צה"ל שכנע את עצמו שהוא מוכן: הקונספציה היבשתית שהתפוצצה לנו בפרצוף

המסקנה שמלווה את התחקיר כולו קשורה לאי מימוש תורת הלחימה בהגנת הגבולות. לאורך השנים נשחקו עקרונות ההגנה הבסיסיים ביותר. מנגד המפקדים העריכו כי הם מקיימים את עקרונות ההגנה כשבפועל היה פער מהותי בין המצוי לרצוי, פער קטלני בין התיאוריה הצבאית (התו״ל) לבין המציאות הפיזית בשטח מול רצועת עזה. כך למעשה באה לידי ביטוי ״הקונספציה״ היבשתית: צה״ל שכנע את עצמו שהוא ערוך למלחמה ברצועת עזה אך התגלו פערים חמורים.

״מה התפקיד של הכוחות באוגדת עזה ב-7.10 בשעה 06:29? להתריע על המתרחש, לשחוק את האויב ולהרוויח זמן עד שצה״ל הגדול יגיע אבל צה״ל לא הגיע בזמן...״, אמר קצין בכיר בזרוע היבשה, ״הנחות העבודה בצה״ל היו שאם תהיה יוזמה של חמאס נדע להכיל אותן מאחר והן יהיו בודדות וממוקדות. הנחות עבודה הללו קרסו. אף אחד לא העריך התקפה בסדר גדול שכזה והכול נבנה בהתאם...לא עמדנו בעקרונות ההגנה. לא היתה הדדיות בין הכוחות, לא אש ארטילרית, לא היקפיות, ולא עתודות״.

לפי התחקיר שבוצע בזרוע היבשה עולה כי מרחב אבטחה היה אמור לספוג את הגל הראשון של המחבלים, לספק זמן, התרעה ולשחוק את האויב לפני שהוא מגיע לקו ההגנה העיקרי. במציאות, אוגדת עזה דמיינה שיש לה מרחב כזה, אבל בפועל היא איפשרה לחמאס להגיע עד קצה הגבול במסווה של הפגנות, תפילות או חקלאות. לאורך השנים מרחב האבטחה נשחק לחלוטין, ולכן זמן ההתרעה בעת הפריצה הפך לשניות.

מרחב החזקה שמהווה קו הבלימה היה הגדר החכמה המכונה ״שעון חול״ שנבנתה בעלות של מיליארדי שקלים ומערכות הרואה יורה, היה עביר בקלות מאחר ולא נתמך בסוללות עפר או תעלות. המודיעין חשף כי בדיעבד היה מידע על ניסויים שמבצע חמאס כיצד לפרוץ את הגדר. ברגע שהאויב עיוור את הטכנולוגיה באמצעות רחפנים ופרץ את המכשול הפיזי, לא היה מאחוריו קו הגנה אנושי ממשי מתאים שיחזיק את השטח לאורך שעות בלחימה והוא נשחק מהר מדי.

קריסת עקרונות ההגנה נבעה מכך שלא הייתה הדדיות בין הכוחות בשטח. העקרון הזה מחייב חיפוי בין הכוחות זה על זה במצבי מצוקה וחירום. התחכום של חמאס היה כזה שהוא תקף בו זמנית את כלל הכוחות ולכן היה קושי לסייע לכוח השכן שלו. גם במקומות שבהם נחלצו הכוחות לסייע לכוח שכן הם נאלצו מיד לעבור למקום אחר בגלל ריבוי מוקדי החדירה ואירועים חמורים יותר. היו מוצבים ויישובים שנלחמו בנתק מוחלט.

המסמך קובע כי לא היתה היקפיות. המענה להתקפת חמאס לא נבנה סביב 360 מעלות אלא רק מול פני הגדר (למרות שהיה ידוע שיש לחמאס מצנחי רחיפה ממונעים, אלפי מחבלים כשירים ומנהרות).

באשר לעתודות ולכוחות התגבור, המענה של אוגדת עזה נבנה סביב תרחיש של חדירה נקודתית, לכל היותר מספר חדירות. בצה״ל העריכו שהעתודות הקיימות מספיקות כדי לקפוץ ולהתמודד עם חדירה, ולא העריכו 60 מוקדי פריצה. מאחר וצה״ל לא העריך שיכולה להיות מתקפת פתע רחבה, לא הושארו כוחות עתודה משמעותיים בעורף שיוכלו לסייע במקומות הדחופים ולתגבר כוחות שכבר נלחמים או כיתות כוננות. הכוחות בשטח, הכוננות בבסיסים ובמוצבים רותקו, כותרו, ונשחקו.

כמוכן, הודגש כי ״היה חסר עומק״ מאחר וקו היישובים הראשון נבנה כשהוא נשען על קו הגנה אחד שבמידה והוא נפרץ המחבלים תוך זמן קצר ביישובים ובמוצבים, ללא שום שכבות צבאיות שיגבו אותו מאחור. במקומות שבהם היתה הגנת יישוב מאומנת וחמושה הצליחו להדוף מחבלים ובחלק מהיישובים היו כיתות כוננות ללא נשק לכולם עם תיקי הגנת יישוב ישנים מאוד ולא מותאמים.

בהתאם לכך, מתעקשים מפקדי השטח בצה״ל כולל בדרגות הבכירות כי ״לא ניתן יותר להגן על שתולה משתולה״. לשיטתם חייב להיאחז ב״קו הצהוב״ בסוריה, לבנון ורצועת עזה. ״למה? כי אתה לא יודע לתרגם את השטח לזמן. וזמן למגן הוא קריטי....״, אמר אחד הקצינים.

אל״מ א׳, הציג מסמך שגם כולל את עקרונות ההגנה ודרכי הפעולה העדכניים ביותר על האויב, הגדרת השטחים החיוניים להגנה, עומק ועתודה (סוגייה שעברה שינוי מהותי בעצם הקמת אוגדה 96 המוגדרת כ״בייבי״ של מפקד זרוע היבשה האלוף נדב לוטן) כולל יחידות התערבות באוגדת עזה כך שלמעשה בשש השעות הראשונות תדע האוגדה המרחבית להתמודד עם האיומים באופן עצמאי. עוד הודגש, כי היו מוצבים שלא נחדרו כי המיקום שלהם, האמל״ח וההפעלה כולל רוח הקרב של המפקדים הותאמו למשימה כמו לוחמי מוצב ק-2 על גבול עזה שהתמודדו עם גל המחבלים בהצלחה ובגבורה.

כיתות הכוננות עברו תהליך שדרוג שינוי ובאמל״ח, ציוד צבאי, רכיבי ביטחון, הכשרות, אימונים ותקנים. הגדרת הכוננות המטכ״לית השתנתה. שמירת יוזמה ופעולה ברמת הפלוגה בגזרתה כולל פטרולים אלימים, מבצעים ותקיפות, ולא חשש מפינוי אוהל או מתגובה לחדירה לשטח ישראל. כמוכן, הונח דגש על תרבות ארגונית הכוללת מורשות קרב ברוח ה-7.10 והמלחמה, הקפדה על אימונים ומשמעת צבאית.