בזמן שראשי חמאס עסוקים בתפעול המערכת שתשלוט בכ-30% משטחי רצועת עזה ונערכים למלחמה הבאה מול ישראל, העזתי הממוצע מתעורר בכל בוקר כשרק דבר אחד מעסיק אותו: מה יאכל וישתה היום. מתוך כ-2 מיליון פלסטינים, יותר מ-1.3 מיליון מתגוררים כיום באוהלים.
לצד המאמץ הצבאי של צה״ל לסכל כל מי שלקח חלק באירועי ה-7 באוקטובר, מתאמן או נערך לפיגוע נגד ישראל — עד לרמת דיוק שבה חיל האוויר ואגף המודיעין מסוגלים לפגוע באוהל בודד בתוך מתחם אוהלים צפוף — תנועת משאיות האספקה המשיכה להיכנס לרצועה דרך מעבר כרם שלום לאחר בידוק ביטחוני.
בחודשים האחרונים הגיע היקף המזון לשיא חדש, כאשר הכמות שהוכנסה חצתה במידה ניכרת את סף הקיבולת והצריכה היומית של התושבים. כתוצאה מכך, ועם התמלאות המחסנים ברחבי הרצועה, נותר הציבור ללא יכולת אגירה או צורך ממשי בסחורה. המזון החל להצטבר ברחובות והפך במהרה למפגע תברואתי.
גורמים במערכת הביטחון אישרו כי לאחרונה חלה ירידה במוטיבציה של גורמים בקהילה הבינלאומית לממן תרומות מזון לעזה. חלק מהתורמים מתנים את העברת הכספים ברכישת סולר בלבד, אחרים מקצים אותם לקמח בלבד, וישנם כאלה שעוצרים את תרומתם כליל לאור קיומם של אזורי חיכוך נוספים בעולם שהיו מעוניינים לתרום להם.
המדד לכך מתבטא בעיקר במימון קמח ובפתיחת מאפיות ברחבי הרצועה. לפי נתוני מערכת הביטחון, "מדד הפיתות" בשווקים עומד על 5–8 שקלים לשני ק״ג פיתות, לעומת 3 שקלים לשני ק״ג במאפיות המסובסדות על ידי האו״ם.
על רקע זה, גורמים במערכת הביטחון מצביעים על כך שהפלסטיני הממוצע טרוד בעיקר בהישרדות היומיומית: ״גם כשמדברים על בחירות או דחייתן, ועל המתיחות בין יו״ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן ליתר המועמדים — זה פשוט עובר לידם. אין עניין ציבורי, והציבור אדיש לחלוטין לשיח הפוליטי; יותר מעניין אותו מה יאכל מאשר מי ישלוט בו״, אמר אחד הגורמים והוסיף: ״מנגד, חמאס מנסה כל העת לעצב את תנאי החיים ברצועה בתחומי הכלכלה, הבריאות, החינוך והמשילות, ולעתים אף מייצר משברים מדומים כדי ללכוד את תשומת לבו של העולם״.
אנשי חמאס נוהגים לעתים לסגור בפתאומיות, ללא סיבה נראית לעין וללא הודעה מוקדמת, מחלקות בבתי החולים או לכבות גנרטורים. מנגד, במערכת הביטחון בישראל עוקבים מקרוב אחר הלך הרוח וההתפתחויות, בין היתר כדי לבחון האם החולים מופנים לקבלת טיפול רפואי במוסדות אחרים. בהתאם לכך, לא מוכרת תופעה של חולי דיאליזה שאינם מקבלים טיפול, חולים שנשלחים לבתיהם בהיעדר מענה רפואי, או התארכות של התורים. ״יש ניגוד גמור בין היקף התרופות והציוד הרפואי שנכנסים לרצועה לבין המשבר שחמאס מנסה לייצר בגרסאותיו השונות. אין שום הידרדרות״, טען גורם ביטחוני והצביע על שורה של בעלי תפקידים באותם בתי חולים שמתראיינים לכלי התקשורת ומשקרים.
במקביל, צה״ל ממשיך לבצע בממוצע שניים עד שלושה סיכולים ממוקדים ביום נגד פעילים, מפקדים ואף חלפני כספים ברצועת עזה. חלק מהפעילות כולל גם ירי מהקרקע למטרות אזהרה, הרתעה, וכן שיבוש וסיכול ניסיונות לחצות את ״הקו הצהוב״ או להתקרב אליו. בינתיים, מסעות ההלוויה שבו לרחובות, ולצדם הופצו סרטונים של רעולי פנים יורים באוויר ותיעודים של אזרחים המתבטאים נגד ישראל ובעד חמאס והמשך ״ההתנגדות״. אלא שהגורם הביטחוני מדגיש: ״מדובר באספסוף, אל מול כמעט שני מיליון בני אדם שעסוקים יום-יום בהישרדות ובניסיון לייצר לעצמם שגרה״.
חמאס פועל לחזק את משילותו ברצועה בכמה דרכים, כך על פי גורמים במערכת הביטחון, המצביעים כמקרה בוחן ייחודי על מערכת החינוך — שהתפרקה כתוצאה מהשלכות המלחמה: הרס מבני בתי ספר שהוסבו לבסיסים ולמוצבי טרור, תנועת אוכלוסייה והקמת ערי האוהלים. כיום, 80% מבתי הספר ברצועה אינם פעילים, 307 מהם נהרסו כליל, ורק 21% מהכיתות נותרו ראויות לשימוש. ראוי להדגיש כי באותם בתי ספר שהפכו לבסיסי טרור ונתפסו בידי כוחות אוגדה 162 — בפיקודו של מפקדה דאז, תא"ל איציק כהן — נחשפה מערכת חינוך מבית חמאס הדוגלת בהסתה מגיל רך: חינוך לשנאת ישראל, שאיפה לכיבוש כל שטחי הארץ והטמעת סיפורים וציורים של פיגועים, לצד חדרי משחקים שכללו צעצועי סכינים ורובי קלצ'ניקוב.
״חמאס התעקש לפתוח את שנת הלימודים כדי להפגין שליטה. התאריך נדחה אמנם כמה פעמים, אך לבסוף זה קרה״, אמר אחד מגורמי הביטחון. ״בחלק מהמקרים, אוכלוסייה מקומית אף סירבה להתפנות ממבנים שחמאס ביקש להפוך לבתי ספר. בחלק מהמקומות הושגו הסכמים עם המשפחות, שלפיהם הן וילדיהן יפנו את המבנה במהלך שעות היום ויחזרו לישון בו בערב. כך הצליח חמאס להצהיר שפתח את שנת הלימודים״.
בפועל, מערכת החינוך נפתחה במתכונת מצומצמת ובחלוקה לשלוש משמרות ביום (08:00–11:00, 11:00–14:00 ו-14:00–16:00). המשמעות היא שתלמיד לומד בממוצע כשלוש שעות ביום בלבד, ללא מקצועות חובה.
במתכונת זו נפתחה שנת הלימודים עבור כ-620 אלף תלמידים ברצועה: יותר מ-340 אלף מהם לומדים בבתי ספר של חמאס הפועלים במשמרות (ב-210 מבנים ותחת למעלה מ-400 הנהלות שונות); יותר מ-60 אלף תלמידים לומדים בבתי ספר פרטיים לבעלי ממון, הפועלים במתכונת מלאה; כ-60 אלף נוספים משולבים במרכזי חינוך זמניים, וכ-40 אלף לומדים באופן מקוון. השאר, כאמור, אינם נמצאים בשום מסגרת חינוכית — ולפי ההערכות, כ-20% מכלל התלמידים ברצועת עזה כלל לא נרשמו למסגרות הללו.
מטרת המסגרת אינה רק לימודית, אלא מהווה גם ניסיון לשמר רמת ציות גבוהה של הציבור כלפי ארגון הטרור, ולבלום תופעות שעלולות לחמוק משליטתו.
תהליך מעניין נוסף שעמו מנסה הנהגת חמאס להתמודד נוגע למבנים ההרוסים-חלקית או לאלו המוגדרים בסכנת קריסה. בעקבות אירוע קשה שבו חולצו כ-21 גופות מתוך מבנה שקרס מעצמו בדרום העיר עזה ב-15 בספטמבר, מיהרו בחמאס להטות את הביקורת הציבורית לעבר ישראל. כדי לשדר שליטה ורלוונטיות ברחוב, החל הארגון לפרסם כי נציגיו עורכים סיורים במבנים ומסמנים מה ראוי למגורים ומה מצוי בסכנת קריסה. אלא שבפועל מדובר במפגן משילות נטול כיסוי: חמאס אינו מספק פתרונות דיור חלופיים, אינו עומד בהתחייבויותיו, ומותיר את הציבור להכריע בעצמו אם לקחת את הסיכון ולהמשיך להתגורר במבנים הרעועים.
״בתקופה האחרונה אנחנו מזהים יותר ויותר מקרים של הטלת מסים כבדים על הסוחרים ברצועה, מה שמעורר זעם ופחד. בחלק מהמקרים אף מנסים לגבות מהם כספים רטרואקטיבית — כולל על הכנסות מתחילת המלחמה״, הסביר גורם ביטחוני. ״כמובן שהסוחרים מתנגדים עד גבול מסוים. לא ברור אם הצעד הקיצוני הזה נובע מכך שבחמאס מבינים שבקרוב עשוי להיכנס לרצועה גורם שלישי שימנע את גביית המסים, ולכן הם מבקשים לרפד את הקופה; או שמא הדבר משקף את מצוקת הארגון, שמשלם לפעיליו במזומן ולא בתלוש. קשה לקבוע בשלב זה, אך המהלך מייצר תסיסה גוברת״.
אחת מהחלטות חמאס שחוללו סערה ברשתות החברתיות כללה דרישה לתשלום של כ-10,000 שקלים מסוחרים עזתים עבור כל משאית סחורה הנכנסת לרצועה — מעין ״מס הכנסה״ שרירותי המוזרם ישירות לקופת הארגון. הלחץ בשטח הגיע לשיא חדש כאשר חמאס זימן את בנו של אחד הסוחרים הבולטים ברצועה ודרש ממנו לחתום על התחייבות רשמית לציית למנגנון המיסוי החדש. לאחר שהבן הבהיר לאנשי מנגנוני הביטחון של חמאס כי אין ברשותו סכומים בסדר גודל כזה, הוא נעצר במקום ונכלא ב׳כלא עבאס׳.
המעצר הצית תסיסה חריפה בקרב הסוחרים בעזה, שהבינו במהרה: היום זה הוא, מחר זה אנחנו. בתגובה, הודיעו סוחרי המגזר הפרטי על השבתת תיאום משאיות הסחורה, במחאה על הניסיון לסחוט אותם באיומים.
גורמי הביטחון הדגישו כי הסוחרים אינם היחידים שחשים את נחת זרועו של מנגנון הגבייה האלים. בעליה של מסעדת ״עאהד אלשוא״, ממוסדות ההסעדה המוכרים ברצועה, העלה לרשתות סרטון שבו תקף בחריפות את עיריית עזה לאחר שדרשה ממנו תשלום מס דרקוני של 44 אלף שקלים. הסרטון הצית גל תגובות ברשתות החברתיות הפלסטיניות: תושבים רבים העזו לבקר בגלוי את העיריות, שממשיכות לגבות אגרות מופרזות ותשלומי מים בעבור שירותים שחלקם כלל אינם ניתנים — מתוך הבנה ברורה כי כספים אלו מזינים ישירות את צינורות החמצן של חמאס.
מנגד, זעם התושבים מופנה גם כלפי בעלי העסקים והמסעדות עצמם, שגובים מחירים מופקעים בהיעדר כל פיקוח, כחלק מכלכלת מלחמה פרוצה שבה האזרח הקטן משלם את המחיר מכל הצדדים.
בעל מסעדת "עאהד אלשוא" פרסם סרטון ובו ביקר את ההתנהלות של עיריית עזה
צילום: תיעוד ברשתות חברתיות לפי סעיף 27 א' לחוק זכויות יוצרים
במקביל, שב״כ וצה״ל ממשיכים להגביר את הלחץ על חמאס. מאז כניסתה של הפסקת האש חוסלו כ-900 מפקדים בכירים, דרגי ביניים, מפקדי שטח ופעילים, ובהם: שני ראשי זרוע צבאית, 4 מח״טים, 13 מג״דים, 4 סמג״דים, 34 מ״פים, וסך כולל של 57 מחוסלים מדרג מ״פ ומעלה. מגמת הסיכולים נמשכת חרף הגינויים, ובמקביל, לרשימת הענק של הבתים שנכבשו או נהרסו בידי צה״ל במהלך הלחימה מתווספים מבנים חדשים מדי שבוע — מציאות שלכאורה מעצבת מחדש את פני הרצועה.
מניתוח של מערכת הביטחון עולה כי קיימים כיום ארבעה סוגי ׳עזתים׳: הראשונים, המהווים את הרוב, מתגוררים באוהלים; יש את אלה ששוכרים מבנים, בעיקר בערים, כשמחירי השכירות משתנים מאזור לאזור; יש כאלה שמתגוררים במבנים הרוסים-חלקית — דוגמת אותו מבנה שעמד פגוע וקרס בחודש שעבר; האחרונים הם אלו שבתיהם שרדו והם נותרו להתגורר בהם.
״יש עלייה במחירי הנדל״ן בעזה. מחיר חדר בודד בעיר עזה יכול להגיע ל-2,500 שקלים בחודש — סכומים שעזתי ממוצע לא יכול לעמוד בהם ללא סיוע מחו״ל״, הסביר הגורם הביטחוני. ״לצד זאת יש מסעדות פשוטות בעיר, לא מסעדות גורמה כפי שהיו לפני המלחמה, ונפתחים בתי קפה ומרכולים. כשבוחנים זאת לעומק, רואים בבירור את הפערים בין העשיר יחסית, העזתי הממוצע והעני. זו הכלכלה בעזה, שצריך להודות באמת — הייתה בעייתית עוד לפני המלחמה. וכשמדברים על מסעדות וסופרים, מדובר בעיקר במקומות שהאגרוף של צה״ל עדיין לא הגיע אליהם. חלקם, למשל, מתבססים על גנרטורים, וכשאין חלקי חילוף רואים כיצד המספרים הולכים ודועכים. בגדול, מגדירים את המצב בעזה כחיים 'מהיד לפה'. שלא ייווצר רושם אחר״.
על רקע הניתוח הכלכלי והמצב הרגיש ברחובות, מתגלעים חילוקי דעות במערכת הביטחון: מחד, יש הסבורים כי המציאות הנוכחית אינה מאפשרת לחמאס להרים ראש ולהוציא לפועל התקפה נרחבת מעבר לפיגועים נקודתיים — כדי שלא להסתכן בשעה שעורפו מוחלש והוא נאבק על משילותו בכל הממדים; מאידך, יש הסבורים כי בכל מצב, וללא קשר למשא ומתן בין ישראל לארה״ב ולממשלת השלום, חמאס מכין את עצמו להתמודדות עם תמרון קרקעי נרחב של צה״ל ולמתקפה רחבה על הקו הצהוב הישראלי ומעבר לו. בינתיים מפעיל חמאס מכונת תעמולה וזרוע מדינית פעלתנית במיוחד, כדי לייצר מצג שווא שלפיו הוא מוכן להתפרק מנשקו מצד אחד, תוך הבלטת המצב ההומניטרי המקרטע ברצועה מצד שני.
״כדי להבין לעומק את מה שקורה היום ברצועה, מספיק להביט על פלסטיני שמבקש להתחתן״, סיכם הגורם. ״הוא ניגש למנהל מחסה, משלם בין 200 ל-250 שקלים בחודש, ומקבל בתמורה אוהל ומשבצת שטח להקמתו, ושם הם מתגוררים יחד. המים והמזון במתחם מסופקים במתכונת חצי-מסובסדת. יש כאלה שכבר עכשיו מנסים להשיג אוהל מותאם לחורף או לשדרג את האוהל הקיים. צריך להבין שיש משפחות שנעקרו ממקום למקום לפחות שבע או שמונה פעמים — ולכן מבחינתן, גם האוהל הפך היום לנכס של ממש״.