טיל פוגע במלון מלא עד אפס מקום בנופשים באילת, מחבלים חודרים מהים ומהיבשה ובכמה מוקדים מצטברים עשרות ואולי מאות פצועים. בזמן שהצוותים מטפלים תחת אש, בחמ"ל צריכים להחליט בתוך דקות מי יפונה במסוק, מי באמבולנס ולאיזה בית חולים והסיכויים לחיות או לצערנו למות עומדים על כף המאזניים.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, אוגדה 80 במערך הרפואה תרגלה לאחרונה את אחד מתרחישי הקיצון של הדרום, כולל פריסה חריגה של פלוגה כירורגית. שלוש נשים שנמצאות בנקודות שונות בשרשרת הרפואית מספרות לוואלה איך נערכים לרגע שבו הכול קורה יחד ולמה המרחק מבית החולים הוא עניין של חיים ומוות.
במהלך הראיון מנהלת האירוע של יחידת טיפול נמרץ צבאית תחת חטיבת יואב, סמל ל', קיבלה שיחת טלפון. קודם לכן היא תיארה כיצד תרגלו הכוחות מעבר כמעט מיידי משגרה לאירוע רב-נפגעים: פצועים רבים בשטח, דיווחים שזורמים לחמ"ל, אמבולנסים שנשלחים לזירות ומסוקים שמוזנקים כדי לקצר את הדרך הארוכה לבית החולים. היא עוצרת את הראיון ואומרת: ''יש לי הקפצה אמיתית''.
במובן מסוים, הרגע הקטן הזה מסכם את מה שבאוגדה 80 ניסו לתרגל - המעבר החד בין שגרה לחירום ואת הצורך של מערכת רפואית שלמה להתחיל לנוע בתוך דקות, לפעמים בלי לדעת עדיין כמה נפגעים יש, מה מצבם וכמה זירות נוספות עוד ייפתחו.
התרחיש שהתרחש לפני תקופת החגים, כלל חדירה מהים לחופי אילת, חדירות ליישובים, נפילת טיל באזור המלונות בעיר ומספר רב של פצועים בזירות שונות. בעוד צוות אחד נדרש לטפל בנפגעים תחת אש, צוותים אחרים כבר היו צריכים להתחיל לפנות אותם. במקביל, בחמ"ל התקבלה תמונת המצב ונדרש תעדוף: מי מהפצועים יעלה למסוק, מי יפונה באמבולנס, מי יגיע ליוספטל ומתי כבר צריך להתחיל להעביר פצועים לסורוקה ולבתי חולים במרכז הארץ. זהו כמובן תרחיש קיצון, אבל כמעט שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, בחיל הרפואה כבר לא מוכנים להתייחס לתרחישי קיצון כאל תרגיל תיאורטי בלבד.
"אנחנו מנסים להכין את הצוותים שלנו ככל שאנחנו יכולים לאירוע הגרוע ביותר שפגשנו במדינה שלנו מאז ה-7 באוקטובר", אומרת סגן ש', קמב"צית הרפואה של אוגדה 80. "לבחון מה באמת קורה ואיך אנחנו כאוגדה 80 מוכנים אליו בזירה שלנו, ואיך אנחנו מפצלים את הכוח שיש לנו כאן בצורה הטובה ביותר כדי לתת מענה". העיר אילת מציבה בפני מערכת החירום בעיה כמעט ייחודית בישראל.
מדובר בעיר שיכולה להתמלא בעשרות אלפי נופשים בתקופות השיא, בייחוד בתקופת החגים. העיר מרוחקת מאות קילומטרים ממרכז הארץ, ובית החולים יוספטל הוא המרכז הרפואי היחיד בעיר. לכן, כאשר באוגדה ניסו לדמיין כיצד אירוע בסדר הגודל של 7 באוקטובר יכול להיראות בגזרה הזאת, הם לא הסתפקו בזירה אחת.
"אם אנחנו מסתכלים על אילת בחגים, ביולי-אוגוסט, כשהעיר מלאה, אנחנו מדברים על חדירה מהים, חדירה לאזור המלונות ונפילה של טיל באזור המלונות", מתארת סגן ש'. "אנחנו נערכים באמת למקרה הגרוע ביותר. אנחנו מדברים על עשרות, אם לא מאות פצועים וזה יכול רק להתחיל משם. במקביל יכולה להיות חדירה ימית לחופים וחדירה ליישובים. זה יכול להגיע למאות פצועים".
עבור סגן ש', בת 22 בלבד, התרחיש הזה מתנקז אל החמ"ל. היא התגייסה במרץ 2023, חודשים ספורים לפני המלחמה, לאחר ששירתה במערך ההכשרות של חיל הרפואה ופיקדה לדבריה על יותר מ-200 חיילים. היא גדלה בצפון, אבל בחרה להגיע דווקא לגזרה הדרומית. "זה שינוי מטורף. אני מאוד אוהבת את הצפון, אבל הגזרה הדרומית תמיד עניינה אותי. כרגע אני מרגישה שהגזרה הזאת הכי צריכה אותנו מבחינת הרפואה, וכאן אני באמת מרגישה שאני הכי משמעותית שאני יכולה להיות".
בתרגיל היא ישבה בחמ"ל כמעט ברציפות. מהשטח זרמו אליה דיווחים, הכוחות הוקפצו למקום האירוע ומסוקים חגו באוויר. "וידאנו שהצוותים, כשהם מגיעים למסוקים, מבצעים את החבירה כמו שצריך. אבל כאשר מספר הפצועים גדל, השאלה היא כבר לא רק כיצד להגיע אליהם. צריך להחליט לאן לשלוח אותם", היא מפרטת את הדילמה.
במרכז הארץ, פצוע קשה עשוי להיות במרחק קצר יחסית מכמה מרכזי טראומה. בערבה המציאות אחרת לחלוטין, המרחקים עצומים. האפשרויות המרכזיות באזור הן יוספטל באילת וסורוקה בבאר שבע, ובחלק מהגזרה הנסיעה לבית החולים יכולה להימשך שעה ואף יותר. באירוע של מאות נפגעים, גם השאלה כמה פצועים מסוגל כל בית חולים לקלוט הופכת לחלק מתמונת הקרב. "הכול תלוי בתרחיש שנהיה בו", מסבירה סגן ש'. "יש מצב שיוספטל יצליח לעמוד בכמויות ויש מצב שלא. נפנה גם לבית החולים סורוקה וגם לבתי חולים נוספים במרכז הארץ".
"בשטח אני זאת שמעבירה את המדדים ואת מה שקורה. אם אני צריכה פינוי או מסוק, אני מעבירה את זה לאחד הקצינים שלי, משם זה עובר לקמב"צית ואז לחמ"ל", מסבירה סמל ל'. "אני בעצם דרך התקשורת שלהם בשטח. תרגלנו אין ספור פעמים את נושא הפינוי כי הוא קריטי. אם הפינוי הוא לבית חולים - אנחנו מפנים פצועים ובמקביל מכינים את בתי החולים לטיפול במאות אנשים".
מי יעלה ראשון למסוק?
"אלה תרגילים שקורים ויוצא לנו לתרגל אירועים של עשרות פצועים, אבל לא בכמויות כאלה ולא אחד אחרי השני וברצף של כמה ימים", סיפרה. "זה היה מאוד משמעותי. הרגשנו שזה עזר לראות מה באמת יקרה במקרה אמת ומה נצטרך לעשות בפועל".
כאשר יש מסוק אחד וכמה פצועים קשים, מישהו צריך להחליט מי יעלה עליו. כשבית חולים מתקרב לקצה יכולת הקליטה שלו, מישהו צריך להחליט שפצועים נוספים ימשיכו צפונה. וכאשר כמה זירות פועלות במקביל, צריך להחליט כמה צוותים רפואיים להשאיר בכל אחת מהן. סא"ל ד"ר ע', קרפ"א 80, מכירה היטב את ההחלטות האלה.
"אנחנו מאוד מיומנים בקבלת החלטות בתנאי אי-ודאות", היא מספרת לוואלה. "אנחנו מלמדים את זה מהשלבים המוקדמים ביותר במסלולים השונים - רופאים, אחים, פרמדיקים וכל המקצועות. יש לנו פרוטוקול מאוד סדור לטיפול בפצועים, שנמצא כל הזמן בתהליך של למידה ותחקור, אך קבלת החלטות בעיקר בשעת אמת היא תמיד מאתגרת. בסוף אתה מקבל החלטות על חיים של בני אדם. אלה החלטות לא תמיד פשוטות - גם בשטח, גם במטה וגם בדרגים הגבוהים יותר".
עבורה, בבוקר ה-7 באוקטובר היא נדרשה לשלוח צוותים רפואיים אל תוך אזורי הלחימה. בהמשך המלחמה נדרשה שוב ושוב להחליט כיצד לפנות פצועים ומה לעשות כדי לקצר ככל האפשר את הזמן עד לקבלת טיפול, התרגילים הפכו למציאות במהרה. "כשאתה יוצא מהאמבולנס ומתחיל לטפל בפצוע, אתה עובר לפרוטוקולים. יש בזה משהו שגם מסדר וגם מגן. תוך כדי אירועים בדרך כלל אין זמן לחשבון נפש. אחר כך, כשאתה הולך לישון מאוחר בערב, האירועים רצים לפניך והפרטים רצים לפניך".
דווקא לפני 7 באוקטובר, ד"ר ע' חשבה שהפרק הצבאי בחייה עומד להסתיים. "קצת לפני 7 באוקטובר תכננתי לצאת לתת-התמחות בחו"ל ולסיים את השירות הצבאי, אך המלחמה שינתה את התוכנית. בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, תחושת המשמעות והשליחות, וגם התחושה של להיות חלק ממשהו שבאמת מציל חיים, קיבלתי את ההחלטה להישאר בצבא ולהמשיך בחיל הרפואה. בחרתי לאתגר את עצמי בתפקיד של קרפ"א 80. עשינו המון דברים ששינו את המענה ואת היכולות שלנו. אנחנו מצליחים להציל הרבה יותר פצועים לעומת מלחמות קודמות, פצועים קשים ודחופים יותר. הגענו ליכולות מדהימות שאי אפשר היה לדמיין, למשל, במלחמת לבנון השנייה או אפילו בצוק איתן".
התרגיל המדובר נועד לקחת חלק מהידע שנצבר בשנים האחרונות ולהכניס אותו לתרחיש הדרומי. לצד הצבא השתתפו גם משרד הבריאות, בתי חולים, מד"א, כבאות והצלה, המשטרה ופיקוד העורף. "ניצלנו את ההזדמנות לתרגל שוב את הקשר של כל המערכת הרב-ארגונית", אומרת ד"ר ע'. "בחנו את היכולות שלנו ואנחנו מאוד מרוצים. אנחנו מרגישים שהקשר חזק וששיתוף הפעולה והעבודה המשותפת יוצרים מענה מוצלח לגזרה".
באוגדה מבינים שגם פינוי מהיר ככל האפשר לא פותר את בעיית המרחק. לכן אחד החלקים החריגים ביותר בתרגיל התרחש עוד לפני שהפצועים הגיעו לבית החולים: פלוגה כירורגית נפרסה כחלק מהתרגיל. לדברי סגן ש', מדובר ביכולת שלא נפרסה בצה"ל במתכונת הזאת בשנים האחרונות. כעת מקדמים באוגדה הקמה של "פלוגת ייצוב קדמית" שתהיה משויכת לאוגדה ותאפשר להביא יכולות רפואיות מתקדמות קרוב יותר לזירה. "עשינו אירוע שהוא פורץ דרך. הבאנו לכאן פלוגה כירורגית שלא נפרסה בצבא מאז מלחמת שלום הגליל. אנחנו עובדים על אירוע שנקרא פלוגת ייצוב קדמית, שתהיה תחת האוגדה ותהיה אורגנית שלנו. זה מכפיל כוח מאוד משמעותי לעיר אילת", אומרת סגן ש'. "אנחנו עובדים על כך שיהיה לנו כוח כזה אורגני ברפואה של אוגדה 80, שנוכל לתרגל ולעבוד איתו ולהכין אותו לרגע האמת".
חלק גדול מהחובשים, הפרמדיקים והמטפלים בשטח הם צעירים מאוד. הם אלה שנדרשים לראות פציעות קשות, לטפל בנפגעים תחת אש ולעיתים לקבל החלטות שישפיעו בתוך דקות על סיכויי ההישרדות שלהם. "היום אנחנו מאוד מודעים לבריאות הנפש של הצוותים הרפואיים עצמם", מספרת ד"ר ע'. "הם נחשפים כל הזמן, מקבלים את ההחלטות האלה בשטח ורואים מראות קשים. אנחנו נותנים מענה גם באמצעות הקב"נים שלנו. יש גם לא מעט נשים בצוותים. פרמדיקיות, רופאות, חובשות ובכל הדרגים. הן עושות עבודה מדהימה וחשובה מאוד ומצילות חיים. לא תמיד קל להתמודד עם החוויות ועם המקרים שבהם הם מטפלים בגיל צעיר".
"אנחנו גוף שמאוד לומד ומתחקר", מציינת. "כל אירוע משמעותי אנחנו מתחקרים בדיעבד, לא לצורך תלייה בכיכר אלא לצורך למידה. אנחנו מסיקים לקחים ומסקנות", סיכמה.