הפתק בכיס של סינוואר, ומה שלא נכתב בו: האם אמ״ן מסוגל למנוע את ההפתעה הבאה?

למרות המידע שנחשף על גופתו וב״קלסרים של סינוואר״ שאותרו במנהרות במהלך התמרון הקרקעי ברצועה, כולל פרוטוקולים וסיכומי דיונים בהיקף בלתי נתפס, גורם בכיר באמ״ן הבהיר: באף אחד מהם לא נמצא אפילו רמז קל למועד המתקפה, ל׳שעת השין׳ של 7 באוקטובר בשעה 06:29.

בקהילת המודיעין עדיין ניטשת מחלוקת בשאלה כיצד נשמר הסוד: האם סינוואר שמר את התאריך והשעה בראשו בלבד, ורק ברגע האחרון העביר הנחיה למוחמד דף ולאחיו מוחמד סינוואר, איש אמונו? או שמא היו שותפים במעגל הסוד בודדים בלבד - דף, מרואן עיסא ומוחמד סינוואר - שדאגו שאיש לא יעלה דבר על הכתב? מכאן נובע, בין היתר, האתגר הגדול של קהילת המודיעין.

״רמת המידור של סינואר הייתה קיצונית, אבל היה בה היגיון מבצעי צרוף מבחינתו״, הסביר קצין מאמ״ן והוסיף: ״אם הוא היה דורך את הזרוע הצבאית לקראת מתקפה ומתחרט, הוא היה מודיע שמדובר בתרגיל וקובע מועד חדש. בישראל היו רואים בזה עוד אימון שגרתי, בדיוק מה שכולם חשבו עד השעה 06:29״.

במחקר הכישלון המודיעיני שמנהל כיום ראש אגף המודיעין, האלוף שלומי בינדר, משרטטים הפרדה חדה בין המידע שהיה בידי צה״ל לפני הטבח לבין הממצאים שנחשפו במנהרות תוך כדי הלחימה.

לפני ה-7 באוקטובר הוחזקה באמ״ן תוכנית ״חומת יריחו״, אך בצה״ל תפסו אותה כ״תוכנית יומרנית ולא בת-ביצוע״. רק לאחר הכניסה הקרקעית נחשף השלל העצום במנהרות ובמפקדות חמאס: מחשבים, דיסקים קשיחים ופרוטוקולים מעשרות דיונים סודיים שנערכו בין השנים 2021–2023 על ״הפרויקט הגדול״, שכלל בין היתר את תוכנית הכיבוש וההונאה האסטרטגית.

המסמכים, חלקם בכתב ידו של יחיא סינוואר, גילו הנחיות לשידור ״שקט תעשייתי״ והבלגה מול תקיפות צה״ל כדי להרדים את המודיעין הישראלי, גם כאשר הותקף הג׳יהאד האסלאמי, לצד פקודות מפורטות לכיבוש מוצבים ולחטיפות, בעדיפות לנשים וילדים. בדיעבד התברר כי סינוואר בחן מועדים שונים במהלך 2023, כולל יום כיפור, עד שבחר לבסוף ב-7 באוקטובר. בצה״ל מעריכים כי השילוב בין שבת לחג העניק לו את התנאים האופטימליים: כוננות נמוכה ודלילות כוחות לאורך גבול רצועת עזה.

אלא שהפער העצום בין המציאות בשטח לבין ההערכה באמ״ן מחזיר את צה״ל ישירות לממצאי ועדת אגרנט שחקרה את כישלון מלחמת יום הכיפורים. כפי שנכתב בסעיפים 39 ו-40 בדוח אגרנט: המידע היה קיים, המודיעין זרם, אך ההתרעה לא הגיעה.

״גם ב-7 באוקטובר הבעיה לא הייתה חוסר במידע״, אמר קצין באמ״ן בשיחה עם וואלה. ״היו אינספור 'סימנים מעידים' ו'איתותים מהמציאות': תוכנית 'חומת יריחו', התרגילים הגלויים על הגדר, התנועה לשטחי הכינוס, הפעלת 'הסימים', והאזהרות החוזרות של התצפיתניות ושל האלחוטנית הנגדת ו', כמומחית ידע על חמאס. הלקח הברור מ-1973 פשוט לא נלמד: אסור למערכת הצבאית להיות משותקת בהמתנה ל'התרעת זהב'. צה״ל היה חייב להיערך בהגנה מתוגברת מול מכונת המלחמה שנבנתה מולו, גם אם המודיעין טען שחמאס מורתע״.

הקצין מאמ״ן הצביע בכנות על שרשרת כשלים פסיכולוגיים, ובעיקר על שני כשלים תפיסתיים שחרצו את הדין: הראשון היה ״הטעות הנגררת״ – הנחת היסוד השגויה ש״חמאס פניו להסדרה״, אשר גרמה לכך שכל פיסת מידע חדשה פורשה בצורה מעוותת כדי להתאים להערכה המקורית; והשני היה ״הטיית האישוש״ – המנגנון שגרם למערכת לחפש רק נתונים התומכים בקונספציה, תוך ביטול, סינון וזלזול באותות האזהרה שנערמו.

גם הערכת המצב האסטרטגית השנתית הרדימה את המערכת, יצרה אשליה של אחיזה הרמטית באויב, והובילה להסטת קשב ומשאבים לאזורים אחרים כמו איראן וחיזבאללה, בזמן שחמאס למד היטב איך לעקוף את יכולות האיסוף של אמ״ן.

על מנגנון ההונאה העצמית והקונספציה של ״חמאס מורתע״ עומד ד״ר מיכה גודמן, מגיש הפודקאסט ׳מפלגת המחשבות׳ מטעם בית אבי חי ומחברם של שבעה ספרי עיון רבי-מכר: ״כולנו רצינו להאמין שניצחנו ב'שומר חומות', וככל שבזבזת יותר על הניצחון, אתה יותר רוצה להאמין שניצחת. 'חמאס מורתע' פירושו 'הצלחתי ב'שומר חומות'', וזה גורם לי לחפש רק את מה שמאשר את זה. אינפורמציה שמוכיחה שחמאס מורתע מקבלת חשיבות גבוהה, ומידע שמערער על זה מקבל חשיבות נמוכה״.

לדברי ד״ר גודמן, הכשל קשור לפרדוקס עמוק יותר במציאות המודרנית: ״בני אדם הם יצורים שלא אוהבים אי-ודאות, והדרך שלנו לצמצם אי-ודאות היא להשיג מידע. אז איך אנחנו נמצאים ברגע שבו יש הכי הרבה מידע והכי פחות ודאות? אחת הסיבות היא שהקשב הפנוי שלנו מתכווץ. יש יכולת ספציפית שאנחנו לא מטפחים אותה, וזו 'גמישות קוגניטיבית'. יכולת קוגניטיבית היא היכולת ללמוד מהר ולגבש דעה; גמישות קוגניטיבית היא היכולת להיפרד מדעה אחת ולאמץ דעה אחרת. אנחנו מאוד מעריכים יכולות קוגניטיביות, אבל לא מעריכים גמישות קוגניטיבית״.

הקשר בין העיוורון הפסיכולוגי שמנתח ד״ר גודמן לבין הדילמה המבצעית אינו מקרי - הוא פוגש את אגף המודיעין בדיוק בנקודה שבה התיאוריה נתקלת במציאות המורכבת של קבלת החלטות בזמן אמת.

כדי להמחיש את המתח הבלתי נסבל בין החשש מהתרעת שווא לבין מחיר ההחמצה המשתק, מחזיר הקצין מאמ״ן בשיחה למקרה בוחן משנת 2013, בשיא מלחמת האזרחים בסוריה. אמ״ן זיהה אז שצבא אסד הזקיף ותדלק טילי סקאד B – תהליך המבוסס על דלק נוזלי המהווה סימן מובהק לשיגור קרב ובא. הדילמה הייתה דרמטית: הסימנים המעידים להכנת סקאד עם ראש נפץ קונבנציונלי זהים לחלוטין להכנת סקאד עם ראש נפץ כימי. התרעה על ראש נפץ כימי הייתה מייצרת פאניקה לאומית וגיוס מילואים נרחב, ומנגד – היעדר התרעה עלול היה לעלות בקורבנות המוניים בעורף הישראלי.

״הקברניטים לרוב מבקשים תשובה של 100% ודאות לגבי כוונת האויב״, הסביר הקצין, ״אבל המסר הוא שאם אתה מחכה לדעת בוודאות מוחלטת מה כוונת האויב, הטיל כבר יהיה באוויר. זה בדיוק מה שקרה בליל 7 באוקטובר עם פתיחת 'הסימים' והתנועה החריגה ברצועה, שהתפרשו בטעות כעוד תרגיל״.

הקצין המשיך ואתגר את המשוואה: לו היה צה״ל מקפיץ כוחות ומסכל את ההפתעה, וסינוואר היה נסוג ומציג את האירוע כ״תרגיל״, לצה״ל לא הייתה שום דרך להוכיח שהוא מנע מתקפה, שהרי אפילו בקלסרים הסודיים ביותר של סינוואר לא נכתבה שעת השין. לא היה שום ״אקדח מעשן״ שהצבא יכול היה להציג בדיעבד כדי להצדיק את ההתרעה. יתרה מזאת, התרעת שווא הייתה רק מחזקת את הקונספציה שחמאס מורתע, ומקשה עוד יותר להוציא התרעות בעתיד.

השאלה המטלטלת שממשיכה להדהד באמ״ן היא איך מונעים את ההפתעה הבאה, במיוחד בעידן של ריבוי זירות עד טווחים של 2,000 קילומטר. ראש אמ״ן, האלוף שלומי בינדר, הגדיר כמשימה העליונה את שדרוג ״התרעת המלחמה״.

בשנתיים האחרונות שודרגו מודלי ההתרעה, שופרו סדרי העבודה והוקם חמ״ל התרעה אמ״ני רב-זירתי ורב-דיסציפלינרי, שמטרתו לחבר בין ״האיתותים בשטח״ לתמונת מודיעין אחודה בזמן אמת. לדברי הקצין מאמ״ן, לפי מצפן ההתרעות החדש התרעה אינה מחייבת צירוף של "כוונה ויכולת" גם יחד: כשיש "ידיעת זהב" על כוונה (כמו פקודת מבצע חתומה), מתריעים; אך חובה להתריע גם ברמה השנייה – כאשר מזהים שהאויב משנה היערכות ומציג יכולת להפתיע, גם אם כוונתו הסופית אינה ברורה.

התחקירים גילו כי התהליך המודיעיני קרס באופן מוחלט, כולל בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר, שבו כל הגורמים – שב״כ, אמ״ן ופיקוד הדרום – חלקו את אותה קונספציה בשיחת הוועידה בראשות אלוף הפיקוד ירון פינקלמן.

לכן הוחלט באמ״ן על חזרה ליסודות המקצוע (צי״ח, איסוף, עיבוד, מחקר והפצה), ועל שימת דגש על המתח המובנה בין הקמ״ן למפקד: למנוע מצב שבו הקמ״ן מיישר קו עם תפיסת המפקד ומספק לו צידוקים נוחים, במקום לאתגר אותו.

אלא שהעיוורון הקונספטואלי אינו נחלת העבר בלבד. גם ב-1 באוקטובר 2024 חווה אמ״ן כשל בהערכה, כאשר איראן שיגרה כ-200 טילים בליסטיים לעבר ישראל: על אף שהיו סימנים מעידים על היערכות איראנית, המודיעין פירש אותם כאיתות הרתעתי בלבד כלפי ארה״ב וישראל, ושפט את הפעולה תחת היגיון ישראלי, ולא תחת ההיגיון של האויב שנלחם על מעמדו.

״אנחנו צריכים להסתער על כל איתות ולבחון אותו לעומק״, אמר הקצין מאמ״ן, ופירט מודל מובנה להתמודדות עם עיוורון ארגוני: הכרה מודעת בקיומה של קונספציה, ניתוח סיכונים קר לגבי מחיר ההחמצה, וחיוב לנסח בכתב תרחישים הפוכים וקיצוניים.

״נדרשת מאיתנו ענווה אמיתית״, סיכם הקצין והוסיף: ״זו היכולת המקצועית הבסיסית ביותר של איש מודיעין: לדעת להגיד 'טעיתי, המציאות משתנה, אני מחשב מסלול מחדש'״.