השנה החדשה של ראש הממשלה נפתלי בנט דווקא נפתחה בבשורות טובות: אחרי שבועות של תחלואה גואה ומספרים מפחידים, סטטיסטיקאי הקורונה הכריזו באופטימיות זהירה על ירידה במקדם ההדבקה והתייצבות במספר החולים הקשים. הגל הרביעי, ששטף את כל סדר יומו מאז שנכנס למשרד ראש הממשלה לפני כשלושה חודשים, עשה לראשונה סימני רגיעה. אמנם, התורים והכאוס בבדיקות ובבידודים מאותתים שמוקדם עדיין להוציא מהדורה שניה של הספר "איך לנצח את המגפה", אבל נבואות הזעם והתבהלה על סגר בחגים ודחיית פתיחת שנת הלימודים התבדו, ומבצע חיסוני הבוסטר החל לתת את אותותיו. לרגע אחד קטן ונדיר, בנט יכול היה לטפוח לעצמו על השכם.
היו לו עוד כמה מעלות טובות לברך עליהן בפרוס השנה החדשה: התקציב שעבר בקריאה ראשונה בסוף השבוע שעבר, הביקור הראשון אצל הנשיא ביידן בבית הלבן בסוף השבוע שלפני, וההזמנה ההיסטורית למצרים, כאורחו של הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, בשבוע הבא. ומעל הכול, על עצם הגעתו למעמד שמאפשר את כל אלו, כראש ממשלה שעומד בראש מפלגה של 6 מנדטים. אבל את כל החדשות הטובות של ראש השנה, בנט לא הספיק לחגוג: הבריחה מכלא גלבוע ביום שני לפנות בוקר הדיחה את הקורונה מהכותרות, העכירה את ארוחות החג בדיווחים על מחדלים ומהומות, מחסומים ומצודים, והעלאת כוננות בגדה ובעזה. ביורדם למנהרה, זכריה זביידי וחמשת חבריו פתחו עבורו חזית חדשה, והציתו משבר ביטחוני מתגלגל שיכול להפוך לאיום על יסודות כסאו וממשלתו.
בנט ניסה עד כה לשמור על מרחק מאירוע הבריחה, ולבודד את המשבר כאירוע של שירות בתי הסוהר, בהובלת השר לביטחון פנים עמר בר-לב. במהלך כל החג, בדיונים והערכות מצב בלשכת רה"מ, התלבטו מה צריכה להיות מידת המעורבות והנוכחות שלו בזירה, והעדיפו לא להעצים את המתיחות בלהבות בדרג גבוה. גם את ההחלטה על הקדמת ועדת בדיקה ממשלתית לשרשרת המחדלים והכשלים שהתגלו מאז בר-לב יזם והוביל פומבית, ובהודעת לשכתו נכתב שזה היה "בתיאום" עם לשכת ראש הממשלה.
ברקע הדרישה להקמת ועדת חקירה חיצונית לנסיבות מותו של החייל בראל חדריה שמואלי, אצל בנט העדיפו לשחק תפקיד משנה ולא לעורר ביקורת ורגישות ציבורית. אבל ככל שהמצוד אחר המחבלים הנמלטים יתארך ויתרחב, כל חיכוך עלול בן רגע להוביל להסלמה, גם בשטח וגם בממשלה, ויחייב אותו לתפוס את קדמת הבמה.
הקואליציה המורכבת של בנט ולפיד, על שמונה מפלגותיה מימין ומשמאל ומרע"ם, הוקמה תוך כדי מבצע "שומר החומות", והתגברה על הרגשות הלאומיים והלאומניים שהמריאו שחקים אחרי הרקטות על תל אביב והמהומות בערים המעורבות לטובת חזון אזרחי-כלכלי משותף. אבל כל הצתה של גפרור פלסטיני יכולה להצית את הרגשות הללו מחדש, במיוחד סביב נושא טעון וסמלי כמו האסירים הביטחוניים. לכן, הימים והשבועות הקרובים הם בעלי פוטנציאל פוליטי נפיץ.
אם המחבלים ייתפסו מהר, בלי נזק אגבי, לא צפויים זעזועים דרמטיים, אבל אם כוחות הביטחון יישלחו לפשיטות ומעצרים באזורים פלסטיניים מאוכלסים, הדו-קיום בממשלה יעמוד בפני מבחן משמעותי. מנסור עבאס ובכירי רע"ם שמרו בינתיים על שתיקה מפוארת, אבל על התלקחות ביטחונית ממושכת הם יתקשו להבליג, ובליכוד כבר מחממים את המנועים עם סרטונים שמאשימים את הממשלה באפס תגובה והכלה.
בכול הנוגע לאירוע הבריחה עצמו, המתקפות של הליכודניקים על בנט סובלות מחולשה מרכזית: אחרי 12 שנים רצופות של נתניהו בשלטון, שבמחציתן ישב שר משלהם במשרד לביטחון פנים, כל הכישלונות הניהוליים בשב"ס ובטיפול האסירים הביטחוניים רשומים על שמם. כמו האסון במירון, חולשת המשטרה בערים המעורבות, אפילו חאן אל-אחמר: הממשלה בסך הכול מתמודדת עם מחדלים שקיבלה בירושה.
בערב החג, כשהוא עוד התרפק על דפנת הבוסטר והתקציב, הוא העלה בטוויטר עוד סרטון מתקתק בכיכובם של ראשי המפלגות, שאיחלו לשנה טובה ומתוקה, כחלק מהקמפיין הנמשך של האחדות והביחד-נס בחיי עבודת הממשלה. אבל בנט, יותר מכולם, הוא שאחראי עכשיו על שיקום הביטחון האישי וההרתעה, וגם על כך תיבחן מנהיגותו וכהונתו. לאור הסקרים המדשדשים, בהם הוא דורך במקום ולא מצליח לגייס תמיכה חדשה, האתגר הפוליטי המרכזי שלו הוא לשכנע את הציבור שהוא לא רק מנהל מוצלח שיודע להסתדר עם קואליציה מורכבת - אלא גם ראש הממשלה, שמנווט אותה בשעת משבר.