלג - והובא לישראל. לא במקרה לא קראתם בפסקה האחרונה את המלים "לכאורה", או "לפי החשד". עיתונאי שעושה את עבודתו בפרשה, לא צריך לכבס את מילותיו. די בעובדות הידועות שאינן מוכחשות על ידי הצד השני, כדי להבין שאיתן נחטף. זה פשוט. היתה החלטה ברורה של בית המשפט האיטלקי שפלג היה מודע לה (שלא לומר שותף לה), לפיה איה בירן היא האפוטרופסית של איתן; היתה גם הערת מסע כתובה בדרכונו של איתן כי אינו יכול לעבור גבול ללא האפוטרופוס שלו. היה גם את אי-הציות של פלג להחזיר את דרכונו של איתן לדודתו. פלג חצה את הגבול לשוויץ ושכר טיסה פרטית. מה כל אלה אם לא חטיפה. ומכיוון שהתקשורת כבר בסיפור הזה, גם אם מלכתחילה היה אולי עדיף שלא תהיה, היא חייבת לספר את הסיפור האמיתי ולא בשם האיזון המלאכותי לא להגיד כלום; כי מה לעשות, יש מה להגיד פה.
זה מוביל אותנו לסיבה השניה שבגינה התקשורת חייבת להיות בפרשה הזאת על המשמר. גם במהלך מסיבת העיתונאים, וגם בריאיונות של הסב והסבתא, הודגשו המוטיבים הלאומיים והדתיים בסיפור. איתן, כך מסתבר, היה אמור להתחיל בימים אלה את לימודיו באיטליה בבית ספר שמנוהל על ידי נזירות קתוליות. דודתו גלי, סבו וסבתו, הדגישו בריאיונות שהם רוצים שיגדל כילד יהודי וישראלי. היה ברור שלמסר הזה יש פוטנציאל סנטימנטלי נפיץ בציבור. ואכן, ברשתות החברתיות גאולת הילד ממנזר הנזירות תפסה נפח רחב. ייאמר לזכותם של כלי התקשורת, גם אלה המזוהים כימניים, שלא נגררו לשיח הזה, לפחות לעת עתה. גם הפוליטיקאים התרחקו מהעיסוק בפרשה כמו מאש; אפילו איתמר בן גביר לא התפתה. שלא כדרכה בשנים האחרונות, תקשורת המיינסטרים לא נגררה לגו'נגל ברשתות החברתיות. כל עיתונאי שבדק מעט את הפרטים הבסיסיים בפרשה הבין היטב שההורים, טל ועמית, כבר רשמו את הילד לאותו בית הספר - זה שמנוהל על ידי נזירות. תאהבו את זה או לא, אם ההורים רצו שילמד שם, הרי שהפרט הזה רק מחזק את הקייס של משפחת בירן, ולא את זה של משפחת פלג.
לפני קצת יותר מ-60 שנה, זעזעה את מדינת ישראל פרשת יוסלה שוחמכר, ילד שנחטף לחו"ל על ידי סבו החרדי שחשש לחינוך החילוני שיקבל מהוריו. הפרשה הזאת, שטופלה בין השאר על ידי המוסד לא פחות, הפכה לאבן דרך ביחסי חרדים-חילוניים בישראל. אין שום סיבה בעולם שסיפורו של איתן, הניצול היחיד מאסון הרכבל הנורא, יהפוך לעוד פלטפורמה של מאבק שבטי בחברה הישראלית. הוא עבר מספיק. אחד מתפקידיה של התקשורת בפרשה הזאת הוא לוודא שזה לא יקרה.